תקציר: רבים בממסד האירופי נשמו לרווחה כשמפלגת השלטון של מארק רוטה ניצחה את הבחירות בהולנד, אבל קולות הצהלה על כך שהימין הקיצוני נבלם, מטעים. המפץ הגדול בלתי נמנע… אירופה מצויה בתהליך חד כיווני שלא ניתן לעצרו.

[לאוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הגירה ומהגרים, לחצו כאן]

האיום הגדול יותר על תרבות, יותר מהכחדה פיזית, הוא אבדן הרלוונטיות שלה! (יונתן ויינברג)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה.

שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

בפברואר 2023, קבע המשפטן וחוקר האסלאם הבריטי, היית'ם אל-חדאד, כי "מצבם של המוסלמים בבריטניה ובמערב הוא הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני 20 שנה. אם תצאו החוצה אתם תחשבו שאתם באפגניסטן השנייה, אבל לא, אתם למעשה נמצאים בלונדוניסטן... המוסלמים במערב לא צריכים לראות את עצמם כ'מיעוט כפוף' מכיוון שהם "מנהיגי האנושות" (מעריב אונליין, 2024).

הצהרה זו ואחרות, כמו גם מהומות האסלאמיסטים באירופה בעקבות 'מלחמת חרבות ברזל' משקפות את הביטחון העצמי העצום שחשים המוסלמים באירופה המערבית, לאחר שהפכו לקבוצה אתנית רבת משקל והשפעה.

כל אלה הביאו לכך שהאסימון ירד גם בקרב הקברניטים בבריטניה. כך למשל, קבע ראש הממשלה הבריטי, רישי סונאק, בתחילת מרץ 2023, כי...

"הדמוקרטיה הפכה למטרה - הרחובות שלנו נכבשו על ידי קבוצות אסלאמיסטיות מסוכנות... בשבועות ובחודשים האחרונים ראינו עלייה מזעזעת במחאות קיצוניות ואירועים פליליים. אנחנו מדינה שבה אנחנו אוהבים את השכנים שלנו, ואנחנו בונים את הממלכה הבריטית ביחד. אך אני חושש שההישג הגדול שלנו בבניית הדמוקרטיה הרבגונית המוצלחת ביותר בעולם מתחילה להתערער במכוון" (מעריב אונליין, 2024).

המפלגה השמרנית בבריטניה השעתה בשבוע שעבר את אחד ממחוקקיה, לי אנדרסון, לאחר שאמר שראש עיריית לונדון, סאדיק חאן, נמצא בשליטת האיסלאמיסטים. חאן, המוסלמי הראשון שהיה ראש עיריית לונדון וחבר במפלגת הלייבור האופוזיציה, מהווה כבר תקופה רבה כמטרה לביקורת שמרנית על טיפולו בשיטור בבירת בריטניה, כולל צעדות פרו-פלסטיניות סדירות. יו"ר הבית התחתון של הפרלמנט, לינדזי הויל, התבטא בסוגיה זו באומרו כי "אני לא באמת מאמין שהאיסלאמיסטים האלה שולטים במדינה שלנו, אבל מה שאני כן מאמין זה שהם שלטו בחאן והם שלטו בלונדון. הוא נתן את עיר הבירה שלנו לחבריו"... (מעריב אונליין, 2024).

בריטניה, כמובן, לא לבד. המציאות הזו היא נחלתן של כל מדינות מערב אירופה והגוש הנורדי.

את מה שרואה עכשיו אירופה המתעוררת, הבין העולם המוסלמי מזמן!

משך שנים מדברים בעולם המוסלמי על כך שאירופה תיכבש ע"י המהגרים. שר החוץ הטורקי, מבלוט קאבוסוגלו, אף פלט זאת במרץ 2017, בעת מתיחות בין הולנד לטורקיה (הרקע: החלטת הולנד שלא לתת לנציג הממשלה הטורקית להיכנס לתחומי המדינה, וגירושה של שרה טורקית לגרמניה) בשל מערכת הבחירות שניסה ארדואן לקדם באירופה, כי למהגרים הטורקים קיימת זכות בחירה גם במדינותיהם). בתגובה אמר השר: "אירופה החלה בנפילתה, ההולנדים גוררים את אירופה לתהום. אני מעריך שמלחמות הדת יחלו בקרוב מאוד". 

