מורכבות בביטחון לאומי

בשאלות עתידה הלאומי של מדינת ישראל, הדיון הפוליטי הישראלי נוהג לגייס כמקור סמכות, את מומחיותם של בכירים לשעבר במערכות הביטחון.  ראוי לתת דעתנו לשאלת תוקף סמכותם.

יש להתייחס לשאלת תשלום החשמל והמצב ההומניטרי בעזה בהקשר לשני אינטרסים ישראליים: הראשון, לשמר יציבות בעזה; והשני, לשמר את מצב הבידוד, עד כדי טיפוח סמוי של חמאס בעזה כישות ריבונית. 

הגישה ביקורתית למלחמת ששת הימים, הקושר אותה ל"כשל התמשכות הכיבוש" לכאורה, נובעת במידה רבה, מהתעלמות המבקרים מההקשר התודעתי הלאומי בו התקבלו ההחלטות באותם הימים. לגבי חלק מן המבקרים, ניתן לומר כי מדובר, לא רק בהתעלמות אלא אף בהכחשה.

כתחליף לדרישות מדינת ישראל לגבולות בני הגנה, בהם הדרישה לנוכחות צבאית ישראלית בבקעת הירדן – להבטחת פירוז המדינה הפלסטינית מנשק – התכנית מציעה מענה ביטחוני מגוון ומורכב, הכולל כוח צבאי אמריקאי, שיפעל בקו המים בבקעת הירדן. בכך הופכת ישראל תלויה לביטחונה בכוחות זרים!

החלומות החדשים שהתהוו עם המלחמה, הם כנראה, לא כל כך כפי שנוהגים להציג, חלומותיהם של אנשי גוש אמונים, שביטאו למעשה המשך רציף לתפיסה החלוצית של תנועות ההתיישבות, אלא חלומותיהם החדשים של בני מפלגות הפועלים, שהחליפו בעשורים האחרונים אתוס חלוצי מהפכני, בשקיקה לנורמליות מערבית ליברלית. נדרש אם כן, עיון מחודש וביקורתי בסיפור שאנו מספרים על מה שהשתנה ומי שהשתנה.

בהיבט האסטרטגי הכולל – ובלי קשר לדעות פוליטיות של ימין ושמאל – אין מחלוקת בקרב מומחים להיבטים השונים של משא ומתן, כי ה'משאים ומתנים' שניהלה ישראל – כמו גם ההתנהלות, במקרים רבים, מול שליטים מזרחיים ועמיהם – היו אולי מלאי רצון טוב, אך לקו בחובבנות רבה ובטעויות כבדות משקל. במאמר הקודם "שובו של המשא ומתן (1)" עמדתי על ההבדלים בין פרדיגמת החשיבה המזרחית לזו המערבית. במאמר זה אבקש להרחיב על חוקי הבזאר של המזרח התיכון בעת ניהול משא ומתן.

ספר דברים נפתח במפקד צבאי גדול שמבצע משה על פי צווי האל. במפקד זה, לא שותף שבט לוי, שהיה עסוק במלאכת הקודש במשכן. בוויכוח הבלתי נגמר על פטור בני הישיבות בתקופתנו, יש המסתמכים על הנאמר בתחילת ספר במדבר, והיו שרצו להביא ראייה לדבריהם מלשונו של הרמב"ם. אולם אין בידם אלא פלפולי סרק. הפסק החשוב ביותר בנושא – של החזון איש – נשמט לא אחד מזיכרונם, ולא בכדי. לפי פסיקתו, למתן הפטור הגורף, הנהוג כיום, אין בסיס או מקור הלכתי בר תוקף.

עטיית כיסוי ראש על ידי פוליטיקאיות ונשות פוליטיקאים מערביים, נעשית על מנת 'לכבד ולא לפגוע ברגשות', אולם, משיגה את המטרה ההפוכה באורח חשיבה מזרחי. היא הוכחה לעוצמת המוסלמים על הכופרים, ולכך שניתן להתעלם מרצונותיהם ולדרוש מהם עוד ועוד; ולהפך. ההגעה עם שיער פזור – כנהוג במערב – מבטאת את עוצמת האורח. היא מהווה אליבי לצורך של מנהיג מוסלמי להגיע להסכם, שבו גם ייאלץ להתפשר. לכן, בין היתר, פוליטיקאים ערביים בזים להילרי קלינטון ולברק אובמה, ומעריצים את דונלד טראמפ.

חלוקת ירושלים לא רק תהפוך את ירושלים לעיר קצה, פרבר של גוש דן, היא גם תשמוט מידי מדינת ישראל את התנאים הגאוגרפיים לשליטה בגב ההר ובבקעת הירדן. היא תצמצם את מדינת ישראל למדינת חוף ברצועה הצרה לאורך הים, עליה כבר כיום מרוכז רוב מוחלט של האוכלוסייה היהודית בארץ. ללא מרחב ירושלים הנתון באחיזה ישראלית במלוא היקפו, לרצועת החוף הצרה הנשלטת מרכסי ההרים ממזרח אין יכולת קיום ממשית.

לקראת ביקור טראמפ וציפייתו "לממש עסקה", ראוי להביע עמדה ישראלית בעלת בסיס הסכמה לאומי רחב: כן למתווה רבין, על בסיס עקרונות נאומו האחרון, לא למתווה קלינטון- ברק.