פנחס יחזקאלי: נכון לתקן את פקודת המשטרה

תקציר: מידור השר מפעולות המשטרה הפר איזון נדרש וחיוני, ולא מנע מהמשטרה לשקוע ולאבד אמון ציבורי. את המחיר כולנו משלמים היום בהתערערות סדר החיים, אבדן הריבונות בפריפריה והיעדר משילות. המסקנה המתחייבת היא כפולה: מחד גיסא, לתת בידי השר הממונה את הסמכות; ומאידך גיסא, לחייב הן את השר והן את המפכ"ל בשקיפות מוחלטת, ובמתן דין וחשבון רצוף לציבור על היעדים, על השגתם, ועל התקלות שבדרך.

[בתמונה: לתקן את פקודת המשטרה ולהבריא את היחסים בין המפכ"ל לשר הממונה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר FIXABAY]

[לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על יחסי המפכ"ל והשר הממונה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סמכות, אחריות ואחריותיות, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר שני מתוך חמישה העוסק בהצעת החוק של ח"כ בן גביר לתקן את פקודת המשטרה. למאמרים האחרים, לחצו כאן:

*  *  *

בשנת 1994, ציין המפכ"ל העוזב יעקב טרנר, כי "כמעט כל מפכ"ל סיים את תפקידו בנסיבות של מתיחות או אי הסכמה או קשיים עם השר הממונה עליו... משום שהסיטואציה של מפכ"ל ושר משטרה מעליו מזמינה בעיות" (ללא מחבר, 1994, עמ' 48).

ואכן - קונפליקטים בין המפכ"ל והמשטרה לבין השר הממונה עליה, שבמהלכם שילמו, לעיתים, מפכ"לים מחיר אישי, פרצו בעוצמה רבה מימי המפכ"ל הראשון, יחזקאל סהר. הבולטים שבם היו הפסקת כהונתם של שני מפכ"לים – הרצל שפיר ב- 1980 ויעקב טרנר ב- 1993 על-ידי השרים הממונים עליהם, יוסף בורג ומשה שחל (יחזקאלי ושלו, 2000).

[בכרזה: הבעייתיות ביחסי שר מפכ"ל... התמונה המקורית מתוך אתר משטרת ישראל. הכרזה: ייצור ידע]
[בכרזה: הבעייתיות ביחסי שר מפכ"ל... התמונה המקורית מתוך אתר משטרת ישראל. הכרזה: ייצור ידע]

השורשים: מורשת המנדט והאינטרסים השלטוניים

[מקור תמונתו משמאל של המפכ"ל לשעבר, יחזקאל סהר: משטרת ישראל]

הסיבות למצב הנוכחי הן שתיים:

- האחת, השר ירש את הסמכויות שהיו קודם בידי הנציב העליון בפקודה המנדטורית.

- השנייה: על מנת לבסס שלטון מרכזי ריכוזי בתקופה קשה של התהוות, העדיף דוד בן גוריון לשלוט על המשטרה ישירות, ללא תיווך, דרך מינוי איש מפלגה נאמן, יחזקאל סהר (ראו תמונה משמאל), שנשאר בתפקידו עשר שנים תמימות; ומינוי שר משטרה נוח ולא דומיננטי.

[מקור תמונתו משמאל של המפכ"ל לשעבר, יחזקאל סהר: משטרת ישראל]

במקביל, הכשיר את בנו, עמוס בן גוריון למפכ"לות, מינה אותו למפקד מחוז ת"א ולסגן המפקח הכללי, ונתן בידיו כוח אדם ואמצעים שלא ניתנו למחוזות אחרים.

התוצאה הייתה שחיתות גוברת במשטרה, ש'התפוצצה' בפרשת שורת המתנדבים [לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, לחצו כאן]. גם שירות הביטחון הכללי (שב"כ) וגם בית המשפט גויסו כדי לסייע לבנו של המנהיג.