תגובת הנגד: עליית מפלגות הימין הקיצוני במערב אירופה ובגוש הנורדי

במערב אירופה ניצר מעגל קסמים: ביטחונם של האסאלמיסטים הולך וגובר, והם פורקים עול, כתוצאה מכך מפלגות הימין מתחזקות וצוברות מומנטום, ואז מפלגות הליבה מאמצות את רעיונות הימין, כדי לא להפוך לבלתי רלוונטיות ולהפסיד את השלטון. 

בעשור האחרון חלה התעצמות דרמטית בכוחן של מפלגות ימין קיצוני פופוליסטי במדינות רבות באירופה: איטליה, צרפת, גרמניה, אוסטריה, הולנד, דנמרק, פינלנד, פולין והונגריה. הן המאתגרות את הסדר הפוליטי הקיים ומעצבות מחדש את הנוף הפוליטי של האזור. עלייתן המטאורית נטועה בסביבה של ביקורת ציבורית רחבה על מגמות גלובליות כגון הגירה, רב תרבותיות וריכוז עוצמה פוליטית בידי האיחוד האירופי ומוסדותיו (רוזנר, 2018).

חלק משמעותי מסדר היום של מפלגות הימין הקיצוני, מופנה לדה־לגיטימציה של האיחוד והשחרת דימויו בעיני אזרחי היבשת, בכוונה לעודד פרישה של מדינות נוספות מהאיחוד האירופי. לא בכדי גורסים בכירי האיחוד, שלהתחזקות הימין הפופוליסטי־קיצוני יש השלכות משמעותיות על עתידו של האיחוד האירופי ועל יכולתו לצלוח משברים עתידיים (רוזנר, 2018).

האם רוסיה תומכת במפלגות הימין הקיצוני?

מקורות שונים (למשל, רוזנר, 2018) מצביעים על קשרים בין מפלגות ימין קיצוני מסוימות באירופה והקרמלין. נטען כי חלק מהצלחתן של מפלגות הימין הקיצוני נובע מקשרים הדוקים עם הקרמלין ותמיכתו בהן, וכי מוסקבה רואה במפלגות אלה הזדמנות ופועלת  באמצעותן לערעור האיחוד האירופי מבפנים. קשרים אלו סובבים לרוב סביב אידיאולוגיות משותפות, תמיכה כספית ולעיתים שיתוף פעולה ישיר. 

נקודות קרבה אפשריות:

קרבה אידיאולוגית: מפלגות ימין קיצוני באירופה חולקות קווי דמיון אידיאולוגיים עם הקרמלין, כמו רגשות נגד האיחוד האירופי, ספקנות כלפי דמוקרטיה ליברלית ותמיכה בערכים מסורתיים. אידיאולוגיות משותפות אלו יכולות ליצור התאמה טבעית של אינטרסים.

תמיכה כספית: היו טענות שחלק ממפלגות הימין הקיצוני קיבלו תמיכה כספית ממקורות רוסיים. תמיכה זו יכולה לבוא בצורות שונות, כולל הלוואות, תרומות או השקעות, והיא יכולה לשמש למימון מערכות בחירות או פעילויות מפלגתיות.

השפעה פוליטית: הקרמלין נודע כמי שמטפח קשרים עם דמויות פוליטיות ומפלגות באירופה כדי לקדם את האינטרסים שלו. זה יכול להיות כרוך במתן תמיכה פוליטית, במתן גישה לפלטפורמות תקשורת רוסיות, או בקידום תעמולה המתיישרת עם האג'נדות של המפלגות הללו.

פעילויות מודיעין: היו דיווחים על סוכנויות ביון רוסיות המבקשות לנצל קשרים עם מפלגות ימין קיצוני באירופה למטרות איסוף מודיעין או לזרוע מחלוקת ולערער מוסדות מערביים.

הצהרות ודיווחים פומביים: כלי תקשורת שונים, צוותי חשיבה וסוכנויות ממשלתיות פרסמו דוחות המתעדים את הקשרים הללו בהתבסס על עיתונות חוקרת, הערכות מודיעיניות ומקורות מידע אחרים.

צריך לומר שיש להתייחס לטענות אלו בביקורתיות ובחשדנות. גם אם ישנן עדויות, המצביעות על רמה מסוימת של קשר בין מפלגות ימין קיצוני מסוימות באירופה והקרמלין, הרי שהיקף הקשרים ואופיים עשויים להשתנות בין המפלגות השונות וגורמים שבתוכן.

התחזקות הימין הקיצוני במערב אירופה, ע"פ מדינות:

לתנועות ואידיאולוגיות ימין קיצוני יש היסטוריה ארוכה ומורכבת ברחבי אירופה, שעוצבה על ידי מגוון גורמים היסטוריים, תרבותיים ופוליטיים, כך שעלייתו המחודשת של הימין באירופה לא נולדה יש מאין, וההגירה רק שימשה זרז לעלייתן:

אוסטריה: 'מפלגת החירות של אוסטריה' (FPÖ) הייתה אחת ממפלגות הימין הקיצוני המוקדמות ביותר שצמחו באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. ה-FPÖ, שנוסדה ב-1956, ייצגה תחייה מחודשת של הפוליטיקה הימנית באוסטריה בעקבות התמוטטות המשטר הנאצי והכיבוש של בעלות הברית, והפכה לאחת ממפלגות הימין הקיצוני הבולטות בפוליטיקה האירופית שלאחר המלחמה. המפלגה עברה תמורות משמעותיות במהלך השנים, במיוחד בהנהגתם של אישים כמו יורג היידר, שמיתג אותה מחדש ככוח פופוליסטי ולאומני. היא נכנסה לראשונה לקואליציה בשנת 2000, כאשר יורג היידר שימש כמנהיג המפלגה, ונשארה בה בהרכבים שונים עד 2005. בפעם השנייה (2017-2019), שימש מנהיגה היינץ-כריסטיאן שטראכה כסגן-קנצלר.

גרמניה: עלייתה של מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) שיבשה את הנוף הפוליטי הגרמני. סקר דעת קהל מקיף שהתפרסם ביוני 2023, עוד לפני מלחמת חרבות ברזל, בעיתון "בילד", מצא כי התמיכה ב- AfD מזנקת כעת ל־19.5% אחוזי תמיכה, שברי אחוזים בלבד מאחורי המפלגה הסוציאל־דמוקרטית שבשלטון (יחד עם "הירוקים" והליברלים, שגם הם מתרסקים בסקרים) וקרוב לתיקו על מי תהיה המפלגה השנייה בגודלה בגרמניה. רוב הגרמנים (53%) אינם שבעי־רצון מתפקוד הקואליציה הנוכחית, והסקרים האחרונים משקפים מגמה הולכת וגוברת של תמיכה באופוזיציה מימין. ממשלת גרמניה הנוכחית מאבדת אמון (אוני, 2023).

איטליה הייתה ערס הולדתה של מפלגת הימין הקיצוני הראשונה שקמה באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. 'התנועה החברתית האיטלקית' - Movimento Sociale Italiano (MSI) - נוסדה בשנת 1946, על ידי תומכי הפשיזם של בניטו מוסוליני, במטרה להחיות אידיאולוגיות ועקרונות פשיסטים באיטליה שלאחר המלחמה. נקודת ציון חשובה בעליית הימין הקיצוני באיטליה התרחשה ב-22 באוקטובר 2022, עת עלתה לשלטון ג'ורג'ה מלוני (Giorgia Meloni), מנהיגת מפלגת הימין הלאומית-שמרנית, "האחים של איטליה" מאז 2014. 

בהולנד השיגה מפלגת החירות (PVV) בראשות חירט וילדרס (ראו תמונה למטה) מספר מושבים רב בבחירות האחרונות בנובמבר 2023, אולם קואליציה של מפלגות אחרות הותירו אותה, בינתיים, באופוזיציה. המצע של PVV מתמקד ברטוריקה אנטי-אסלאמית, אירו-סקפטיות ועמדה נוקשה בנושא הגירה.

