האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
במשך שנים רבות החשש העיקרי שהוביל להערכות הבטחונית סביב הר-הבית היה פיגוע שיבוצע על ידי יהודים וייעודו הדלקת מדורה בין ישראל לבין שותפותיה ויריבותיה הסוניות והשיעיות כאחד. האם הגיע הזמן לבדוק את נכונותה של הנחת היסוד הזאת?
התקשורת 'תבלבל בימים הקרובים את המוח', שהסכמתו של איש העסקים, מיקי גנור – הנציג הישראלי של תאגיד הצוללות הגרמני טיסנקרופ המספק לישראל צוללות מדגם דולפין וספינות טילים – לשמש עד מדינה מהווה 'רעידת אדמה'… האמנם?
בין מהומות, לאינתיפאדה, למלחמה יש פערים וקשה להגדיר. אבל, עד שצה"ל עסוק ברקטה שעוברת מסוריה ללבנון, קורה כאן משהו שהוא הרבה יותר מורכב ומסוכן. מה שקורה, זה שאנחנו כישראלים מתווכחים בינינו האם זה לגיטימי או לא להגביר אמצעי אבטחה. במילים של בטחון מעל הכל ומה יותר בטוח כשבצד השני, נאבקים על המולדת ועל המקומות הקדושים…
הדיון על חלוקת ארץ ישראל המערבית לשתי מדינות, התמקד בעיקרו בשיקולי ביטחון ודמוגרפיה. נקודת המבט האקולוגית לא זכתה לברור ולדיון. נדרשת תכנית מתאר ארצית כוללת לארץ ישראל המערבית, כמערכת אקולוגית אחת!
יש בקולו החדש של אבי גבאי אמירה שיכולה לחבר אליה את אנשי דימונה אופקים וקרית שמונה, אבל הוא פונה אל מצוקותיהם היומיות, ושוב מדחיק את כמיהתם היהודית לגאולת ציון. שוב אותה הבטחה לטכנאות ביטחונית-הסדרית, בבקעת הירדן, בחסות אמריקאית, כאילו ביטחון טכני לגוש דן הוא משאת נפשנו
בניגוד לנלמד בבתי ספר צבאיים במערב, חשיבה אסטרטגית רוסית, מניחה מראש כי מרגע שמתחילים לפעול למול מערכת היא הולכת ומשתנה. על כן בנקודת מוצא לקבלת החלטות לפעולה, מונחת ההכרה שבעצם החיכוך עם המציאות, טמון המפתח להמשך התכנון. הגיון אסטרטגי זה מסביר כיצד, למרות משבר כלכלי הפוקד את רוסיה, תוך מצוקת העיצומים המוטלים עליה, וקשיים במימוש תכנית ההתעצמות הצבאית, הצליחה ההנהגה הרוסית בתוך פחות מעשר שנות יוזמה אקטיבית, להשיב לעצמה את מעמדה כשחקן מעצמתי מרכזי במערכת הכוחות הגלובלית…
לתומכים בפתרון שתי המדינות הצטרף אלוף מיל' יעקב עמידרור. במחקר, שפרסם על "הגישות לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני" (מרכז בגין –סאדת מספר 129), המליץ "לצמצם את הבנייה לגושי ההתנחלויות (בלבד)". המלצתו יוצרת למעשה ויתור ישראלי חד צדדי: ויתור מראש במאבק על עתידו של המרחב הפתוח. בכך – כהנחת יסוד לגבי קווי המתאר להסדר הקבע – עמידרור קיבל למעשה את ההנחה כי בסופו של יום, היישובים מחוץ לגושי ההתיישבות, לא יוותרו בידינו. זהו סלע המחלוקת, שאלת הדיון בניסוח זה, ממש לא ברורה לציבור, ומעולם לא הוכרעה.
בהיבט התקשורתי בחירתו של טראמפ לנשיאות הייתה ברבור שחור. 'חכמת הרחוב התקשורתי' הכתירה את הילרי קלינטון כנשיאה ה 45 של ארה"ב כבר בקיץ 2015 וחכמת הרחוב הזאת חצתה גבולות גאוגרפיים. בתוך התווך התקשורתי הזה מנהלים הרוסים מבצע של לוחמה פסיכולוגית. לא סביר שהערכה הרוסית בהדבר זהותו של הנשיא ה 45 שונה מהותית מהערכה הרווחת מסיאטל ועד ברלין…
העמדות של הישראלים בשאלות, הנוגעות לאיכות הסביבה או לגובה הריבית בבנקים הן, על פי רוב, עמדות המאכלסות את התודעה שלהם. אך, העמדה הנוגעת לגבול המזרחי של מדינת ישראל, היא חלק ממי שהם. כאן טמון פרדוקס: דווקא בנושא שהוא החשוב ביותר לישראלים, הם מסוגלים להקשיב לגביו פחות. השיח הפוליטי הישראלי על הסכסוך הוא זירה של הצהרה על זהויות, המובילה להתחפרות אידאולוגית ולקיבעונות מחשבתיים
ב'הפוך על הפוך', נתגלגלה לידיהם של מנהיגי המעצמות המובילות את האיחוד האירופי שעת חסד ופתרון אפשרי. עזיבת בריטניה משאירה איחוד אירופי מפוצל פחות, שהאיומים מבפנים (הטרור האסלאמי) ומבחוץ (רוסיה) מקלים עליו להנהיג צבא ומשטרה משותפים. אם מרקל תיבחר, וסביר להניח שכך יהיה, האג'נדה הזו יכולה להוות משב רוח רענן, שימלא את הקדנציות שלה ושל עימנואל מקרון – בדינמיות של עשיה, שערך רב בצידה, להם ולאירופה כולה. כמו שזה נראה כרגע, המהפך הזה גם נכון וגם כדאי…
