רלוונטיים תמיד

סיפור יפתח ואפרים מציג שיא מבהיל של ניכור פנימי: אחים שלא רק נלחמים זה בזה על כבוד ומעמד, אלא משתמשים בשוני ניואנסי בלשון כדי לבצע טבח המוני באחיהם.

לטעמי, מלחמת אחים אלימה כבר קיימת, כי שימוש לרעה במערכת האכיפה, כנשק נגד ממשלה נבחרת, הוא מרד אלים, ומרד הוא 'מלחמת אחים'. השאלה היא רק האם תסלים לאש חיה, ואם כן, על ידי מי.

מרגע שפרץ הסרט "נז"א" (נזק אגבי) לחיינו, ומרגע שראינו את יוצריו מתקבלים בתשואות חוזרות וממושכות ובקריאות "תשוחרר פלסטין", וכמו אחרי מקרי בגידה רבים קודמים בשנים האחרונות, חזר ועלה גם המושג 'ערב רב' לסדר היום הציבורי. מהי תופעת הָ"עֵרֶב רַב"? למה היא עולה דווקא בהקשרים כאלה?

ככל שהמדינה מעמיקה את מצוינותה על מסילות השגרה, כך פוחתת היכולת המחשבתית והמבנית שלה להתמודד עם תרחיש החירום התקדימי. ברגע האמת, שבו נשבר המשוואה ונדרשת גמישות רדיקלית, היא מוצאת את עצמה שבויה בתוך המנגנונים שהיא עצמה טיפחה: מושלמת אולי בניהול המוכר, אך פגיעה לחלוטין מול הבלתי צפוי. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על שגרה, חירום והמדינה המודרנית. קריאה מועילה.

במדינה שאיבדה את היכולת להסכים על חזון לאומי משותף, לא נותר שום גורם מאחד מלבד "שלטון החוק" הפורמלי והמשתק. כדי להחזיר למדינה את יכולת התפקוד, הפעולה והחזון – עלינו לחזור לאותה ממלכתיות חלוצית המציבה את היעדים הלאומיים במרכז.

'כדי לשלוט לעד, יבעיר נתניהו את המזרח התיכון, ועל הדרג המקצועי לשמש כמבוגר אחראי, ולבלום אותו'. זו הקונספציה שהפכה למנוע מרכזי בעיצוב היחסים שבין ראשי מערכת הביטחון לראש הממשלה לאורך השנים, ומי שמחפש סיבה לכך, שרונן בר, מידר את נתניהו בימים שקדמו לטבח, הריהי לפניכם!

במבט על השנה שהסתיימה, חשבון הנפש הישראלי מתקשה להשלים עם זירות המלחמה שנותרו פתוחות. הציפייה לסגירת הזירות מגיעה מציפיית האדם הטבעית להבטחת מציאות חיים יציבה, פטורה מדאגות וחרדות ליום המחר. אבל, ראוי לבחון מתי בכלל הצליחה מדינת ישראל לסגור זירת מלחמה באופן שהבטיח לה יציבות?

בספר במדבר פרק י' יש פירוט של משמעות התקיעה בחצוצרות; ובהמשך יש הסבר מפורט על שלל תפקידי החצוצרות. האם הסיבה לכך, שחלק מהציבור החרדי אינו עומד בצפירה, נעוצה בחצוצרות של משה ובני אהרון? החצוצרות ששימשו בזמן מלחמה ובזמן חג כזיכרון לה'?

בין מדינות צריך לנהוג על פי צדק, מוסר וזכויות אדם. נכון? ממש לא! היחסים הבין־לאומיים אינם מתקיימים בתוך מדינה. אין ריבון עולמי שמסוגל להשליט חוק, אין משטרה עולמית אפקטיבית, ואין בית משפט שמסוגל תמיד לכפות את החלטותיו על המעצמות. זוהי מערכת של תחרות בין ישויות ריבוניות, שבה כוח, אינטרס, הרתעה ויכולת כפייה, ממשיכים להיות מרכיבים מרכזיים. לכן, מי שמוותר על אינטרסים לאומיים משיקולי מוסר, קורס!

השאלה אם בנימין נתניהו הוא מנהיג לגיטימי נשמעת לכאורה פשוטה, אך היא נעשתה בשנים האחרונות כמעט בלתי אפשרית להכרעה בעולם המערבי כולו: השסע הפוליטי נעשה עמוק כל כך, עד שלגיטימיות המנהיג הפכה להיות תלויה בזהותו של מי שמביט בו.