בסוף הפרשה הורשע המפכ"ל לשעבר סהר במתן עדות שקר בבית המשפט, כדי להגן על עמוס בן גוריון, והאחרון פרש מהמשטרה [לקובץ מאמרים בנושא דומה: תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן]

[בתמונה: עמוס בן גוריון, בנו של ראש הממשלה, שהסתבך בפרשיית שחיתות חמורה ופרש... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בתמונה: עמוס בן גוריון, בנו של ראש הממשלה, שהסתבך בפרשיית שחיתות חמורה ופרש... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

על בסיס האינטרסים, נבנתה גם תיאוריה בדבר הצורך, להרחיק את השר הממונה מעמדת כוח על המשטרה...

ע"פ התיאוריה, ההיגיון בהרחקת השר מקבלת סמכות על המשטרה הוא כפול (שדמי, 1989):

1. יצירת איום מהותי לדמוקרטיה: הצורך למנוע מצב שבו המשטרה תשרת את מטרותיהם הצרות של הנבחרים, הנמצאים ברגע מסוים בשלטון, ולשמש כלי בידיהם לדיכוי המיעוט, עד כדי יצירת פצצת זמן, אשר תהווה איום מהותי על הדמוקרטיה.

2. איום על הנבחרים: מעורבות פוליטית של שוטרים, כבודדים וכקבוצה, תוך ניסיון לאגור עוצמה כלפי הדרג הפוליטי, ולהשפיע על הליכי חקיקה, אכיפת החוק ומעמדם הציבורי. בכך, יוצרים השוטרים איום על נבחרים.

רק שהיום, דווקא בגלל העמימות של פקודת המשטרה קיבלנו את שתי הצרות הללו גם יחד:

1. במסווה של קבלת החלטות מקצועיות, נוצרה הזנחה רבת שנים של המגזר הערבי, עד שהגענו לאיום מהותי על הדמוקרטיה.

2. המשטרה הפכה לגורם שמאיים על הנבחרים: דווקא ניטרול השר נוצרה ברית אימתנית בין ראש להב 433 וראש אגף החקירות; ולצמיחה חסרת פרופורציה של להב 433 - מעין 8200 של המשטרה - כשתחנות המשטרה, הלוחמים הפשוטים, נאנקים תחת עומס בלתי נסבל שהכריע אותם.

את התוצאה ראינו למשל במה שכונה: 'מסמך יצחקי' [למאמרו של עו"ד פנחס פישלר: 'מסמך יצחקי – חומר נפץ ללא פיקוח', לחצו כאן]; כמו גם בסיכול מקבלי החלטות לא רצויים (מה שמכונה בעגה הציבורית: 'דיפ סטייט) כמו: סיכול מינויו של ראובן ריבלין לשר המשפטים (היה זה ריבלין שטבע את המושג: "כנופיית שלטון החוק"); הרחקת רפאל איתן מהמשרד לביטחון הפנים; הרחקת חיים רמון ממשרד המשפטים; הרחקת פרופ' יעקב נאמן ממשרד המשפטים; וסיכול מינויו של גל הירש.

[בכרזה: ראש אגף החקירות מסיר מועמד לא רצוי למפכ"לות... התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]
[בכרזה: ראש אגף החקירות מסיר מועמד לא רצוי למפכ"לות... התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

3. מאז תקופת המפכ"ל רוני אלשיך, המשטרה הטביעה את עצמה עד צוואר בפוליטיקה, כשהמפכ"ל לצורכי הישרדות נטש את האובייקטיביות שהייתה נחלתם שלמפכ"לם בעבר, ו'אתרג' את עצמו בתקשורת כראש חוקרי נתניהו. בהשפעת רוני אלשיך המשיך בכך גם המפכ"ל הנוכחי, קובי שבתאי באירועי מאי 2021, כשהפך את המשטרה למשטרה מהאו"ם, שמפרידה בין הניצים; או דברי המפכ"ל, מפקד המחוז הדרומי ומפקד מרחב הנגב בתקשורת, שהמצב בדרום מעולם לא היה טוב יותר...

