פנחס יחזקאלי: האם חילופי השלטון בהונגריה היו 'מהפכת צבע'?

תקציר: בליל ה- 13-12 באפריל 2026, התחלף השלטון בהונגריה בבחירות. האם זוהי מהפכת צבע?

המאמר מוקדש בהערכה רבה למיכאל יגאל מימון, שהיה הראשון שהבין…

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

* * *

בליל ה- 13-12 באפריל 2026, התחלף השלטון בהונגריה בבחירות. האם זוהי 'מהפכת צבע'? ('מהפכת צבע' היא, חתירה כנגד שלטון נבחר, בעזרת טקטיקות מחאה המוניות ומתוקשרות – בצד חתרנות של פקידי ממשלה – שנועדו לערער יציבות שלטונית ואף להביא להפלת ממשלות נבחרות, בגיבוי פוליטי ופיננסי של מעצמות זרות)?

שהרי 'מהפכת הצבע' לא חייבות להתממש בהפלת ממשלה במהלך כהונתה. במחקר האקדמי אנו מכירים את המונח 'מהפכת צבע אלקטורלית' "Electoral Revolutions", משנות ה־2000 (Bunce & Wolchik, 2006; Way, 2008; Levitsky & Way (2010). הכוונה היא בדיוק לתופעה שבה כלים וטקטיקות המזוהות עם 'מהפכות צבע' – קואליציות אזרחיות, מימון חיצוני, שימוש במדיה בינלאומית, תעמולה על טוהר הבחירות – מופעלים לא בהכרח ברחובות, אלא בתוך מסגרת הבחירות עצמן, כדי להפיל ממשלות ימין באמצעות הקלפי.

[לאוסף המאמרים על 'מהפכות צבע' , לחצו כאן]

[בתמונה: מהפכת צבע… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית LTX] — [בתמונה: האם זו 'מהפכת צבע'? התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית LTX]

להפוך את הדמוקרטיה נגד עצמה

זהו אינו "שינוי דעת קהל" מקרי, אלא מבצע הנדסי, שבו הופכים את הדמוקרטיה נגד עצמה: שימוש בפרוטוקול החוקי (הבחירות) כדי להשיג תוצאה מהפכנית. מבחינה מערכתית, אנחנו עוברים מעידן של "ריבונות העם" לעידן של "ריבונות המערכת". הקלפי הופכת להיות רק השלב האחרון והפורמלי בתהליך ארוך של עיצוב הסביבה, שבו הניצחון הוכרע הרבה לפני שהפתק הראשון הוכנס למעטפה.

עבודותיהם של Levitsky & Way ו-Bunce & Wolchik, מעבירות את מרכז הכובד מה"כיכר" אל ה"קלפי", וזהו דיוק קריטי להבנת הדינמיקה המודרנית של חילופי שלטון. במקום "מכה" אחת שנועדה לשבור את המערכת, מדובר בסדרה של פעולות שנועדו לשנות את תנאי הסף של המערכת (Boundary Conditions) לפני יום הבוחר.

דוגמה כזו היא הבחירות בפולין ב- 2023, שם נמשכה 'מהפכת הצבע' עד מועד הבחירות החוקיות, בתקווה להביא למהפך שלטוני, תוך שימוש באותם כלים (עמותות ממומנות, קמפיינים בינלאומיים, מימון עתק של "חברה אזרחית", הטמעת נרטיבים בתקשורת ובמערכת המשפט) שגם אם לא הצליח להפיל שלטון ברחוב, היה מכוון תודעתית ותשתיתית את הציבור, כך שהבחירות עצמן ישמשו ככלי להחלפת שלטון (Levitsky & Way, 2010; Bunce & Wolchik, 2011).

[ראו הרחבה בסוגיה זו במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: המחאה (בישראל) היא בעצם ניסיון לבצע 'מהפכת צבע' (Color Revolutions)]

[בסרטו: תשדיר ערוץ 14 המבשר על חילופי השלטון הצפויים…]

איך נזהה 'מהפכת צבע אלקטורלית'?

