פנחס יחזקאלי: אסף חפץ ואריה עמית מציעים למפכ"ל להתפטר. למה דווקא הם?

תקציר: שניים מהדמויות המרכזיות בקמפיין הקורא למפכ"ל להתפטר, הן דווקא מהדמויות היותר מוערכות בדבר ימי משטרת ישראל: המפכ"ל לשעבר, אסף חפץ ומפקד מחוז ירושלים בתקופתו, ניצב אריה עמית. למה דווקא הם? התשובה מצויה בהיסטוריה של המשטרה: הם היו הראשונים להיפגע משינוי יחסי שר מפכ"ל שנכפו על המשטרה ע"י ועדת זמיר.

[בתמונה: למה דווקא אסף חפץ (משמאל) ואריה עמית (מימין) מובילים את הקריאה למפכ"ל להתפטר? מקור תמונתו של המפכ"ל לשעבר, אסף חפץ, משמאל: משטרת ישראל. מקור תמונתו של ניצב בדימוס אריה עמית  משמאל: פייסבוק]
[בתמונה: למה דווקא אסף חפץ (משמאל) ואריה עמית (מימין) מובילים את הקריאה למפכ"ל להתפטר? מקור תמונתו של המפכ"ל לשעבר, אסף חפץ, משמאל: משטרת ישראל. מקור תמונתו של ניצב בדימוס אריה עמית משמאל: פייסבוק]

[לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על יחסי המפכ"ל והשר הממונה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סמכות, אחריות ואחריותיות, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר ראשון מתוך חמישה העוסק בהצעת החוק של ח"כ בן גביר לתקן את פקודת המשטרה. למאמרים האחרים, לחצו כאן:

*  *  *

בימים הספורים שלפני הקמת 'ממשלת הימין' אחרי נצחונו בבחירות 2022, מתנהל קמפיין - גלוי וסמוי - של לחצים על מפכ"ל המשטרה, קובי שבתאי, כדי לגרום לו להתפטר, בטענה שיהפוך ל"בובת הסמרטוטים" של השר (103FM ,2022).

במאמרים קודמים (יחזקאלי, 2022) כבר הבנו, שלפחות בתחום זה, מדובר בפניקה מוסרית, כיוון שמאז מסקנות ועדת זמיר ב- 1990, הסמכויות בתחום הסדר הציבורי הן של השר ולא של המפכ"ל; ולכל היותר מדובר בעדכון פקודת המשטרה ע"פ המצב בשטח הנוהג כיום (ראו תזכורת בהמשך) [להרחבה בנושא 'פניקה מוסרית', ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: פניקה מוסרית – הכל מותר כדי להשיג מטרה!]

רק ששניים מהדמויות המרכזיות בקמפיין הזה הן דווקא מהדמויות היותר מוערכות בדבר ימי משטרת ישראל: המפכ"ל לשעבר, אסף חפץ ומפקד מחוז ירושלים בתקופתו, ניצב אריה עמית. למה דווקא הם? התשובה מצויה בהיסטוריה של המשטרה: הם היו הראשונים להיפגע משינוי יחסי שר מפכ"ל שנכפו על המשטרה ע"י ועדת זמיר. אז, גם אסף חפץ שקל להיתפטר...

[בתמונה: למה? תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Tumisu לאתר FIXABAY]
[בתמונה: למה? תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Tumisu לאתר FIXABAY]

תזכורת: ועדת זמיר 1990

מאז ועדת זמיר, באוקטובר 1990, המצב החוקי הנוכחי, לא רק מתיר לשר להתערב בנעשה במשטרה; אלא אף מחייב אותו להתערב.

מדובר בוועדה שהוקמה על רקע אירועי הר הבית, באוקטובר 1990 - שבהם נהרגו 17פלסטינים נהרגו ונפצעו יותר ממאה, מירי שוטרי משטרת ישראל.