4. מאז אמצע המילניום חווה המשטרה קריסה פנימית וירידה מתמשכת באיכות הפיקוד הבכיר שלה. היא מיטלטלת מתקלה אחת לאחרת, ורמת תפקודה בעייתי, בלשון המעטה. 5. פיקוד המשטרה ביזה לא פעם את הציבור כשהוא מפר את עיקרון האחריותיות (ה- Accountability; ראו הרחבה בהמשך) ומשקר במפורש לציבור וגם לבתי המשפט (למשל בפרשת מצלמות המהירות בתקופת המפכ"ל אלשיך, ב- 2018).

[בתמונה משמאל: המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך. מקור התמונה: דף הפייסבוק של המשטרה]

[הצילום הועלה לויקיפדיה ע"י אבי אוחיון, לשכת העיתונות הממשלתית. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

אם כך, נשארנו רק עם הנזק שבאי הבהירות

הסתבר שהרחקת השר מהמשטרה ומתן עוצמה חסרת תקדים למפכ"ל, לא רק שלא השיגה את מטרותיה, היא הביאה לתוצאה ההפוכה ממש. הנה חזרנו לאמירתו האלמותית של הלורד אקטון: (Lord Acton) משנת 1887: “כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט”, ("Power tends to corrupt, and absolute power corrupts absolutely):

[התמונה היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

חוסר ההיגיון הזה בלט בוועדת זמיר 1990

מדובר בוועדה שהוקמה על רקע אירועי הר הבית, באוקטובר 1990 - שבהם נהרגו 17פלסטינים נהרגו ונפצעו יותר ממאה, מירי שוטרי משטרת ישראל; ונשאלה השאלה, מהי אחריותו של השר הממונה לאירועים.

מסקנות ועדת זמיר - בראשות האלוף צבי זמיר, ראש המוסד בשנים 1968–1974 (ראו תמונה משמאל) - יצרו, לכאורה, מהפך ביחסי הכוחות שר-מפכ"ל, בהקשר של אחריות השר לטיפול באירועי סדר ציבורי (לא חקירות, ולכן, גם תחילתה של פניקה מוסרית באשר למעורבות השר בחקירות אינה רלוונטית).

[תמונתו של האלוף, צבי זמיר, משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי shay aloni Pikiwiki Israel. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

דו"ח הוועדה קבע, כי דרושה מעורבותו הפעילה של השר, כדי שיוכל לעמוד בקיום אחריותו המיניסטריאלית בתחום הסדר הציבורי. משמעותה של קביעה זו היא - כי שוב לא תהיה לשר המשטרה חסינות מפני אחריות לכישלונות ולמחדלים של המשטרה.

[ד"ר פנחס יחזקאלי: כשיתערב השר בן גביר בענייני תפקוד המשטרה, רק יעשה את מה שהוא מחויב לעשותו (ושחלק מקודמיו התרשל לעשות!) ... המקור: ייצור ידע]
[ד"ר פנחס יחזקאלי: כשיתערב השר בן גביר בענייני תפקוד המשטרה, רק יעשה את מה שהוא מחויב לעשותו (ושחלק מקודמיו התרשל לעשות!) ... המקור: ייצור ידע]

שרים הצליחו לכפות את דעתם על המשטרה גם לפני ועדת זמיר

ניצב בדימוס אברהם תורג'מן, בראיון מיום 13 ביוני 2008 לד"ר אראלה שדמי, כי בעקבות יום האדמה הראשון שבו נקלעה המשטרה לעימותים קשים בכפרי הערבים בצפון. עקב כך, נמנעה בימי האדמה שלאחר מכן מהכנסת כוחות, אסטרטגיה שהפכה לימים לשיטה המקובלת ומנעה מוות ואלימות. אולם, כשנכנס השר רוני מילוא לתפקיד, 11 ביוני 1990, הוא שינה את ההנחיה.  

מי שיישם הלכה למעשה את מסקנות וועדת זמיר היה השר אביגדור קהלני

[מקור תמונת השר קהלני משמאל: פייסבוק]

מסקנות ועדת זמיר (ראו למעלה) הבשילו בשטח בתקופת השר אביגדור קהלני (ראו תמונה משמאל).

