רוני אקריש: בשבח ההימנעות בבחירות

התפכחתי. בתור בוחר חופשי יחסית, אני מתכוון לא להצביע או אולי להכניס פתק לבן. אדגיש: התפכחות פוליטית אינה אדישות אזרחית; וההימנעות שלי – או הצבעתי ה'לבנה' – מבטאת נחישות מתמדת להשקיע את עצמי בהליך הדמוקרטי.

פנחס יחזקאלי: ניכוס תרבותי – עוד רעיון פרוגרסיבי יפה שהיטרלל

ניכוס תרבותי (Cultural Appropriation) משמעו: ש'התרבות ההגמונית, הלבנה השולטת' לוקחת אלמנטים של 'תרבויות נשלטות' (אפריקאית, ערבית, מזרחית) ומשתמשת בהם, תוך חוסר רגישות וכבוד לאותה תרבות. כמו מושגים אחרים מבית היוצר של הרב תרבותיות; גם הוא הגיוני וספוג כוונות טובות, אולם הידרדר גם הוא למחוזות הזויים…

גרשון הכהן: חשיבותה של אינטואיציה בעת מלחמה

בסערת הקרב, אין תמיד זמן ויכולת לעשות הערכת מצב רציונלית, ולקבל החלטות 'נכונות'. אלה שיש להם את האינטואיציה הנכונה לזהות, לאן מצבים מתפתחים; ושיודעים להקשיב לה, הם אלה שיוכלו לנצח.

גרשון הכהן: עץ הדעת מול עץ החיים

חטא אדם וחווה באכילת פרי עץ הדעת נטוע כבר אלפי שנים ביסודות תודעת האדם. נקודת מבט אחת – שנראית לי הפשוטה ביותר והמעשית ביותר – מתמקדת בזיקה שבין האכילה מפרי עץ הדעת לבין המגמה המואצת במאות השנים האחרונות, בעיקר בתרבות המערב, לדומיננטיות היתר של השכל והתבונה בהכוונת האדם במבוכי חייו.

רוני אקריש: פילוג בין מפלגות מפולגות – ישוב הדעת עם סימון וייל

המשפט שטבעה הפילוסופית סימון וייל: "המפלגות הן ארגונים רשמיים, שהוקמו כדי להרוג בנשמות את תחושת האמת והצדק", יישאר תמיד מניפסט זוהר למחשבה חופשית!

פנחס יחזקאלי: לא שמאלנים… אשכנזים ומשוכנזים!

אחרי שהוצתה אש הגזענות – וכבתה, כשהתברר שהאלוף גרשון הכהן בכלל אשכנזי – קיבלנו פרשנות חדשה: שהאלוף הכהן השתמש במוצא שלו ככינוי גנאי לשמאלני…