מסקנות ועדת זמיר - בראשות האלוף צבי זמיר, ראש המוסד בשנים 1968–1974 (ראו תמונה משמאל) - יצרו מהפך ביחסי הכוחות שר-מפכ"ל, בהקשר של אחריות השר לטיפול באירועי סדר ציבורי (לא חקירות, ולכן, גם תחילתה של פניקה מוסרית באשר למעורבות השר בחקירות אינה רלוונטית).

[תמונתו של האלוף, צבי זמיר, משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי shay aloni Pikiwiki Israel. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

דו"ח הוועדה קבע, כי דרושה מעורבותו הפעילה של השר, כדי שיוכל לעמוד בקיום אחריותו המיניסטריאלית בתחום הסדר הציבורי. משמעותה של קביעה זו היא - כי שוב לא תהיה לשר המשטרה חסינות מפני אחריות לכישלונות ולמחדלים של המשטרה.

מכאן שכשיתערב השר בן גביר בענייני תפקוד המשטרה, רק יעשה את מה שהוא מחויב לעשותו (ושחלק מקודמיו התרשל לעשות!).

[ד"ר פנחס יחזקאלי: כשיתערב השר בן גביר בענייני תפקוד המשטרה, רק יעשה את מה שהוא מחויב לעשותו (ושחלק מקודמיו התרשל לעשות!) ... המקור: ייצור ידע]
[ד"ר פנחס יחזקאלי: כשיתערב השר בן גביר בענייני תפקוד המשטרה, רק יעשה את מה שהוא מחויב לעשותו (ושחלק מקודמיו התרשל לעשות!) ... המקור: ייצור ידע]

קמפיין "בובת הסמרטוטים": חפץ עמית מציעים למפכ"ל להתפטר

[מקור תמונתו של המפכ"ל לשעבר, אסף חפץ, משמאל: משטרת ישראל]

ב- 21 בנובמבר 2022, ציטטו כתבי מעריב את תורג'מן ואזולאי שברים שאמר המפכ"ל לשעבר, אסף חפץ, ברדיו 103FM (המקור: YNET, 2022):

"אם אני המפכ"ל והיו מנטרלים את עצמאותי ועצמאות המשטרה כמו שמפרסמים, הייתי מתפטר. לא הייתי נשאר דקה במשטרה אם היו שוללים ממני סמכויות... אחרת יש פגיעה בדמוקרטיה, ואני לא רואה איך זה מתבצע."

[מקור תמונתו של המפכ"ל לשעבר, אסף חפץ, משמאל: משטרת ישראל]

.

.

מפכ"ל לשעבר: "אני הייתי מתפטר". בן גביר עונה: "לא באתי להיות עציץ"
השר המיועד לביטחון הפנים דורש לקחת סמכויות מהמפכ"ל, ובכירים לשעבר במשטרה הזהירו ממשמעות אותן דרישות שנחשפו ב-ynet: "שר לא יכול לנהל מטרות מבצעיות, למפכ"ל יש סדר עדיפויות". המפכ"ל לשעבר אסף חפץ: "אם זה היה קורה לי - הייתי מתפטר". בן גביר הגיב: "אי אפשר לשנות בלי סמכויות"
לכתבה המלאה של תורג'מן ואזולאי ב- YNET, לחצו כאן]
[מקור תמונתו של ניצב בדימוס אריה עמית  משמאל: פייסבוק]

ב- 30 בנובמבר צוטט ניצב בדימוס אריה עמית ברדיו 103FM ובמעריב:

"המפכ"ל צריך לקחת את כל שדרת הפיקוד הבכיר - ולהתפטר, כי בן גביר הולך להפוך אותו לבובת סמרטוטים, והרס נוראי למשטרה - כי ברגע שהפוליטיקה תיכנס לשיקולים מבצעיים - זה יהיה מסוכן ומפחיד... מי יעצור אותו? את רואה שהשיטה שלהם, של כל הכנופייה החדשה הזו, שכל מה שלא מוצא חן בעיניהם יאללה חוק חדש... (103FM ,2022).