[מקור תמונת השר קהלני משמאל: פייסבוק]

השר הממונה עצר את פעילות המשטרה במהומות כביש בר אילן, כשהוא מתעלם מהגיבוי החד משמעי שמפקד המחוז, אריה עמית, ושוטריו קיבלו ממפכ"ל המשטרה, אסף חפץ, וכפה הידברות עם המפגינים. באירועי ראס אל עמוד ב- 1997 מידר לחלוטין את המפכ"ל חפץ ונתן הנחיות ישירות למפקד מחוז ירושלים דאז, ניצב יאיר יצחקי.

הנימוקים שבהם השתמש השר קהלני אינם שונים מאלה המושמעים היום ע"י איתמר בן גביר:

"אי אפשר לבקש משר להיות אחראי על מערכת, ולא לדעת מה קורה בתוכה. אני לא נכנס לשאלה איך מחזיקים את האלה וכמה שוטרים שולחים לירושלים, אבל אני בהחלט מתעסק במדיניות של השר. כנראה שהמשטרה הייתה רגילה ששר הוא איזושהי דמות, שפעם בשבוע מתקשרת למפכ"ל ושואלת מה נשמע...

אני אומר חד משמעית - שר צריך להיות מעורב. הוא צריך לדעת איפה להיכנס... אפילו הציבור דורש שהשר יהיה מעורב. הרי בכל פעם דורשים שהשר יתפטר בגלל משהו שהמשטרה עושה..."  (יחזקאלי ושלו, 2000) (יחזקאלי, 2022).

[בכרזה: השר לבט"פ לשעבר, אביגדור קהלני: שר צריך להיות מעורב... הכרזה: ייצור ידע]
[בכרזה: השר לבט"פ לשעבר, אביגדור קהלני: שר צריך להיות מעורב... הכרזה: ייצור ידע]

ועדת צדוק יוצרת שוב בלבול

ביוני 1999 הגישה את ממצאיה הוועדה לשינוי פקודת-המשטרה בראשות מי שהיה שר משפטים בעבר, עורך הדין חיים צדוק (ראו תמונה משמאל למטה) (וועדת צדוק). הוועדה מנתה בנוסף את פרופ' מרדכי  קרמניצר, את עורך הדין יעקב רובין, את חיים קוברסקי ואת ניצב (בגמלאות) ד"ר יהושע כספי. הוועדה סברה כי יש מקום להפריד בין תפקידיה של המשטרה בתחום החקירות לבין תפקידיה האחרים של המשטרה:

כל התחומים למעט חקירות

הועדה חלקה על ועדת זמיר לגבי "המעורבות הפעילה" של השר בפרטים המבצעיים של ארוע ספציפי:

השר רשאי להתערב בהחלטות אסטרטגיות, לתת הנחיות כלליות, ולהתוות מדיניות עבור המשטרה בעניינים בעלי חשיבות עקרונית.

אולם, אין הוא רשאי להתערב בפרטי הביצוע האופרטיבי של המדיניות, או בפרטים, נושא השמור לדרג המקצועי.

השר רשאי להתערב בקביעת תכנית העבודה של המשטרה, ובקביעת סדרי העדיפויות בין התחומים השונים המופקדים בידי המשטרה, אולם בבואו לעשות כן עליו ליתן משקל ניכר לעמדתו המקצועית של המפכ"ל, ולא להתערב בה אלא במקרים מיוחדים ומטעמים בעלי חשיבות רבה.

[תמונתו של עו"ד חיים צדוק ז"ל, הוא נחלת הכלל]

הוועדה סברה, שעל חוק המשטרה החדש להגדיר באופן רחב את סמכויותיו של המפכ"ל, העומד בראש המשטרה, באופן שיקנה לו שליטה מבצעית מלאה על פעולות המשטרה.

סמכויות אלו יופעלו על-ידי המפכ"ל באופן עצמאי, כדין כל "רשות מוסמכת" במשפט המנהלי הישראלי אשר הוענקו לה סמכויות ישירות בחוק.