1. ה"עם" מוחלף ב"חברה אזרחית": זוהי הונאה סמנטית מבריקה. בעוד ש"העם" הוא מושג אמורפי וקשה לשליטה, "חברה אזרחית" היא מבנה ארגוני שניתן לממן, לנהל ולהכווין. במערכת הזו, הבוחר בקלפי הוא רק ה"חותמת" (The Validator), והעבודה האמיתית נעשית בשינוי ברירת המחדל של המערכת: כשמערכת המשפט, האקדמיה והתקשורת מופעלות בסנכרון, לאזרח הממוצע אין באמת "מרחב דגימה" נקי לקבלת החלטות.

2. המעבר מ"כיכרות" ל"תשתיות עומק": בעבר, מהפכת צבע הייתה זקוקה ל"תמונה מנצחת": המונים בכיכר תחריר (ראו תמונה למטה) או במאידן. היום, המהפכה שקטה וחכמה יותר. היא מתרחשת 'בתוך הצנרת':

מימון ותשתית "חברה אזרחית": הקמת רשתות של עמותות ו"ארגוני זכויות" שמתפקדים כצבא צללים. הם לא מפגינים; הם מייצרים דוחות, עותרים לבתי משפט ומזינים את התקשורת העולמית. העמותות והארגונים מתפקדים כ"מכפלי כוח" (Force Multipliers). הם מייצרים תשתית לוגיסטית ותודעתית שמתחרה במנגנוני המדינה, מה שמאפשר לאופוזיציה להגיע ליום הבחירות כשהיא לא רק מפלגה, אלא מערכת-על אלטרנטיבית. כך, המאבק אינו מוכרע רק בקלפי, ונעשה שימוש נרחב בכלים משפטיים (ראו בהמשך) ולחץ בינלאומי, שמחלישים את חוסנו של הממשל הקודם [להרחבה, איך עמותות חותרות תחת הסדר הקיים, לחצו כאן].
הנדסת תודעה אלקטורלית: במקום לשכנע את הבוחר ש"המדיניות של אורבן לא טובה" (ויכוח פוליטי), משכנעים אותו ש"המערכת מקולקלת" (ערעור יסודות).

[בתמונה: מאות אלפים של תושבים מצריים חגגו בכיכר א-תחריר לאחר ההודעה על התפטרות הנשיא חוסני מובארכ. היום, אין כבר צורך בתמונות ניצחון... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Jonathan Rashad – Flickr. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0] — [בתמונה: מאות אלפים של תושבים מצריים חגגו בכיכר א-תחריר לאחר ההודעה על התפטרות הנשיא חוסני מובארכ. היום, אין כבר צורך בתמונות ניצחון… התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Jonathan Rashad – Flickr. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

3. שימוש ב'מעגלי משוב' – Feedback Loops שליליים נגד השלטון: המטרה היא שמירה על המערכת בתוך טווח פעולה קבוע (הומיאוסטזיס). הוא מזהה סטייה מהיעד ופועל כדי לבטל אותה [להרחבת המושג: 'משוב שלילי', לחצו כאן].

במערכת מורכבת, שלטון יציב נשען על איזונים. 'מהפכת צבע אלקטורלית' מזריקה למערכת רעש מכוון (Entropy: "נטייתו של הטבע להשחית את המאורגן ולהרוס כל מה שהוא בעל משמעות", וינר, 1964, עמ' 27, 16-12.:

היא יוצרת מצב שבו כל פעולה של השלטון (גם הלגיטימית ביותר) מתורגמת כ"דיקטטורה" בתקשורת המערבית.
זה יוצר לחץ חיצוני (סנקציות, הורדת דירוג אשראי, בידוד מדיני) שחוזר כהד פנימי, ומערער את תחושת הביטחון של האזרח הפשוט. האזרח לא בהכרח הפך ל"ליברל", הוא פשוט רוצה שהלחץ ייפסק.

4. "הפלת חומות" באמצעות 'לוחמה משפטית' (Lawfare):

השימוש במערכת המשפט ככלי נשק אסטרטגי הוא אולי המרכיב החשוב ביותר. הפיכת הבחירות למאבק על "שלטון החוק" (כפי שזה מוגדר על ידי גורמים חוץ-מדינתיים) מאפשרת לאופוזיציה לצבור לגיטימציה בינלאומית שגוברת על הלגיטימציה הפנימית של הרוב הדמוקרטי.

שינוי ארכיטקטורת הבחירות: השימוש בנרטיבים של "טוהר הבחירות" ו"Lawfare" לא נועד רק לפסול מועמדים, אלא ליצור דה-לגיטימציה מראש לניצחון של השלטון הקיים. זהו סוג של Balancing Feedback Loop מלאכותי שמוזרק למערכת כדי לבלום את ה-Feedback Loop של מפלגת השלטון. כך, האופוזיציה מצליחה לייצר "לופ" חיובי, שסחף את המסה הקריטית של הבוחרים באופן ששובר את הדומיננטיות ארוכת השנים של מפלגת השלטון:

הנדסת סביבה: בדר"כ, כמעט ולא משנים את התוצאה בקלפי (זיוף), אלא משנים בעיקר את הסביבה שבה הבוחר מקבל החלטה, עד שהתוצאה הרצויה הופכת לבלתי נמנעת מבחינה סטטיסטית.
קואליציות רחבות ובלתי טבעיות: חיבור של קצוות אידאולוגיים שכל מטרתם היא "רק לא X" (רק לא אורבן, רק לא טראמפ, רק לא ביבי, וכדומה) – סימן מובהק לניהול אסטרטגי חיצוני או על-מפלגתי. זהו מצב של אחדות הניגודים: היכולת להושיב תחת קורת גג אחת מפלגות שאין ביניהן דבר מלבד הרצון להפיל את השלטון. זהו אינו תהליך פוליטי טבעי, אלא ניהול פרויקטים (Project Management) אסטרטגי, שלרוב נתמך בידע ובמימון חיצוניים.
מעורבות בינלאומית אקטיבית: לא רק הצהרות, אלא לחץ כלכלי (כמו הקפאת כספי האיחוד האירופי) שיוצר תחושת "מחיר" להמשך שלטון הימין.
שימוש במדיה כנשק אסטרטגי: יצירת תחושת דחיפות וקריסה קרובה, גם כשהנתונים המאקרו-כלכליים לא בהכרח תומכים בכך.
שימוש ב'ארגוני חברה אזרחית' ובעמותות.
שימוש במוסדות המדינה עצמם נגד הדרג המדיני: שימוש ב'לוחמה משפטית' (Lawfare): הפיכת מערכת המשפט והסטנדרטים הבינלאומיים לכלי ניגוח שחיזקו את "החברה האזרחית" הממומנת.

[להרחבה בנושא השימוש לרעה במערכת האכיפה – 'לוחמה משפטית' (Lawfare), לחצו כאן]

[בתמונה: לוחמה משפטית... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל] — [בתמונה: לוחמה משפטית… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]

5. אפקט ה"מלחציים" (The Pincer Movement): האסטרטגיה פועלת בשני וקטורים מקבילים שחונקים את השלטון הקיים:

וקטור מלמעלה (בינלאומי): דה-לגיטימציה במוסדות זרים, סנקציות כלכליות ובידוד דיפלומטי.
וקטור מלמטה (פנימי): מחאות רחוב ממותגות, עתירות משפטיות בלתי פוסקות וקמפיינים ויראליים. כשהמלחציים נסגרים, השלטון נראה "לא מתפקד" או "מצורע". הבחירות הן רק הדרך של הציבור לשחרר את הלחץ הזה, לא כי הוא השתכנע מהאידאולוגיה של האופוזיציה, אלא כי הוא רוצה לחזור לנורמליזציה.

3. שבירת ה"אנטי-שבירות":

שלטונות כמו זה של אורבן מנסים להיות אנטי-שבירים (Antifragile) – הם צומחים מתוך התנגדות. אבל "מהפכת צבע אלקטורלית" פועלת בשיטה של התשה מערכתית. היא לא תוקפת את הממשלה היכן שהיא חזקה (משטרה, צבא), אלא היכן שהיא חשופה: בלגיטימציה המוסרית והמשפטית שלה [לאוסף המאמרים על שבירות ואנטי שבירות, התאוששות וחוסן של מערכת, לחצו כאן].

אם נבחן את האירועים בהונגריה דרך המושג "מהפכת צבע אלקטורלית" (Electoral Revolution), אנחנו רואים מעבר מניסיון להכריע את המערכת בבת אחת (מהפכה קלאסית) לתהליך של התשה מערכתית ארוכת טווח.

[בתמונה: מהפכת צבע אלקטורלית מהי? התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]

אין זו הפעם הראשונה שאורבן מפסיד את הבחירות ב'מהפכת צבע'

הזיכרון המערכתי שלנו נוטה לפעמים להתמקד ב"כאן ועכשיו", אבל המקרה של ויקטור אורבן הוא אכן דוגמה מרתקת ללמידה מערכתית (Systemic Learning) של מנהיג מול טכנולוגיה של 'מהפכות צבע'.

אם נחזור אחורה לשנת 2002, אורבן איבד את השלטון לאחר קדנציה ראשונה מוצלחת מבחינה כלכלית, במהלך שרבים רואים בו את ה"פרוטוטייפ" המוקדם ל'מהפכה אלקטורלית':

1. הטראומה של 2002 כנקודת מפנה:

ב-2002 אורבן הופתע. הוא הגיע לבחירות עם נתוני מאקרו מצוינים, אך מצא את עצמו מול קואליציית שמאל-ליברלים מאורגנת להפליא, שנתמכה מסיבית על ידי תשתיות תקשורת וארגונים חוץ-ממשלתיים (NGOs), ובעיקר ע"י גיבוי מימוני ופוליטי ממעצמות (ממשל ביידן, מוסדות האו"ם והאיחוד האירופי).

אורבן הפיק מכך לקח חשוב: הוא הבין, ש"ניהול מדינה" טוב אינו ערובה להמשכיות השלטון, אם אתה מזניח את ה'צנרת' התודעתית, המשפטית, וזו של המינהל הציבורי. לכן, בעקבות ההפסד ההוא, הוא הקים את "חוגי האזרחים" (Polgári körök) – ניסיון לייצר "חברה אזרחית" נגדית, מימין, כדי לא להישאר חשוף בסיבוב הבא.

2. האבולוציה של המאבק: 2010 עד היום:

כשחזר לשלטון ב-2010, הוא פעל מתוך תפיסה של ביצור המערכת כדי להפוך אותה לחסינה (או לפחות עמידה יותר) בפני מהפכות צבע:

הוא שינה את החוקה ואת חוקי הבחירות.
הוא השתלט על מוקדי הכוח התקשורתיים.
הוא ניהל מלחמה חזיתית נגד ארגונים הממומנים על ידי גורמי חוץ (כמו קרנות סורוס).

3. האירוניה של בחירות 2026: העובדה שזה קורה לו שוב הלילה, למרות כל חומות המגן שבנה, מלמדת אותנו, שאין מערכת שחסינה בפני סטגנציה: הזמן מנוון את כלי ההגנה הטובים ביותר. לא משנה כמה תתבצר, המערכת החיצונית תמיד תמצא את הפרצה (Exploit). במקרה הזה, זה דרך לחץ כלכלי, משפטי או הנדסה חברתית דיגיטלית [להרחבת המושג: קיפאון/סְטַגְנַצְיָה, לחצו כאן].

וגם: ככל שהשלטון בונה "חומת אש" (Firewall) חזקה יותר, כך המהנדסים של מהפכות הצבע האלקטורליות מפתחים "וירוסים" מתוחכמים יותר.

[בתמונה: אין מערכת שחסינה בפני סטגנציה: הזמן מנוון את כלי ההגנה הטובים ביותר… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]

המקרה ההונגרי מול המודל הפולני, שבו הפסידה קואליציית הימין ב- 2023

כאמור, מה שקרה בהונגריה ב- 2003 וב- 2026, קרה גם בפולין ב- 2023: .אחרי קמפיין פרוע שניהלו האיחוד האירופי, ממשל ביידן ומוסדות האו"ם על הפיכת פולין לדיקטטורה, הובסה קואליציית הימין השמרנית, חוק וצדק (PiS) בבחירות 2023, ומסרה בהליך דמוקרטי סדור את השלטון לגוש מפלגות המרכז-שמאל בראשות דונלד טוסק.

ההקבלה לבחירות בפולין ב-2023 היא מרתקת. בשני המקרים מדובר במדינות עם שלטון ימין חזק, ריכוזי, שתואר ע"י הפרוגרסיביים במערב כ'דיקטטורה', וע"י הימין כ"דמוקרטיה לא ליברלית" (Illiberal Democracy). בשני המקרים נעשה שימוש באותן טכניקות המתוארות כאן כ'מהפכת צבע'.

[הרחבה, ראו במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: למדו את מסע הבחירות בפולין 2023, כי זה המודל שעליו בונה המחאה שלנו', לחצו כאן]

[בתמונה: הפגנות בפולין נגד הרחבות חוק איסור על הפלות, דצמבר 2020. הסיבות להפסד הימין בבחירות רחוקות מאוד מהמציאות הישראלית, על הבעיות המאפיינות אותה! התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Silar. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

המסקנה: זו אכן 'מהפכת צבע'

אם נאמץ את 'משקפי' החוקרים כמו Levitsky & Way, התשובה נוטה בבירור לכיוון החיובי: המהפך בהונגריה נושא את כל ה-DNA של "מהפכת צבע אלקטורלית". כדי להסביר, בואו ננתח את האירוע כפי שבוחנים מערכת מורכבת שנחשפה למאמץ הנדסי חיצוני ופנימי משולב:

1. הנדסת הסביבה (Environment Engineering) ושבירת ה"הומיאוסטזיס" של שלטון אורבן:

שלטון ה-Fidesz בהונגריה לא היה רק מפלגה, הוא היה מערכת בהומיאוסטזיס (איזון עצמי). הוא שלט בתקשורת, בכלכלה ובמנגנוני המשפט באופן שכל הפרעה חיצונית נבלעה או נוטרלה. כדי להפיל מערכת כזו בקלפי, לא מספיק "קמפיין בחירות" רגיל.

במערכת מורכבת, התוצאה נקבעת לפי תנאי הסביבה. על כן, נדרש היה שינוי של הסביבה המערכתית. לצורך כך, מעצבי הקמפיין לא היו צריכים לזייף קולות; הם פשוט שינו את הלחץ והטמפרטורה בתוך המערכת ההונגרית:

הצפת רעש והטמעת נרטיבים (Narrative Seeding): המחאה היא הכנת השטח. המטרה היא להעביר את הציבור ממצב של "תמיכה פסיבית" בשלטון למצב של "ניכור מערכתי", כך שברגע האמת (הבחירות), הפעולה האלקטורלית תיתפס כמעשה של "הצלה" או "שחרור". זה מתבצע באמצעות שימוש בנרטיבים של "קץ הדמוקרטיה" ייצר משוב חיובי (Positive Feedback) – ככל שהלחץ הבינלאומי גבר, כך הדהודו בתקשורת המקומית התחזק, עד שנוצרה תחושת דחיפות קיומית אצל הבוחר המתנדנד.
ייבוש משאבים: הלחץ הכלכלי מבחוץ (האיחוד האירופי) פעל כחסם מערכתי. הוא הבהיר לציבור שהמשך המצב הקיים גורר "קנס" כבד, ובכך הפך את הבחירה באופוזיציה לצעד של רציונליות כלכלית כביכול.
הזרקת אנרגיה חיצונית: מימון עתק של ארגוני "חברה אזרחית" ששימשו כתשתית לוגיסטית חלופית למדינה.
יצירת "נרטיב על": הפיכת הבחירות למלחמה בין "חלוש" ל"חשוך", בין אירופה לבידוד. זהו כלי תודעתי שנועד לייצר דליגיטימציה למבנה הקיים עוד לפני שהצביעו.

2. טקטיקת ה"נחיל" (Swarming):

מהפכות צבע אלקטורליות פועלות בטקטיקה של נחיל: אלפי נקודות השפעה קטנות (עמותות, משפיעני רשת, כלי תקשורת בינלאומיים, לחץ משפטי מהאיחוד האירופי) שתוקפות את השלטון מכל עבר בו-זמנית. במצב כזה, השלטון – חזק ככל שיהיה – סובל מהצפת מידע ומאבד את היכולת להגיב ביעילות. התוצאה: קריסה של מערכת שנראתה בלתי חדירה.

3. "המודל הפולני" שימש ככהוכחת יכולת:

ההצלחה בפולין ב-2023 (ראו את הפרק הקודם) סיפקה את תכנית העבודה (ה- Blueprint). היא הוכיחה שגם במדינות עם "דמוקרטיה לא ליברלית" חזקה, אפשר לייצר מהפך אם מחברים את כל "כלי הצבע":

איחוד מאולץ של האופוזיציה (קואליציית הניגודים).
תמיכה מסיבית של מוסדות על-לאומיים.
שימוש בטכנולוגיה לטרגוט תודעתי של קהלים מתנדנדים.

[בתמונה: ככל שהשלטון בונה "חומת אש" (Firewall) חזקה יותר, כך המהנדסים של מהפכות הצבע האלקטורליות מפתחים "וירוסים" מתוחכמים יותר... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing] — [בתמונה: ככל שהשלטון בונה "חומת אש" (Firewall) חזקה יותר, כך המהנדסים של מהפכות הצבע האלקטורליות מפתחים "וירוסים" מתוחכמים יותר… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

לסיכום

הונגריה היא ההוכחה, שבעידן המידע, הדרך היעילה ביותר להפיל "מבצר" (שלטון ריכוזי וחזק) היא לא להסתער על החומות, אלא להרעיל את בארות המידע ולחכות ליום הבחירות. זוהי מהפכת צבע אלקטורלית לכל דבר ועניין, שפועלת בתוך הפרוטוקול, ולא נגדו. תבוסתו של אורבן בהונגריה היא מעבדה חיה המוכיחה לנו שבעידן המידע, מימון העתק, הנדסת הנרטיבים והתיאום הבינלאומי, הריבון האמיתי הוא מי שמנהל את הכלים הללו, ולא בהכרח הפרסונה שיושבת על כיסא ראש הממשלה.

מבחינה מערכתית, הפכה הונגריה מ"מערכת סגורה" (ריבונות לאומית) לתת-מערכת בתוך רשת גלובלית גדולה יותר. הניצחון אינו של האופוזיציה ההונגרית, כמו של המתודולוגיה.

המושג "בחירות" במובן הקלאסי של "העם אמר את דברו" הוא פשטני מדי כאן. במקרים הללו הוא למעשה הליך הנדסי מורכב. אנחנו חוזים בטכנולוגיה פוליטית חדשה: אם בעבר מהפכות צבע דרשו המונים בכיכרות וסיכון של שפיכות דמים, הרי ש"מהפכת צבע אלקטורלית" היא גרסה מעודכנת, נקייה ואפקטיבית יותר. היא משתמשת בכללי המשחק הדמוקרטיים כדי לשנות את המשחק עצמו.

מי שמנהל את הכלים האלו – מימון העתק, הנדסת הנרטיבים והתיאום הבינלאומי – הוא הריבון האמיתי, ולא הפרסונה שיושבת על כיסא ראש הממשלה בבוקר שאחרי. עתה, כמו בפולין, הממשל החדש בהונגריה יתחיל ב"ניקוי אורוות" (לוחמה משפטית / Lawfare הפוכה), כדי למנוע מהמערכת הקודמת לחזור, ובכך למעשה ישלים את שלב הייצוב של המהפכה.

האתגר לפתחה של הממשלה החדשה והכוחות שעומדים מאחוריה מאחורי הקלעים היא, האם היא תצליח לייצר יציבות, או שתישאר תלויה באותה "תחזוקה" חיצונית כדי לא לקרוס בעצמה מול הכוחות שהיא עצמה הפעילה.

[לאוסף המאמרים על 'מהפכות צבע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חתרנות ומשמעויותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה, והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו', לחצו כאן] [לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' – ה'דיפ סטייט', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

צצצצצצצצצצצצצצצצצ

מקורות והעשרה