[מקור תמונתו של ניצב בדימוס אריה עמית משמאל: פייסבוק]

ברגע שמדובר בזה שעל פניו בצורה כי גלויה הם אומרים 'נשנה את פקודת המשטרה', זה מפחיד, זה רצח הדמוקרטיה. אם היה מדובר בבן אדם שהוא בעל ניסיון ידע והבנה בנושא ביטחון פנים הייתי אומר שאני מוכן להתחיל להתווכח על זה, אבל כשמדובר בבן גביר, הוא בן אדם קיצוני. תבינו את המשמעות של כניסה של שר לתוך הקישקע של המשטרה, הוא לוקח מהמפכ"ל את הסמכויות שניתנו לו כחוק, כדי שמשטרה תהיה נקייה מפוליטיקה ותפעל רק על פי המקצועיות האמיתית שנדרשת ממנה. זה שהמשטרה חלשה, ששוטרים לא מתפקדים כמו שצריך, זה סיפור אחר. המשטרה הוחלשה על ידי ראש ממשלה במשך 20 שנה בצורה אסטרטגית של להחליש את הכוח שנלחם עבור שלטון החוק" (103FM ,2022).

מעריב: בכיר לשעבר במשטרה מזהיר: "בן גביר הולך להפוך את המפכ"ל לבובת סמרטוטים"
ניצב בדימוס אריה עמית, לשעבר מפקד מחוז ירושלים במשטרה, שוחח עם ענת דוידוב וגיא פלג על ההתבטאויות האחרונות של המפכ"ל, ועל הסמכויות שצפוי לקבל השר לעתיד בן גביר
[בתמונה: המפכ"ל יהפוך לבובת סמרטוטים... לכתבה המלאה ב'מעריב', לחצו כאן]

עתה, נחזור להיסטוריה, לתקופתם של חפץ, עמית והשר אביגדור קהלני...

[המקור: יחזקאלי ושלו (2000), היחסים שבין המפכ"ל לשר הממונה בישראל, 1997-1948, משטרה וחברה, גיליון 4, מרץ 2000, עמ' 134-89]

[מקור תמונת השר קהלני משמאל: פייסבוק]

מסקנות ועדת זמיר (ראו למעלה) הבשילו בשטח בתקופת השר אביגדור קהלני (ראו תמונה משמאל), קדנציה זו ידעה זעזועים ומבחני כוח רבים בין השר לפיקוד המשטרה, כשהנימוקים שבהם השתמש השר קהלני אינם שונים מאלה המושמעים היום ע"י איתמר בן גביר:

[מקור תמונת השר קהלני משמאל: פייסבוק]

"אי אפשר לבקש משר להיות אחראי על מערכת, ולא לדעת מה קורה בתוכה. אני לא נכנס לשאלה איך מחזיקים את האלה וכמה שוטרים שולחים לירושלים, אבל אני בהחלט מתעסק במדיניות של השר. כנראה שהמשטרה הייתה רגילה ששר הוא איזושהי דמות, שפעם בשבוע מתקשרת למפכ"ל ושואלת מה נשמע... אני אומר חד משמעית - שר צריך להיות מעורב. הוא צריך לדעת איפה להיכנס... אפילו הציבור דורש שהשר יהיה מעורב. הרי בכל פעם דורשים שהשר יתפטר בגלל משהו שהמשטרה עושה..." (שפירא, 1998, עמ' 3). 

כסלו (1996: ב1) טען, כי "לא היה עוד שר משטרה, שהצליח במשך חודשיים בלבד לקומם עליו את כל המשטרה", ולא בכדי. המאבק שר-מפכ"ל הפך למאבק על ניהול המשטרה בפועל. המאפיין העיקרי של מאבק זה הייתה העובדה, כי ברוב העימותים בין השר למפכ"ל, השר קיים קשר ישיר עם ניצבי המשטרה, ודילוג על המפכ"ל, כגורם מתווך. השר רשם לעצמו הצלחה בתחום השליטה על המשטרה באירועי סדר ציבורי. המפכ"ל רשם לעצמו הצלחה בתחומי החקירות.