הוועדה המליצה כי בין הסמכויות שיוקנו למפכ"ל המשטרה בתור "רשות מוסמכת", ייכללו הסמכויות הבאות:

[בתמונה משמאל: הסמכויות המוצעות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

1. לפקד על משטרת ישראל, על סדרי ניהולה ועל הפעלתה;

2. לקבוע את הרכב המשטרה במסגרת תקציבה;

3. להורות, באישור השר הוראות כלליות לעניין ארגון המשטרה, סדרי המינהל, המשטר והמשמעת בה והבטחת פעולתה התקינה ("הוראות המשטרה") ופקודות כלליות שיפרטו את הוראות המשטרה ("פקודות המטה הארצי").

[בתמונה משמאל: הסמכויות המוצעות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

4. להורות על גיוס שוטרים, פיטוריהם משירות, השעייתם, העלאתם בדרגה, הצבתם בתפקיד, והעברתם מתפקיד, הכל בכפוף להוראות כל הדין.

5. להורות, בכפוף להוראות כל דין, על דרכי ביצוע תפקידיה של המשטרה.

6. לייצג את המשטרה בכל ענין.

לכאורה, השר להתערב על-ידי נטילת סמכויותיו של המפכ"ל, בהתאם לסעיף 42 לחוק-יסוד: הממשלה, אולם התערבות זו תהיה דראסטית, ועשויות להיות לה תוצאות פרלמנטריות, ציבוריות ותקשורתיות אם לא הייתה מוצדקת.

תחום החקירות

הוועדה סברה כי המשטרה צריכה להיות חופשית לחלוטין בחקירותיה, כשעליה מרותו של החוק בלבד. במקרים של ספק לגבי דרך הפעולה של המשטרה בתחום החקירות והתאמתה לחוק, הסמכות להורות למשטרה כיצד לנהוג (או לא לנהוג) צריכה להיות בידי היועץ המשפטי לממשלה. הוועדה סבורה כי השר רשאי לקבל דיווחים כוללניים (להבדיל מדיווחים מפורטים על חקירות ספציפיות) על חקירות המתנהלות על-ידי המשטרה באותו אופן ובאותה מידה ששר המשפטים רשאי לקבל דיווחים על פעולות היועץ המשפטי לממשלה בתחום אכיפת החוק. הוועדה סבורה כי השר איננו רשאי ליתן למשטרה הוראות לגבי חקירות ספציפיות. יחד עם זאת, סברה הוועדה כי השר רשאי להתוות מדיניות כללית בתחום החקירות, לרבות קביעה של סדרי העדיפויות העקרוניים, אך זאת בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, מפכ"ל המשטרה והמופקדים במשטרה על נושא החקירות.

הצורך ליתן לשר סמכות להתוות מדיניות כללית נובע הן מאחריותו הפרלמנטרית והן מכך שפעמים רבות למדיניות מסויימת של המשטרה עשויה להיות השלכות תקציביות ומבניות. כך, למשל, המליצה בשנת 1994 הוועדה לעניין הרשעה על סמך הודאה
בלבד ולעניין העילות למשפט חוזר להסריט הודאות של חשודים בעבירות חמורות באמצעות ציוד וידיאו, וזאת כדי לסייע לשופטים בהחלטתם בבואם להעריך את מהימנות ההודאה והאם ניתנה באופן חופשי ומרצון. ההחלטה לעבור לשיטת עבודה כזו כרוכה בגיוס תקציבים לרכישת ציוד והכשרתו של כח-אדם להפעלת הציוד, ויש בה השלכות מבניות ותקציביות, ועל-כן ראוי שמשרד
המשטרה, בראשות השר, יהיה מעורב בה.

"מדיניות כללית", לעניין זה, אשר אותה רשאי השר להתוות, יכולה גם להיות, למשל, הוראה לשים דגש על סוג עבירות מסוים, המהווה, "מכת מדינה".

