פנחס יחזקאלי: נוצרים במזרח התיכון, טרגדיה וטרנספר

הנוצרים במזרח התיכון, שהיו חלק מהמרקם החברתי והתרבותי של האזור במשך מאות שנים, מתמודדים בעשורים האחרונים עם אתגרים קשים שמסכנים את קיומם ההיסטורי. חלקם היגרו, חלק גדול אחר עבר רצח שיטתי וטרנספר. עוד מספר עשורים ישארו נוצרים במזרח התיכון רק בישראל. מאמר זה מוקדש לטרגדיה של הנוצרים במזרח התיכון: להיסטוריה שלהם, להתנגדות החברתית והפוליטית שהם חווים, ולתופעת הטרנספר שנוגעת לגירוש מכוון של הקהילות הנוצריות מהאזור.

יחזקאלי ואונגר משיח: איך אמור מנהל לחלק את זמנו?

מהי חלוקת הזמן האופטימלית של מנהל? ראשית חכמה, ראוי לציין חמישה קריטריונים שלפיהם נכון לחלק את הזמן:
למעלה, מול הדרג שמעליו; למטה מול עובדיו; לרוחב מול השווים לו בארגון; החוצה לסביבה המשימתית, מול הציבור, התקשורת, ארגונים ומוסדות רלוונטיים, לקוחות, ספקים וכדומה; ופנימה, לעצמו. אבל, כמה צריך להקדיש לכל תחום ותחום?

אבי הראל: כוכב בית לחם והולדת ישו

ישו נולד שש שנים לפני השנה שבה סברו בתחילה. בניגוד למסורת הנוצרית, הוא לא נולד בתקופת החורף. גם בבשורה לפי לוקאס נרמז שישו נולד באביב…

אבי הראל: מבוא לחג החנוכה

המאמר מתאר – אלה מול אלה – את הצבא הסלווקי ואת המחנה היהודי ובעלי בריתו, בניצחון החשוב ההוא של המכבים על הממלכה הסלווקית.

יחזקאלי ואונגר משיח: למה אמור מנהל להקדיש את זמנו?

"האם יש לכם מרשם, על מה אמור מנהל בכיר לחלק את זמנו?" אתגר אותנו חבר חכם, שחיפש לשווא בהררי החומר באינטרנט, שיש בהם הכל, ולכן לעתים, אין בהם כלום… אז ראשית כל, החלק הקל: חצי מהזמן שייך לבכירים שמעליך ולצורכיהם השונים, כמו גם לאירועים המוכתבים על ידי הסביבה המשימתית. ובנוגע לחלק הקשה יותר, הלכנו לשני סוגי מקורות: לתורת הניהול ולמסורת היהודית…

ניצבים בכלא…

שני ניצבים בגמלאות, מהטובים ששרתו במשטרת ישראל, נשפטו עד היום למאסר בפועל. שניהם יצירתיים ופורצי דרך בתפקידיהם; שניהם שימשו, בין היתר, כמפקדי משמר הגבול; שניהם הפכו לראשי ערים מצליחים. שניהם סימנו לניצבי המשטרה שיש חיים אחרי ה'כחול' ושניתן להצליח בגדול 'בחוץ'. שניהם הסתבכו בפרשיות שוחד. שניהם מצאו עצמם, בערבו של יום, בבית הסוהר. עצוב… וכדאי גם לבחון: האם השורשים לא נבטו במשטרה? האם יש פה תופעה? האם צריכה משטרת ישראל לבדוק את עצמה?

אלעד רזניק: אובמה, פוטין והקרב על התודעה

בימים האחרונים, לקראת הכינוס הרשמי של האלקטורים מחר – ה- 19 בדצמבר 2016 – והצבעתם על זהות הנשיא האמריקאי הבא, חזרו הספינים, על השפעת הרוסים, לכאורה, על מערכת הבחירות האמריקאית, לככב בכותרות הראשיות של אמצעי התקשורת השונים. תאוריית המעורבות הרוסית הצליחה לקנות לעצמם לא מעט אוהדים. אינני יודע אם יש בה אמת, אבל גם אם כן, היא מחווירה מול היקף ההונאה הציבורית שנוצרה בבית הלבן בשמונה שנות כהונתו של הנשיא אובאמה…

די, נמאסתם!

מצטער על גסות הרוח אבל לא מצליח למצוא כבר מלים טובות… עייפתי להסביר, לפרשן, לכתוב מאמרים מלומדים… לעוד אדם נורמטיבי הוכתם העתיד בגלל 'משטרת המספרים והסטטיסטיקה', שמכה שנית: הנה לפניכם כתב אישום נוסף בשרשרת, של אדם ללא עבר פלילי שאוהב לעשן בבית… מה יש למשטרה לעשות בחדר השירותים שלו? פשוט נמאסתם!

גרשון הכהן: מי בחר בעבר במקום בעתיד?

משהו מהותי השתנה בתופעת הבחירות: מה שעומד להכרעת העם, הולך ונעשה מהותי ממה שהכרנו בעשורים האחרונים. מדובר בבחירה לא רק בין שתי דרכים, בין שתי דמויות מנהיגותיות, אלא בין שתי מערכות ערכים, שאינן מתיישבות יותר זו עם זו. שתיהן מוכוונות אל העתיד אך תופסות אותו לגמרי אחרת.

אבי הראל: יעקב, עשיו ומחשבתו המדינית של מקיוואלי

עבוּר מקיאוולי, אין למדוד שלטון על פי זיקתו להגות ולתיאוריה השלטונית, אלא על פי הצלחתו בלבד. האם יעקב פעל להישרדותו באמת ובתמים בדרך דומה לדרך שהתווה מקיוואלי? קשה לומר היגד חיובי על כך. אולם הציטוטים מתוך ספרו של מקיוואלי מזכירים במקצת את מעשיו ואת הפרשנות אודות התנהלותו של יעקב למען קיומו הפיזי…