מחלוקת חשובה ראשונה בין השר קהלני למשטרה, בתחום הסדר הציבורי, הייתה העימות של השר עם מפקד מחוז ירושלים דאז, ניצב אריה עמית, על רקע אירועי כביש בר אילן (ראו תמונה למטה). למרות הגיבוי החד משמעי שעמית ושוטריו קיבלו ממפכ"ל המשטרה, אסף חפץ: קהלני דרש מהמשטרה איפוק בפעולות נגד מפגינים. הוא דרש לא להפעיל כוח מיד ולא "לפצח מיד ראשים". "לפני שמפעילים אלות, אמר, יש להידבר עם מפגינים, גם אם הם חוסמים כבישים וצמתים ומפריעים לתנועה. השר הגיע לשטח ללא תיאום מראש, והסכים לדרישות החרדים להיכנס לישיבת "אור הצפון" ללא מאבטחיו, כשהוא מוקף בחרדים שצעקו 'קהלני הוא שלנו'... " (גלנטי ולימור, 1996, עמ' 2). קהלני הכריז, כי מעתה יש מדיניות חדשה בטיפול בהפגנות ובמפירי סדר, ו"המשטרה צריכה להתרגל לכך". הוא גם מתח ביקורת על השימוש בפרשים לפיזור מפגינים (שפירא, 1996א').

[בתמונה: מהומות כביש בר אילן... המקור: משטרת ישראל]
[בתמונה: מהומות כביש בר אילן... המקור: משטרת ישראל]

בתגובה צוטטו "קצינים בכירים במטה הארצי" (שפירא, 1996ב', עמ' א'8) בהאשימם, כי השר "לא רק שאינו נותן גיבוי למשטרה... אלא הוא מנסה להתערב בשיקולי העבודה המבצעיים של המפקדים בשטח, תחום שבו "אין לו כלל מושג וידיעה, ושבו הוא טירון שיש לו עוד הרבה ללמוד". הם טענו, כי "מעורבים בכך שיקולים פוליטיים של השר". ולטר (1997, עמ' 10) טוען, כי נימוקיו של השר היו פוליטיים: "הסיעות הדתיות הקימו קול צעקה, וקהלני לא רצה משבר קואליציוני כבר בתחילת דרכה של ממשלת נתניהו, בגלל פעילות המשטרה. עמית לא גילה רגישות לעניין, ובין השניים התפתח עימות".

מאמר המערכת בעיתון הארץ, מיום ,25/7/96 (עמ' ב1) יצא תחת הכותרת "גיבוי לניצב עמית": "באחד מרגעי המחלוקת בין קהלני לבין עמית - בה לא נשמע בפומבי קולו של המפכ"ל, אסף חפץ (ראו תמונה משמאל), במידה הדרושה - העיר השר, כי מצדו יכול רחוב בר-אילן להיות סגור.

למעשה, לחץ ברמזים גלויים על עמית להשתמש בסמכותו, ולסגור את הכביש. כאזרח, כחבר-כנסת ואף כשר במשרד כלשהו, רשאי קהלני לצדד בסגירת כביש בר-אילן. אך בתוקף תפקידו כשר הממונה על המשטרה, עליו להקפיד, כי הכביש יהיה פתוח לתנועה בשבת, מפני שבג"ץ קיבל החלטה זמנית חד משמעית בעניין זה. ההחלטה עוד תעמוד למבחן, ואם תתהפך על פניה, חייבת המשטרה לפעול באותה תקיפות נגד מפגינים חילוניים. אבל כעת, יש לאפשר תנועה מלאה בכביש.