[התמונה: "מדיניות כללית", לעניין זה, אשר אותה רשאי השר להתוות, יכולה גם להיות, למשל, הוראה לשים דגש על סוג עבירות מסוים, המהווה, "מכת מדינה"... אוטובוסים שרופים בצפת, בשבת, ה- 11 ביוני 2022. האם מישהו יתעורר בזמן? התמונה: דוברות כיבוי והצלה. שם הצלם אינו מוזכר. הכרזה: ייצור ידע. עוגן ברשת]
[התמונה: "מדיניות כללית", לעניין זה, אשר אותה רשאי השר להתוות, יכולה גם להיות, למשל, הוראה לשים דגש על סוג עבירות מסוים, המהווה, "מכת מדינה"... אוטובוסים שרופים בצפת, בשבת, ה- 11 ביוני 2022. האם מישהו יתעורר בזמן? התמונה: דוברות כיבוי והצלה. שם הצלם אינו מוזכר. הכרזה: ייצור ידע. עוגן ברשת]

מאידך, הוועדה סבורה כי השר איננו רשאי להתערב, בכל דרך שהיא, בחקירה ספציפית: לא במתן הוראות, לא ברמיזות לגבי התוצאות הרצויות, לא בהחלפת החוקרים או בדרישה מהמפכ"ל להחלפתם, ולא בכל דרך אחרת. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כאשר החקירה הינה כנגד השר או מי ממקורביו, או כנגד אישים פוליטיים אחרים. במקרים אלו לשר עלול להיות
אינטרס מובהק בחקירה ובתוצאותיה, והוא עלול לנסות להשפיע עליהם, גם אם בדרכי עקיפין. יש להגדיר בחוק את ההבחנה בין סוגיות עקרוניות של ממש לבין עניינים ספציפיים שיינתן להם לבוש של סוגיות עקרוניות. הבחנה זו איננה קלה כלל ועיקר, שכן טבען של סוגיות עקרוניות שהן זוכות לתשומת-לב דווקא בעת שדוגמא קונקרטית מתעוררת.

עיקרון חשוב שהדגישה הוועדה: חובת השר באחריותיות (Accountability) לציבור

כתבה הוועדה: אחת הדרכים להבטיח כי כוחו של השר להתוות מדיניות איננו מנוצל לרעה לצרכים של אירוע ספציפי הינה שקיפות של החלטות המדיניות. במילים אחרות, הוראות בעלות חשיבות עקרונית שנותן השר למשטרה צריכות להיות ידועות לציבור, על-מנת שיעמדו לביקורתו של הציבור. במקרים אלו, על השר לקיים דיון שבו תישמע עמדתו של המפכ"ל, ולפרסם החלטה מנומקת, שתביא לידיעת הציבור את עמדת המפכ"ל, את החלטת השר, ואת הטעמים להחלטתו של השר להתערב בשיקול דעתו של הדרג המקצועי. במקרים שבהם התערבות השר תהיה בתחומים שהסודיות ראויה להן, ניתן יהיה לשמור על הסודיות יחד עם הבקרה הציבורית על-ידי מסירת ההחלטה לידי ועדת-משנה בכנסת".

[בתמונה: חובת השר באחריותיות (Accountability) לציבור... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר FIXABAY]
[בתמונה: חובת השר באחריותיות (Accountability) לציבור... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר FIXABAY]

מסקנות ועדת צדוק לא התקבלו מסיבות שונות, והנוהג המשיך ע"פ ועדת זמיר

וועדת אור לחקר מהומות אוקטובר 2000 במגזר הערבי

הוועדה הלכה בעקבות ועדת זמיר והתייחסה בכובד ראש לאחריות השר לביטחון הפנים, שקיבל בהמלצות יחס מקל בשל העובדה שראש המטה המבצעי שלו פעל בצמוד למפכ"ל ונמנע מלהעביר אליו דיווחים אודות ירי הצלפים. כתוצאה מכך המליצה הוועדה, שראש המטה המבצעי לא יהיה יותר קצין משטרה.

