מלהיבה ככל שתהיה הטכנולוגיה המשוכללת והשימושים הטקטיים שלה, הדפוס החוזר של התנהגות מערכת הביטחון באירוע מלמדת שוב, שמצוינות תפעולית טקטית היא לעיתים המכשול הגדול ביותר של אומה בהשגת המטרות הלאומיות שלה. כי מרוב שביעות רצון טקטית, שכחנו את האסטרטגיה: במה קידם המבצע הזה את האינטרסים הלאומיים שלנו?

המאמר עוסק במשמעות מושגי היסוד המרכזיים, הנגזרים מהעיסוק בביטחון הלאומי. הוא מבהיר מהם "ייעוד", "אינטרסים", "מטרות" ו"יעדים לאומיים", ומשווה את האופן שבו הם באים לידי ביטוי במדינה דוגמת ארצות-הברית - שבה תהליך קביעתם מוסדר - ביחס למה שקיים אצלנו. המאמר עומד גם על היתרונות, הכרוכים בהימנעות מכוונת מקביעתם באופן מפורש, ובעיקר על החסרונות והמגרעות הנובעים מכך. 

[בתמונה: השיח הפוליטי בישראל כשיח אוהדי כדור רגל; תמונה חופשית שהועלתה על ידי Jon Candy לאתר flickr] ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה. *  *  * סוגיות, כמו המדיניות הנכונה שאמורה ישראל לנקוט לגבי הפלסטינים,…

המאמר משווה בין שני סיפורי גבורה: האחד של הקטור איש טרויה - גבורה אישית שמחירה הלאומי כבד; והאחר של ברק בן אבינועם, שהיה מוכן לספוג ביקורת על מנת להשיג מטרה לאומית. תכליתו של המאמר היא העמדת האידאל הנכון של גבורה: גיבור איננו רק זה שמצליח להתגבר על יצר הפחד, אלא זה שמצליח לרסן גם את חרדת הבושה (מה יגידו...) ואת שאיפת התהילה.

מדהים, איך יכולה מעצמה אזורית כישראל לצאת לשלושה סבבי לחימה רצופים בעזה ללא מטרות לאומיות. גם עתה בשלהי הלחימה, עדיין מתווכחים פרשנים ועיתונאים, מהן מטרות המבצע. זהו מצב שאיננו מתקבל על הדעת. מטרה היא הרציונל המניע מערכת מורכבת, ובלעדיו לא תיתכן התארגנות עצמית להשגתה ולא ניצול הצלחה בהמשך...