מורכבות בביטחון לאומי

מדינת ישראל צריכה לפעול בלבנון, בשני ערוצים במקביל: מצד אחד, להמשיך בכנות במאמצי המו"מ עם ממשלת לבנון; מצד שני, להתכונן במבט חדש ולא מקובע למלחמה נוספת עם חיזבאללה. 

רבים מבלבלים בין הקוד האתי של פרופ' אסא כשר ל'רוח צה"ל' של הפרופסורים שגיא והלברטל. מדובר בשתי תפיסות עולם קוטביות לגבי תפקידו של המסמך: האם הוא ספר חוקים וערכים מקצועי-אוניברסלי (כשר), או מצפן זהותי-לאומי וחינוכי (שגיא והלברטל)?

נכון שהדיבור בין שר הביטחון לבין הרמטכ"ל על המינוי העתידי של האלוף בר כליפא נעשה בנוהל הנכון, בדיון מקצועי בדיסקרטיות הראויה. אולם, האופן בו הוצגה הכוונה למינוי בר כליפא מתוך סערת דיון האולפן לנוכח קהל לוהט, פגעה באלוף בר כליפא לא פחות מאשר באלוף פיקוד המרכז המכהן אבי בלוט.

מערכות מורכבות – החל מארגונים אנושיים ועד לרשתות אקולוגיות – פועלות תחת פרדוקס מבני מובנה: בעוד שמטרתן המוצהרת עשויה להיות ניצחון, צמיחה, או שירות ערך עליון, מטרת העל האמיתית והאקטיבית ביותר שלהן היא עצם הישרדותן. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות שרידותן של מערכות מורכבות, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.

המניע המרכזי של האדם והמערכת אינו מימוש ערכים נאצלים או השגת יעדים מוצהרים, אלא הבטחת המשך קיומם ושמירה על מעמדם בסביבה מאיימת.

מה הוביל את הנהגת היישוב המאורגן – בראשות דוד בן-גוריון ומוסדות הסוכנות היהודית – לצעד חריף וחסר תקדים זה של הסגרת יהודים לידי הבריטים?

סוציולוגיה בנויה על איסוף סיזיפי של חומרים בהקשר מסוים, שערכם המצרפי גדול בהרבה מערכו של כל פריט בתוכם. זו תרומתי הצנועה למחקר על שנאת השמאל את בנימין נתניהו, המאגדת חלק מזערי מהתופעה של שנאת נתניהו מיולי 2025 ואילך. מתנצל שלא אספתי יותר, אבל באמת נמאס… אתם מוזמנים להוסיף!

תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה ומצפון השומרון נותרה אחד הפצעים הפתוחים והמדממים ביותר בהיסטוריה הישראלית, עדות חיה למחיר הכבד של הכרעות לאומיות דרמטיות, בהיעדר קונצנזוס רחב ותוך חוסר לימוד מופגן מניסיון הלאומי מאז הסכמי אוסלו. זהו אוסף ראשון של ממים אינטרנטיים על ההתנתקות והשלכותיה. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.

לאחר כמעט שישים שנות התיישבות בגולן, מדינת ישראל צריכה ללמוד כיצד להציע הצעת שלום, בהיפרדות גואלת מנוסחת החורבן "שטחים תמורת שלום".

ד"ר אורי מילשטיין טוען כבר שנים כי "צה"ל רחוק מאוד מהמודלים של צבאות מקצועיים" (ובכך הוא צודק מאוד), ו"הוא נותר מאז הפלמ"ח כסוג של מליציה". האם הוא צודק גם בכך? לטעמי לא. בשדות הקרב המודרניים, המפגש בין צבא מקצועי לבין מיליציה אינו רק מפגש בין מקצוענות לאלתור. הוא בעיקרו מפגש בין שני מודלים ארגוניים שונים, ואפילו קוטביים.