כתבה הוועדה: ... למשרד לביטחון פנים, ולשר העומד בראשו, תפקיד חשוב בפיקוח ובבקרה על המשטרה במילוי תפקידיה, ובשמירה על האיזון העדין הכרוך בכך. לא כל שכן, שהדברים אמורים במצבים משבריים, ובפעולות הכנה לקראת מצבים צפויים כאלה. באשר למצבים מסוג זה, המחייבים הכרעות ערכיות הנוגעות לחיי אדם, אין השר לביטחון פנים יכול להסתפק בעמדה פסיבית. נדרש ממנו לעמוד על המשמר ולדאוג לכך, שיהיה בידיו כל המידע הדרוש לצורך פיקוח על עבודת המשטרה וקביעת המדיניות המנחה אותה, וכדי שיוכל לקבל החלטות מושכלות. אכן, השר לביטחון פנים אינו אמור להתערב בהחלטות אופרטיביות פרטניות של המשטרה. הוא גם אינו אמור להתערב בהחלטות בנושאים מקצועיים, כמו חקירות. עם זאת, מחובתו לגלות מנהיגות בנושאי מדיניות, ולגבש סדר יום. בעשותו כן, עליו לדאוג לקבלת כל המידע הרלוונטי, ולקבלת ייעוץ מאנשי המטה המבצעי שבמשרדו באשר למשמעות המידע.

[בתמונה: כריכת דוח ועדת אור. התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: כריכת דוח ועדת אור. התמונה היא נחלת הכלל]

בדומה לשר קהלני, תפקד השר צחי הנגבי כסוג של מפכ"ל על, כשהוא מעביר למשטרה - הפגועה ממסקנות וועדת אור - הנחיות ספציפיות ומתערב בתבונה רבה בעבודת המשטרה, כולל הנחיות למפקדי מחוזות כיצד לפעול, ללא רעשים מיותרים וללא מחאות של המפכ"ל.

גם בתקופת הפגנות בלפור, קיים מפקד מחוז ירושלים, ניצב דורון ידיד, קשר ישיר עם לשכת השר, מעל ראשו של מ"מ המפכ"ל, מוטי כהן.

מסקנות

[בתמונה משמאל: מסקנות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PanJoyCZ לאתר Pixabay]

מידור השר מפעולות המשטרה הפר איזון נדרש וחיוני, ולא מנע את וגרמה למשטרה לשקוע ולאבד אמון ציבורי. את המחיר כולנו משלמים היום בהתערערות סדר החיים, אבדן הריבונות בפריפריה והיעדר משילות.

[בתמונה משמאל: מסקנות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PanJoyCZ לאתר Pixabay]

יתרה מכך, למרות שמסקנות ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון טרם הוגשו, ברור היום כי השר הממונה לא יוכל לחמוק מאחריות במקרים של כשלים ההולכים ומתרבים, דווקא בשל היעדר האיזונים.

המסקנה המתחייבת היא כפולה:

- מחד גיסא, לתת בידי השר הממונה את הסמכות;

- ומאידך גיסא, לחייב הן את השר והן את המפכ"ל בשקיפות מוחלטת, ובמתן דין וחשבון רצוף לציבור על היעדים ועל השגתם.

[לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על יחסי המפכ"ל והשר הממונה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סמכות, אחריות ואחריותיות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

  • להורדת ועדת זמיר, לחצו כאן:

מקורות והעשרה

מקורות השוואתיים באדיבות מרכז המחקר של הכנסת

עו"ד ישי לקס מצוות המחקר המשפטי, אשר מצא וריכז את המקורות שלהלן, ממשיך לעבוד על הנושא.

מקורות השוואתיים כלליים (הערה: יש לקחת בחשבון שייתכן שחלו שינויי חקיקה מסוימים ממועד פרסום המקורות)

• עמיקם הרפז, אסטרטגיות שיטור - סוגיות בעיצוב מדיניות אכיפת החוק (2012), פרק א' – התפתחות השיטור המודרני בעולם ובישראל. הפרק מתאר את התפתחות המודלים המודרניים של שיטור בבריטניה ארה"ב וישראל, ובכלל זה נוגע בעקרון הכפיפות לממשלה מול עקרון עצמאות המשטרה (מצ"ב).

