תקציר - אם היינו צריכים הוכחה נוספת לכך - שאין לישראל מדיניות חוץ - בא ביקורו החפוז של שר הביטחון, בני גנץ, אצל הנשיא התורכי ארדואן, והמחיש זאת שוב. מה שר הביטחון של מדינת ישראל מחפש אצל ארדואן, חוץ מלנסות ולייצב קצת את מפלגתו המאבדת גובה ערב בחירות 2022; ולמה בעיתוי הכואב ביותר לבעלת בריתנו היוונית, כשארדואן מאיים לפלוש אליה?

ב-2021 מחריפים האייתולות באיראן וארדואן בתורכיה – שני משטרים דתיים בעלי שאיפות אימפריאליסטיות מרחיקות לכת –את האיומים הקיומיים על כל משטר ערבי מתון-יחסית. הם מלבים סכסוכים ואלימות פנימיים, וממנפים את הפיצול, היריבות, אי-הסובלנות, המלחמות והטרור הבינערביים, המונעים הקמת חזית ערבית יעילה מול איומי איראן ותורכיה...

בתמורה לשרותי ההגנה שיספקו הרוסים והצבא הסורי, הכורדים יסכימו להעביר את כלל מזרח סוריה לידי השלטון המרכזי בסוריה; והאמריקאים יתבקשו לעזוב יפה את האזור. הדבר יביא להעברת מקורות האנרגיה לידי ממשל אסד. לממשל אסד יהיה הרבה יותר קל לגייס כסף לטובת פרויקטים משותפים עם רוסיה ואיראן. ההתבססות האיראנית תורחב...

ולדימיר פוטין הודיע לבנימין נתניהו ששדה התעופה הבינלאומי בדמשק נמצא תחת הנהלה רוסית, וישראל מתבקשת להפסיק את התקיפות במקום (דיווח של אל-קודס על עראבי). הרוסים הכינו את הצעד הזה מראש הרבה זמן, ושחררו אחרי התקיפות האחרונות את ההצהרות, שישראל מסכנת את התעבורה הבינלאומית בשדה התעופה הבינלאומי בדמשק. את המגמה הזאת אי אפשר להפסיק, אלא בחיכוך גבוה ועם הרבה כוח...

עכשיו זה הזמן, שבו חייבים האמריקאים להתגבר על הטעויות שעשה הממשל הקודם, בשנים 2012 ו- 2013. זוהי אולי ההזדמנות האחרונה להתחיל בבניית גורם מייצב, בדמותו של כוח כורדי-ערבי בצפון מזרח סוריה. האינטרסים של הצדדים חופפים, ומשא ומתן שינוהל בשקיפות שבו כל הקלפים ברורים ונמצאים על השולחן יכול להביא לנקודת הסיום הרצויה.

קצת לא הגיוני, שלמרות המצב המאוד מסובך באזור, בוושינגטון יחגגו את "השלמת המשימה" לאחר ההפסד הצפוי של דאע"ש. הגורם העיקרי שישפיע על המרחב הסורי-עיראקי היא לא איראן. רוסיה תהיה הגורם הזה. בשנות ה- 60 של המאה הקודמת, כשברית המועצות הייתה בשיא כוחה במצרים, הנשיא נאצר סיפק להם השפעה אזורית, שנועדה לדחוק את רגלי האמריקאים מהאזור: מאלג'יריה דרך תימן ועד לסוריה ועיראק, בהתאם למדיניות הסובייטית. היום, עושה זאת איראן, ברצון...

ציר חדש מתהווה במזרח התיכון: רוסיה - איראן - תורכיה: תורכיה מתכוונת לפתור את חוסר ההסכמות עם איראן בנושא מחיר הגז, ולהגדיל את כמויות הגז המיובאות מאיראן. הידוק הקשרים עם איראן ורוסיה והאולטימטום שהנשיא הטורקי הניח לפני האמריקאים בתחילת השבוע (או שיסגירו את פתאהוללה גולן או שישכחו מטורקיה) הוא סימן רע מאוד לנאט"ו. המרוויח העיקרי מכך, מן הסתם, הוא נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין!

רוסיה היא כוכב עולה בשמי המזרח התיכון, ופוטין צריך להודות על כך לבית הלבן ולמדיניות הנשיא אובאמה. בתחילת יולי סיימו הרוסים להעביר את כל רכיבי מערכת ה- 300 - S לידי האיראנים. רוסיה ואיראן מתאמות ביניהן את המדיניות האזורית, אולם, כל אלה לא מונעים את הרצון הסעודי לאפשר לרוסיה מעמד משמעותי במזרח התיכון, אף מעבר לזה של ברית המועצות לשעבר. גם ביחסי רוסיה-טורקיה שידעו משבר, זהות האינטרסים גוברת על חילוקי הדעות וטורקיה ורוסיה מוצאות את את הדרך להדק את הקשר ביניהם. גם עם ישראל שומרת רוסיה על קשרים טקטיים טובים. אבל, בסופו של דבר, כרגע לרוסים יש בעלת ברית אסטרטגית אחת במזרח התיכון: איראן! כל השאר סטוצים...

[בתמונה: שר ההגנה הסעודי מסייר בגבול תימן ושולח מסר לאיראנים] בימים אלה, של התגבשות הקואליציה הסונית נגד איראן וגרורותיה, מלאה התקשורת בפרשנויות על טיפשותה ומחדליה של המעצמה הגדולה בתבל, ארצות הברית. כך למשל, טען בן דרור ימיני (2015) במוסף לשבת של ידיעות אחרונות, כי "המדיניות האמריקנית במזרח התיכון היא רצף של כישלונות…"; ובועז ביסמוט (2015)…