[בתמונה: ניצב אריה עמית נגד השר קהלני - לא קבל גיבוי... מקור התמונה: פייסבוק]
[בתמונה: ניצב אריה עמית נגד השר קהלני - לא קבל גיבוי... מקור התמונה: פייסבוק]

מטעמים שהם ככל הנראה פוליטיים במהותם, ניסה קהלני להנחות את ניצב עמית ואת שוטריו, כיצד לפזר את ההפגנות. על יסוד הערתו השגויה, ש'המדיניות שלפיה הכביש צריך להישאר פתוח בכל מחיר אינה קיימת מבחינתי', ניסה השר, שאין לו מיומנות בתחום השיטור, להסביר ללובשי המדים מה אסור להם ומה מותר במהלך פיזור הפגנות... בכמה ממשרדי הממשלה חל שיבוש מערכות, כאשר שרים נטלו לעצמם בפועל חלק מהתפקידים השמורים לאנשי מקצוע. קהלני עושה שימוש מוגזם בנוהג הבלתי תקין הזה. אין לו מה לחפש בשבת הבאה בכביש בר אילן, שבו תיערך הפגנה ברשיון מטעם החרדים ואין מקום שינסה לפקד על הכוחות..." (וראה גם כסלו, 1996, עמ' ב'1).

יחד עם זאת הוצגה גם גישה הפוכה: "היחסים שבין השר הממונה למשטרה אינם ניתנים להגדרה פשטנית, והם פועל יוצא מהנושא שמדובר בו. כאשר מדובר בהליכי חקירה פלילית, מקובל על הכל, שאין מקום להתערבות כלשהי של השר, שהוא אישיות פוליטית. לא כך כאשר מדובר באחריות השר לשמירת הסדר הציבורי... הגישה הראויה, לדעתי, העולה מהדו"ח (ועדת זמיר, 1990) עולה בקנה אחד עם עקרונות, שהתגבשו אצלנו בתחום הציבורי. אחריות שר איננה רק פיקודית-מיניסטריאלית, המרוחקת מהנעשה בשטח. היא גם אחריות אישית לפעולה סבירה של הגורמים הנתונים למרותו. כאשר בנושא בעל חשיבות מיוחדת מדובר - וכזה הוא עניין ההפגנות בירושלים - זכאי השר ואף חייב לגבש לעצמו מדיניות, שתתבטא הלכה למעשה בשטח. גישה מאופקת וקביעת האמצעים שמותר לשוטרים לנקוט לשמירת הסדר הציבורי הם עניינים מובהקים שבמדיניות ציבורית, שלה אחראי השר. שר שלא יקיים דיונים יסודיים על היערכות המשטרה להפגנות בירושלים, יוכל למצוא את עצמו, בדין, עומד מול ועדת חקירה ממלכתית שתתהה על כך. זהו אחד הלקחים העולים גם מדו"ח ועדת שמגר, שחקרה את רצח ראש הממשלה, שקבעה כללים בקשר למה שנדרש מאלה הנמצאים בראש המערכת..." (סגל, 1996, עמ' ב'1).

[משמאל: המפכ"ל אסף חפץ - לא התערב בעימות שבין השר למפקד מחוז ירושלים... התמונה היא צילום מסך]

במפגש עם סטודנטים באוניברסיטת תל-אביב, לאחר סיום תפקידו (אסנהיים, 1999, עמ' 24) צוטט המפכ"ל חפץ (ראו תמונה משמאל) באומרו, כי "התערבותו של קהלני בהפגנות החרדים בכביש בר-אילן הייתה התערבות מטומטמת. ברגע ששר מתערב בצורה גסה, ומגביל את עבודתו של המפכ"ל, הוא יוצר חוסר ביטחון ומגביל את מרחב הפעולה של המפקדים".

[משמאל: המפכ"ל אסף חפץ - לא התערב בעימות שבין השר למפקד מחוז ירושלים... התמונה היא צילום מסך]