• מאמר חשוב ומקיף מ-2017 המנתח את הדין בקנדה (חוק ופסיקה) ועורך השוואה בינו ובין הדין באוסטרליה, ניו-זילנד ובריטניה:
Police Government Relations and Police Independence

• סקירה משווה משנת 2017 העורכת השוואה בין מדינות שונות באירופה (גרמניה, בלגיה, הולנד ובריטניה) וכמה מדינות באסיה לעניין יחסי הפרלמנט-משטרה. יש בה גם התייחסות ליחסי ממשלה-משטרה. לגבי הולנד – בעיקר עמ' 148-147. לגבי בריטניה – בעיקר עמ' 177-171.
The Role of Parliament in Police Governance - Lessons Learned from Asia and Europe

אוסטרליה

• חקיקה פדרלית: AUSTRALIAN FEDERAL POLICE ACT 1979 בעיקר סעיף 37: http://www8.austlii.edu.au/cgi-bin/viewdoc/au/legis/cth/consol_act/afpa1979225/s37.html#secretary
וכן דוגמא למסמך הנחיות של שר הפנים האוסטרלי: https://www.afp.gov.au/about-us/governance-and-accountability/ministerial-direction

• חקיקה מדינתית באוסטרליה:

o קווינסלנד - Police Service Administration Act 1990 בעיקר סעיף 4.6:
https://www.legislation.qld.gov.au/view/html/inforce/current/act-1990-004#sec.4.6
o ויקטוריה - Victoria Police Act 2013 בעיקר סעיף 10:
https://content.legislation.vic.gov.au/sites/default/files/2020-04/13-81aa031%20authorised.pdf
o דרום אוסטרליה - South Australia Police Act 1998 בעיקר סעיפים 6-8:
https://www.legislation.sa.gov.au/__legislation/lz/c/a/police%20act%201998/current/1998.55.auth.pdf

ניו זילנד

• New Zealand Policing Act 2008 בעיקר סעיף 16:
https://www.legislation.govt.nz/act/public/2008/0072/latest/whole.html#DLM1102195

קנדה

• דוח מספטמבר 2020 המנתח את עצמאות המשטרה ויחסי הממשלה-משטרה בקנדה, בכלל ובפרובינציה של מניטובה, בפרט:
INDEPENDENT REVIEW OF THE MANITOBA POLICE SERVICES ACT, 2009

• חקיקה פדרלית: Royal Canadian Mounted Police (RCMP) Act בעיקר סעיף 5:
https://laws.justice.gc.ca/eng/acts/R-10/page-1.html#h-420871

• פסיקה של ביהמ"ש עליון: פסק דין של בית המשפט העליון של קנדה בעניין עצמאות המשטרה:
SCC Cases - John Campbell and Salvatore Shirose VS Her Majesty The Queen, April 22 1999

• חקיקה ברמת הפרובינציות:

o קוויבק - Police Act Quebec סעיפים 63, 83, 86, 87, 89, 279, 281, 289, 304, 305, 306, 308:
https://www.legisquebec.gouv.qc.ca/en/document/cs/P-13.1%20/

o קולומביה הבריטית - POLICE ACT BC בעיקר סעיף 7:
https://www.bclaws.gov.bc.ca/civix/document/id/complete/statreg/00_96367_01

o אונטריו - Comprehensive Ontario Police Services Act, 2019 בעיקר סעיף 17:
https://www.ontario.ca/laws/statute/s19001#Sched125

o אלברטה – Alberta Police Act בעיקר סעיף 2:
https://kings-printer.alberta.ca/documents/Acts/P17.pdf

o ניופאונדלנד - the Royal Newfoundland Constabulary Act בעיקר סעיף 4:
https://www.assembly.nl.ca/legislation/sr/statutes/r17.htm#4_

o אי הנסיך אדוארד - Prince Edward Island’s Police Act בעיקר סעיפים (2)6 ו-(8)10:
https://www.princeedwardisland.ca/sites/default/files/legislation/p-11-1-police_act.pdf

בריטניה

• דוח של הפרלמנט הבריטי מספטמבר 2021 בנושא המשטרה – בעיקר סעיף 2.1 לדוח: Policing in the UK –
• דוח של הפרלמנט הבריטי מאוקטובר 2022 בנושא סמכויות ותפקידים של נציבי המשטרה והפשיעה: Police and crime commissioners: Powers and functions
• דוח של הפרלמנט הבריטי בנוגע להצעת חוק משנת 2006 (The Police and Justice bill) הנוגעת לרפורמה מקיפה במבנה המשטרה והיחסים בינה לבין הממשלה (ייתכן כי מאז חלו שינויים): The Police and Justice Bill – Research paper

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *