כאשר קבוצה תופסת את אובדן כוחה כהיסטורי – דווקא כשהסיכון לקריסה גדל – גדלה במקביל הנכונות לבצע מהלכים שמעצימים אותו, ו'שבירת כלים' הופכת לאסטרטגיה: ההסלמה מייצרת עומס מערכתי, מסיטה את היריב לכיבוי שריפות, ולעיתים – אם מצליחים לשרוד די זמן – מתהווה 'סדר חדש' מתוך הכאוס, שבו 'נפתחות' גם הזדמנויות חדשות, במקביל לאיומים, שניתן אולי לנצלן, כדי לשרוד.
המאבק על נוכחות הכלבים ברחובות המערב אינו באמת על בעלי חיים; הוא על השאלה מי קובע את כללי הטקס במרחב הציבורי. כשהמערב מתחיל להתנצל על נוכחותו של "חברו הטוב ביותר", הוא למעשה מאותת על טשטוש הזהות שלו עצמו אל מול דרישות דתיות חיצוניות.
המאמר מתחכה אחר מקורותיה של תופעת ההשתקה והביטול. הנטייה להשתיק את יריבינו ולהעלימם טמונה בנו מגיל הגן. היא התפתחה ברמה הפוליטית, מאז תקופת התנ"ך ועד הבולשביקים. היום, הוא משמש כלי אימתני בשירות הפרוגרס הווקיסטי.
בזמן שישראל מבצרת את מעמדה כמעצמה אזורית, "אליטת ההון" שלנו ממשיכה את מלחמתה בפרויקט הציוני, ושוגה, שוב ושוב ושוב…
התנועה לפירוק המשטרה ומערכת האכיפה (Police Abolition, Defund The Police) מבוססת על ההנחה שהמשטרה המודרנית נוטה לטפל בסימפטומים של מצוקה חברתית באמצעים של ענישה ודיכוי, במקום בפתרונות שורשיים. על כן היא כבר אינה רלוונטית. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על התנועה לפירוק המשטרה ומערכת האכיפה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
האם המשטרה הפכה לכלי, שמתחזק את המעטפת הדמוקרטית תוך שהוא מרוקן אותה מתוכן? האם כבר אינה פועלת לפי המודל הקלאסי של "משרת הציבור" (Public Servant), אלא כזרוע ביצועית של הדרג הפוליטי הנבחר? האם המשטרה צועדת אל סופה? על ספרה החדש של ד"ר אראלה שדמי.
שקיעתה של אליטה בערבו של יום, אינה מעלימה את בניה, אלא מפזרת אותם בין הגירה, התנגדות והיטמעות. לתוך החלל שייווצר תיכנס קבוצה חדשה שכבר הבשילה להחליפם, שתגדיר מחדש את פני החברה הישראלית.
ללא חובת זיהוי ופיקוח, היכולת של המדינה להגן על תהליכי קבלת ההחלטות שלה מפני מניפולציות חיצוניות אינה קיימת. לכן, אימוץ גרסה ישראלית לחוק הסוכן הזר היא צעד הכרחי להגנת הריבונות.
לאחרונה התקשר אליי מאזין לנזוף בי. הוא השיג קוראן בעברית, ולא מופיע בו שום דבר מהדברים האיומים שאני כותב על האיסלאם. להיפך. כולו אהבת אדם ואחווה בין עמים. כבר הבנתם למה?
ב-25 בספטמבר 1997, התנצל אהוד ברק בפני עדות המזרח: "בשם מפלגת העבודה לדורותיה, ובשמי, אני מבקש סליחה על הפגיעה שפגענו"… האמנתם לו?