לעומת זאת, טען קהלני, כי הוא זוקף לזכותו, "חד משמעית, את הפסקת המהומות בכביש בר אילן. אם היינו ממשיכים בקו הקודם, היינו עוסקים עד היום במהומות שם. ההוראה שלי (בעניין הסוסים) הייתה במקומה, ואם אצטרך אתן הוראה כזאת גם מחר בבוקר... בפרשת כביש בר-אילן ראיתי, שכל דבר שאני עושה, למחרת יוצאים ממחוז ירושלים גורמים אנונימיים ומותחים ביקורת. אני יודע ממי זה יצא בדיוק, מי האנשים האלה, שגילו חוסר לויאליות משווע. זאת הייתה פשוט בושה וכלימה ההתנהגות שלהם... חוסר לויאליות צועקים 'שאבעס', סו ווט? ועובדה, ניצחנו. בבר-אילן שקט... במהומות בר-אילן היו כל שבוע שלושים פצועים בבתי חולים, חצי מהם היו שוטרים. השיטה הזו של הפעלת סוסים ומתזי מים לפיזור הפגנות נכשלה. היא מתאימה לתקופה אחרת. היום מתייחסים אל החרדים בכבוד, והם לא חוסמים את הכביש"(שפירא, 1998, עמ' 3).

האירוע החשוב ביותר, בסוגיית יחסי שר-מפכ"ל, בתחום הסדר הציבורי, שאירע עד תום כהונתו של השר קהלני היה "אירועי ראס אל עמוד", ב- 14 בספטמבר 1997...

בערב אותו יום נכנסו מתנחלים לשני בתים בשכונת "ראס אל עמוד". גלנטי (1997, עמ' 14) טוען, כי את ההחלטות קיבל השר קהלני ישירות עם מפקד מחוז ירושלים, ניצב יאיר יצחקי (ראו תמונה משמאל).

[מקור תמונתו של ניצב יאיר יצחקי: פייסבוק]

חפץ, לפי גלנטי, לא ידע כלל על כניסת המתנחלים לבתים: "אף אחד לא התייעץ עם חפץ, האם לאפשר את הכניסה או לא, למרות שהייתה לו דעה נחרצת בעניין, ועד היום הוא מאמין, שניתן היה למנוע את הכניסה משיקולים של בטחון הציבור. השורה התחתונה היא, שמפכ"ל המשטרה מודר". זעמו של המפכ"ל, לפי גלנטי, הופנה למפקד מחוז ירושלים. הקרע נגמר בשיחה קשה בין שני הקצינים, שבמהלכה נזף חפץ ביצחקי על שעקף אותו. עקב פרשה זו אף שקל המפכ"ל להתפטר, "משום שהגיע למסקנה שאין טעם להמשיך בתפקיד, כאשר קהלני, להערכתו, מבקש לנהל את המשטרה תוך הפעלת שיקולים זרים" (שפירא ואח', 1997, עמ' 1).

המשכה של הפרשה היה כאשר פרסם כתב הטלוויזיה אורי כהן-אהרונוב שיחת רקע עם חפץ, שבה התבטא האחרון, כי יצחקי "מנסה לכבוש את כיסא המפכ"ל על-ידי התחנחנות לשר קהלני", וכי "בימים של אריה עמית (מפקד מחוז ירושלים הקודם) דבר כזה לא היה קורה". עקב פרסום הדברים נפגשו השר, המפכ"ל, מפקד מחוז ירושלים ועוזר המפכ"ל (שהואשם על-ידי יצחקי, כי הוא הגורם לאי עדכון המפכ"ל), ובסוף השיחה התנצל המפכ"ל בתקשורת על דבריו נגד יצחקי. משמעות הדברים היא, כי באירועים אלה, תפקד שר המשטרה כ"מפכ"ל בפועל", כאשר מפקד מחוז ירושלים קיבל את הנחיותיו ישירות ממנו. "קהלני היה יותר מעודכן מחפץ לגבי אירועי אותו לילה, ונהנה מדיווח ישיר והשפעה ישירה על השתלשלות העניינים. כך לקח קהלני את ההחלטה, לאפשר את הכניסה לבתים, תוך הישענות על חוות דעת של היועצת המשפטית של משרדו, ולמרות התנגדותו של ראש הממשלה וחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, שקבעה, כי יש אפשרות לעצור את הכניסה במידה שהדבר מסכן את בטחון הציבור. יצחקי קיבל את ההוראות מן השר, והמתנחלים נכנסו לבתים ללא הפרעה (גלנטי, 1997, עמ' 15-14). גלנטי מצטט עוד "גורמים בכירים במשטרה" שטענו, כי "גם ניצבים אחרים טורחים, לעתים, לעדכן את השר ולא את המפכ"ל".

