אורי בר לב

סמכות ואחריות הם שני מושגים שאמורים לשכון יחד, ככלים שלובים; אבל פקודת המשטרה יצרה מצב שבו יש לשר אחריות, אך אין לו, לכאורה, סמכות. בעיניי, הוויכוח כאן הוא לא על התיקונים, אלא מצוי במחוזות הפוליטיים. כל אחד על פי תפיסת האיש בן גביר, ולא לגופו של עניין. לצורך שיפור הביטחון האישי במדינה, כל אזרח צריך לאחל להצלחתו של בן גביר!

אינני מבין מדוע בחר המפכ"ל להצהיר בפני הממשלה ב- 24 ליולי 2022, כי "המצב היום בדרום טוב מאי פעם, חד וחלק", מה עוד שהמשטרה איננה הגורם לאבדן המשילות והריבונות בדרום. הייתי משנה רק מילה אחת: "המצב היום בדרום גרוע מאי פעם, חד וחלק"!

בניגוד לקולות הפחד, הבכי והנהי – הבוקעים בחלק מאמצעי התקשורת – והחתירה ל'עוד יום של שקט' במערכת השלטונית, רוב הציבור איננו פוחד וחפץ בפעולה אקטיבית. הגיעה הזמן לצאת מהפסיביות, להתנער מהפחד ולעשות מעשה! 

תחשבו שדלת הכניסה בבית שלכם חורקת ומאיימת להישבר; אבל, אתם ממציאים תירוץ ומושכים זמן… ואז קורסת הדלת ועימה המשקוף; ואתם נאלצים לבטל הכל ולהתמודד עם זה, כדי שביתכם לא יהיה פרוץ. זה המצב שבו אנו נמצאים כעם מול אתגרי ביטחון הפנים; וזה המצב שבו אנו מצויים עם המערכות השלטוניות הזקנות והקורסות שלנו.

ציפיות לשינוי דרמטי במשטרה יש בעשור האחרון מכל מפכ"ל; אבל השינוי המיוחל לא מגיע. למה?

זכרו: 'אין ארוחות חינם'. עם המשך ה'הכלה' והמשך הביזוי של החוק ואכיפתו, מרחץ הדמים במלחמה האמיתית הבאה יהיה משמעותי; ומראות שראינו עד כה רק מצידו השני של הגבול, יהפכו להיות נחלתנו!

לא להאמין: מדינה, שאיבדה את ייצר החיות שלה, קפאה על עמדה; כמו שועל שנלכד באורות הרכב על הכביש, מחכה למכה הגואלת, שעוד מעט תגיע…

מה שמשך את תשומת לבי – ברגע שפתחתי את העיתון בערבית – הייתה הכותרת: "לשירותו של הגנרל עמית עומד שד, שטן, שלא מרגיש שום כאב גם כשתוקעים בגופו סכין"… הנה סיפור המעשה.