האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
עד שמשטרת ישראל לא תמצא את הדרך לבחור יעדים נכונים ורלוונטיים למשימותיה, ו"לתרגם" אותם למדדי תוצאה נכונים, ימשיכו המדדים שבהם היא משתמשת לגרום, לא רק לפער רלוונטיות בינה לבין המציאות, אלא גם להחטאת אנשיה בפעילויות סרק ובעבירות מיותרות…
[בתמונה: ירון סנקר – הבריחה ומחירה… הדף הראשון באתר ynet, העוסק בגזרי הדין של סנקר]
פרסום מסקנות ועדת החקירה לנסיבות בריחתו של האסיר, ירון סנקר, הוא הזדמנות טובה לעסוק באחד האיומים המשמעותיים ביותר על שירות בתי הסוהר – סוגיית בריחות האסירים. סוגיה זו אקוטית במיוחד ויוצרת לחץ ציבורי ומערכתי עצום על פיקוד שבס, כיוון שזהו תפקידו העיקרי: קיומה של משמורת בטוחה, משמע: פיקוח מקסימלי ואפקטיבי על אסירים, בתוך ומחוץ לבתי הסוהר.
פה אנו מזהים כשל: לא הוערך נכון פוטנציאל ההיווצרות של החזית המזרחית, והמלך נשאר בארמון ולא יצא למלחמה. יתכן והסיבה היא מיסוד הממלכה במתכונת המנהל התקין ובהפרדת הסמכויות, כמתואר בסיום פרק ח': "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. ויואב בן צרויה על הצבא, ויהושפט בן אחילוד מזכיר"
יש להתמודד עם תופעת החמיקה מעבודת כפיים. חברה בריאה נדרשת לקיים מגוון עיסוקים, היוצר מלאות הרמונית של תחומי עיסוק ומומחיות. מישהו הרי צריך לעבוד בעבודות הצווארון הכחול. מישהו צריך להיות מכונאי, נגר, בנאי, רתך, ואינסטלטור. זה הפיתוי שגרם ליהודים להתאהב בקיומם בגולה: כמו לחיות לנצח בבית מלון, תמיד קיים שם מישהו, כמו גוי של שבת, שיישא בעול העבודות השחורות.
אם משהו השתבש, אם אירוע יצא משליטה, אפשר להשתלב בהתרחשות באורח מסתגל כמו בגלישת גלים, לגלוש על גלי השיבוש, למצוא דרך אקטיבית להפוך את השיבוש להזדמנות. זו הבשורה התנ"כית, בשונותה מן הדטרמיניזם הכרוך בגזירת גורל
כתבי המשטרה – וגם הציבור – פגשו בפיגוע האחרון בתל אביב – שעד כתיבת שורות אלה טרם הסתיים – מדיניות דוברות שונה של המשטרה. הבכירים אינם רצים למיקרופון. מי שדיבר היה מפקד המרחב הרלוונטי ותו לא. האם נהגה המשטרה נכון מבחינתה?
מבחינתה האישית בהחלט כן. מבחינה ציבורית, ממש לא. נבחן את שני ההיבטים הללו:
אין סמכות בלי אחריות: בית משפט עליון – שאינו רוצה להצטמצם במתן פרשנות לחוק, אלא חפץ לבקר את הרשות המחוקקת והרשות המבצעת ובמידת הצורך גם להתערב בהחלטותיהן (אקטיביזם שיפוטי) – נושא על כתפיו חלק מהאחריות למניעת תופעות המסכנות את סדר החיים התקין ואת הדמוקרטיה, וצריך לפעול באופן אקטיבי לבער אותן.
ההיבט המשפטי איננו תכלית הכל. משפטנים לא יבינו זאת, אבל יש מבחן חשוב הרבה יותר מהמבחן המשפטי, והוא מבחן האמון של הציבור הרחב בבית המשפט ובפסיקותיו. השופט דוד רוזן בחר במהות, והשליך את הדילמה זו לחיקו של בית המשפט העליון. אבל את מבחן הזה כצפוי, בית המשפט העליון לא מסוגל היה לצלוח…
[בתמונה: מתחם הולילנד והתוצאות הבלתי צפויות. ללא חובותיו של עד המדינה, שמואל דכנר ז"ל, לא הייתה יוצאת האמת לאור…; הצילום הועלה לויקיפדיה ע"י Adiel lo. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0] [לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות תופעת … להמשך קריאה
מצער לראות את גודל הפער, בין החשיבה ההלכתית/מדעית של גדולי ישראל בימי הביניים, לבין החשיבה ההלכתית הסקטוריאלית של המגזר החרדי בתקופתנו. לא מן הנמנע כי אם הרמב"ם היה חי כיום, הוא היה מטיל את כל כובד משקלו האישי בדבר החיוב ללמוד לימודי ליבה.