הערה בטאבו: בכירות השר על המפכ"ל איננה בתחום החקירות!

בתחום החקירות הצליחה המשטרה לשמור על מעמדה הבכיר מול השר. העימות הראשון היה החלטתו של קהלני (שבוטלה בהמשך), לעכב את מינויו של ניצב סנדו מזור לראש אגף החקירות, מינוי שנעשה כדין על-ידי השר הקודם, שחל. בעקבות כך פרץ עימות גלוי בין השר למפכ"ל, שאף שקל להתפטר עקב כך (גילת וקמפנר-קריץ, 1996).  המפכ"ל חפץ הרשה לעצמו להתבטא בנושא, רק לאחר שסיים את תפקידו. חפץ סיפר, כי קהלני ניסה להתערב ולמנוע את מינויו של ניצב סנדו מזור לראש אגף החקירות במשטרה, וציין, כי רק לאחר איומו (של חפץ), כי יפנה לבג"ץ, "נכנע השר והמינוי בוצע" (אסנהיים, 1999, עמ' 24).

צעד זה של השר גרר מתקפה חסרת תקדים בעיתונות. לדוגמא, יצא "ידיעות אחרונות" בכותרת "קהלני לא רוצה זיגל חדש" (לצעירים שבינינו, בנימין זיגל היה מייסד היחידה לחקירות הונאה והיה אחראי על גל חקירות השחיתות בשנות השבעים של המאה הקודמת, שהיה גורם מהותי במהפך השלטוני של שנת 1977).

[בתמונה משמאל: זיגל חזר לכותרות... "קהלני לא רוצה זיגל חדש...". מקור התמונה: בנימין זיגל]

גילת וקמפנר-קריץ (1996, עמ' 2) כותבים כך: "ניצב סנדו מזור, האיש שנדחה על-ידי קהלני, ניהל בעבר את החקירות נגד רמי דותן ואבנר שאקי. עכשיו הוא אמור לפקח על חקירת השר לשעבר נאמן. קהלני, הנתון ללחצים קשים, מעדיף חוקר נוח יותר..." (וראה גם כסלו (1996, עמ' ב'1). הצלחה נוספת בתחום החקירות רשם המפכ"ל בפרשת מינוי היועץ המשפטי בר-און וספיחיה, שבה היה תפקידו של השר שולי, והוא אף לא עודכן לגבי החלטת המשטרה להמליץ בפני הפרקליטות על הגשת כתב אישום כנגד ראש הממשלה

בפרשה זו טען השר בתחילה, כי "עדיף שפרשת מינוי היועץ תחקר בידי ועדת שופטים עליונה... כיוון שהחוקרים עלולים להיקלע למורא בפני הדרג הפוליטי הבכיר" (מאירי ודואק, 1997, עמ' 2). לאחר מכן הסתפק השר במתן גיבוי לפעולות המשטרה. למשל, כאשר מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, אביגדור ליברמן יצא נגד המשטרה ה"משמשת כלי ניגוח פוליטי ואמצעי לחיסול חשבונות". השר הגדיר את דברי ליברמן כ"חמורים ביותר". לטענת השר, "אסור לו במקרה זה להיתפס לצערו, ובתפקידו הוא צריך לספור עד עשר עד שהוא מגיב" (ללא מחבר, 1997, עמ' 5).

גילת (1997, עמ' 19) טוען, כי התנהגות "נכונה" של המפכ"ל בפרשת בר-און, "יכולה הייתה להעניק לו שנה נוספת של מפכ"לות. חפץ ידע זאת, קיבל מסרים מתאימים מגורמים ממלכתיים, והתבקש לרסן את החוקרים. הוא סירב ונחשב למחוסל... חפץ ידע שרגע חיסול החשבונות יגיע, וכי ישלם את המחיר על התנהגותו בפרשת בר-און. הוא לא הופתע מאי הארכת שירותו". יתרה מכך, הוא אף לא עודכן בשם מחליפו ולמד עליו מן העיתונות. לפי גילת, "קהלני פשוט מידר אותו". אולי על רקע כל אלה, הציע חפץ, בראיון הפרישה שלו (מאירי, 1997, עמ' 5), "למנוע מהשר לביטחון הפנים מידע על חקירות פוליטיות, כדי לפטור אותו מהלחץ, כאשר חבריו הפוליטיקאים ישאלו אותו עליהן". לאחר תום כהונת קהלני, ולאחר שהמשטרה המליצה להעמידו לדין באשמה שמסר לעופר נמרודי מידע על החקירה נגדו, אישר חפץ (2000), בראיון בערוץ השני של הטלויזייה, כי בעת חקירת ראש הממשלה, דאז, בנימין נתניהו, לא עדכן את קהלני בזמן אמת, במהלכי החקירה. לדבריו, "חסך" ממנו את הדילמה והתלבטות אם לעדכן את ראש הממשלה הנחקר, עקב קשרי העבודה ההדוקים ביניהם.

[בתמונה: בנימין נתניהו. אסף חפץ מידר את השר קהלני מחקירת נתניהו, כדי "לחסוך ממנו את הדילמה והתלבטות אם לעדכן את ראש הממשלה הנחקר, עקב קשרי העבודה ההדוקים ביניהם...". מקור התץמונה: פייסבוק]

בתחילת מערכת העבודה המשותפת ניסה המפכ"ל להיות מינורי, וכינה את הבעיות שהתגלעו בינו לבין השר "חריקות של התחלה" (מאירי, 1996, עמ' א'5). העימותים בין השר למפכ"ל הפכו גלויים לקראת תום כהונת חפץ. גילת (1997, עמ' 16) מתאר עימות בין השר למפכ"ל, בנוכחות בכירים מהמשרד לביטחון הפנים ומהמשטרה. לפי גילת, "קהלני ניסה לנהל את הישיבה כמפכ"ל-על, התערב בתחום המבצעי, וגרם להרמת גבות של אנשי המקצוע בראשות המפכ"ל עצמו".

לטענת גילת הטיח חפץ בשר:  "אתה לא תאמר לנו איך לפרוס את כוחות משמר-הגבול במזרח ירושלים... אתה לא תחליט אם צריך לפזר את אנשי מתקן יהודאי או לרכז אותם בבסיס אחר (ויכוח לגבי תפעול משמר הגבול בירושלים). זה לא תפקידך. אסור לפוליטיקאים להתערב בשיקולי עבודה וביצוע. אני לא מקבל זאת". לטענת גילת, טען חפץ, כי קהלני "מתערב לי בעבודה המקצועית, ממדר אותי, עוקף אותי, פונה לפקודי מאחורי גבי. הוא שוכח מי כאן המפכ"ל ומי נושא באחריות הפיקודית. החלטתי לעשות סוף לעניין הזה... הוא רוצה מפכ"ל בובה, סאחבק, שנכנע ללחצים ומאפשר לו להתערב בעבודה השוטפת ובקבלת ההחלטות. אני לא כזה... קהלני חשב כנראה שאמכור נשמתי ואת עקרונותיי בשביל עוד שנה בתפקיד המפכ"ל, ושזה נורא חשוב לי. אני לא ילד קטן שקונים אותו בסוכריה".

בכרזה - אסף חפץ: קהלני חשב כנראה שאמכור נשמתי ואת עקרונותיי בשביל עוד שנה בתפקיד המפכ"ל, ושזה נורא חשוב לי. אני לא ילד קטן שקונים אותו בסוכריה".[התמונה היא צילום מסך]
[התמונה היא צילום מסך]

לסיכום: דבר לא השתנה, וכנראה גם לא ישתנה, ביחסי המשטרה והשר הממונה עליה, וכל היתר, כאמור, פניקה מוסרית...

[לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על יחסי המפכ"ל והשר הממונה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סמכות, אחריות ואחריותיות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה