אלעד רזניק: רוסיה והמתח שבין ארצות הברית לאיראן
יש קו משותף לפעילות הרוסית באוקראינה וסוריה: בשני המקומות מדובר בקריאת תגר אמתית על הסדר העולמי הקיים על ידי שימוש מושכל, ממוקד ומוגבל בכוח, בכדי לקדם את האינטרס הרוסי.
האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
יש קו משותף לפעילות הרוסית באוקראינה וסוריה: בשני המקומות מדובר בקריאת תגר אמתית על הסדר העולמי הקיים על ידי שימוש מושכל, ממוקד ומוגבל בכוח, בכדי לקדם את האינטרס הרוסי.
רבים – ואני בתוכם – טוענים שהמשטרה עשתה עבודה טובה בעמונה (ראו, למשל, את מאמרו של ד"ר אבי ברוכמן: "המפכ"ל: כל הכבוד!". אבל, תשבוחות אינן מחליפות תהליכים של לימוד הפקת לקחים. אז, מה היה לא טוב במבצע? מהן התהיות העולות מעבודת המשטרה בעמונה? המאמר מציין שתיים כאלה.
תופעת תלונות השווא באלימות בין בני זוג (False complaints / false allegations in violence against women) הוגדרה על ידי בית המשפט כהגשת תלונה למשטרה בשל אירועי אלימות, שלא התרחשו… זהו עניין המצוי בלב השיח הציבורי, וכפי שבית המשפט אינו רואה בסלחנות מקרים של אלימות מוכחת, כך גם לא יגלה סלחנות באותם המקרים בהם שוכנע השופט כי לא אירע אירוע כלל…
לארגון המשטרה יש דילמה מתמדת לשמור על איזון נכון וראוי בין השמירה על זכויות וחירויות האזרח, לבין הצורך לשמור על הסדר החברתי, שמירת החוק ואופייה הדמוקרטי של מדינה. הרמן גולדסטין (1977) – אחד מבכירי הקרימינולוגים בארצות הברית ומומחה למדעי המשטרה – הגדיר מצב זה כאנומליה של המשטרה בחברה דמוקרטית.
הפאזל הביטחוני של הממשל האמריקני, בעידן דונלד טראמפ – בראשות שר ההגנה, ג'יימס מאטיס; והיועץ לביטחון לאומי, מייקל פלין – מתגבש והולך…
אבן סינא מחלק את סוגי התפילה לשניים, תפילה חיצונית ותפילה פנימית. התפילה החיצונית מאמנת את הפרט מההמון להכרת הטוב ולציות פוליטי, בעוד שהתפילה הפנימית מובילה את האדם להכרה שכלית עליונה. גם הרמב"ם בעקבותיו, מבחין באופן ברור בין תפילה רגילה (חיצונית ע"פ אבן סינא), אשר אינה מביאה את האדם להבנת מהות האל, לבין תפילה שכלית (פנימית ע"פ אבן סינא), שהיא התפילה הראויה, והיא אשר מביאה את האדם להבנה שכלית מעמיקה. מה היה אם כן טיבה של תפילת משה?
אני מביא פה לפניכם פוסט שנכתב בפייסבוק על ידי שוטר מדם ליבו ותסכולו, אחרי – ולא בהכרח בגלל – אירועי עמונה… (כיוון שלא בטוח שפיקוד המשטרה יעריך את הכנות – למרות, ואולי בגלל, שאני הייתי מעניק לו צל"ש – לא יצרתי איתו קשר, ביקשתי את רשותו לצטט את הדברים, ואני מבקשכם שלא לעסוק בכותב, אלא בתכנים…). הפוסט הזה מבטא לטעמי היטב את השחיקה הקשה שעוברים שוטרים במציאות חיינו…
לזיכרון חורבן בית המקדש בתשעה באב, וזיכרון יישובי גוש קטיף, נכון להוסיף גם את זיכרון חורבן עמונה. השאלה החשובה בהתבוננות על מה שהתרחש שם, אינה מי ניצח ומי נוצח, אלא לאן פנינו במגמות המתהוות, במערכה שתקבע את עתיד התפתחותו של מפעל ההתיישבות. מתוך המאבק נוצר פוטנציאל חדש; ובשלב זה, המגמה המתהווה פתוחה להשפעה ולעיצוב, על ידי מי שישכיל לנצלו בהכוונה נכונה של פעולותיו.
מייד לאחר השבעתו של הגנרל ג'יימס מאטיס כשר ההגנה, הוציא הנשיא טראמפ מזכר נשיאותי, שכותרתו הייתה: "בניה מחדש של כוחות הצבא האמריקאים". במזכר הזכיר הנשיא טראמפ את דבריו המפורסמים של רייגן: "תהיה זאת מדיניותה המוצהרת של ארה"ב להביא שלום באמצעות הקרנת עוצמתה"…
המקרים הנקודתיים מנקזים אל תוכם את העובדה שהציונות הדתית – בלי אחותה הגדולה הציונות החילונית – משולה לסחרור של ירח שאיבד מגע עם כדור הארץ. הציונות הדתית השתנתה בעשורים האחרונים, אך הציונות החילונית השתנתה יותר. סחרור זה שמשול לילד עם המחט שעומד על הקוטב, שנראה מבולבל כמו הילד הזה שבתמונת הפינוי מעמונה. בעצם, הילד הזה הוא אנחנו.