ספרד נשלטה באופן מסורתי על ידי מפלגות מרכז-שמאל ומרכז-ימין, אך הופעתה של מפלגת הימין הקיצוני ווקס (VOX), שיבשה את הנוף הפוליטי. האג'נדה הלאומנית של ווקס, העמדה נגד ההגירה וההתנגדות לבדלנות הקטלאנית זכו לתהודה, במיוחד באזורים עם היסטוריה של סנטימנט לאומני. בבחירות 2019, הפכה VOX למפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט. בבחירות האחרונות ביולי 2023 כמעט הצליח הימין לעלות לשלטון, ואז, היה זקוק ל- VOX כדי להקים ממשלה.

שבדיה: 'הדמוקרטים של שבדיה' (SD), מפלגה ימנית פופוליסטית, צברה מקום בפוליטיקה השוודית, תוך שהיא מנצלת את החששות לגבי הגירה, פשע ולכידות חברתית, ומאתגרת את הקונצנזוס הפוליטי בשבדיה. בבחירות האחרונות, המפלגה הסוציאל דמוקרטית השמאלנית - שהייתה החזקה ביותר בכל סבב בחירות במאה השנים האחרונות - נאלצה להתמודד עם אתגר קשה מאי פעם מצד המפלגות בימין, והקימה לבסוף קואליציה עם אחת ממפלגות הימין, כדי להישאר בשלטון. הצלחתה האלקטורלית של SD אילצה את המפלגות המרכזיות לטפל בבעיות הקשורות באופן מסורתי לימין.

דנמרק: 'מפלגת העם הדנית' (DF) היא כוח משמעותי בפוליטיקה הדנית, ואחת משתי המפלגות הגדולות שמרכיבות את הקואליציה, בנוסף לאחרות. המצע של DF כולל מדיניות הגירה מגבילה, ספקנות כלפי האיחוד האירופי, והתמקדות בשימור התרבות והערכים הדנים. בעוד ש-DF סיפקה לעתים קרובות תמיכה לממשלות מרכז-ימין, השפעתה חורגת מעבר לדינמיקה הקואליציונית, והיא מעצבת דיון ציבורי בנושאים כמו הגירה וזהות לאומית.

נורובגיה: מפלגת הקידמה (Framstegspartiet, בקיצור FrP) הינה שחקן בולט בפוליטיקה הנורבגית. היא מגדירה את עצמה כליברל-קונסרבטיבית, אולם יש המתייחסים אליה כמפלגת ימין נאו-ליברלית. היא עצמה דוחה כל השוואה עם מפלגות ימין, כל שכן ימין רדיקלי, באירופה. היא דוגלת בהורדת מיסים, בקרת הגירה מחמירה יותר ומדיניות חוץ אסרטיבית יותר. בבחירות הפרלמנטריות ב-2013, מפלגת הקידמה נכנסה לראשונה לקואליציה עם המפלגה השמרנית בנורבגיה. שילובה של FrP בממשלות קואליציה עוקבות, אפשרה לה להשפיע על קביעת מדיניות בנושאים כמו הגירה ואינטגרציה. בעוד FrP התמודדה עם ביקורת על הצהרותיה ומדיניותה השנויות במחלוקת, הצלחתה האלקטורלית מדגישה את המשיכה הגוברת של הפופוליזם הימני בנורבגיה.

צרפת: 'מפלגת העצרת הלאומית' (לשעבר החזית הלאומית) של מרין לה פן, עומדת בחזית הנטייה הגוברת של אזרחי צרפת ימינה. היא דוגלת במדיניות שמתעדפת ריבונות לאומית, פרוטקציוניזם כלכלי ועמדה קשוחה בנוגע להגירה. לה פן ניצלה את חוסר שביעות הרצון הנרחב מהמפלגות הפוליטיות של הזרם המרכזי, כשהיא מציגה את עצמה כשומרת מעמד הפועלים והקהילות הכפריות ה'נשכחות' מן העין. אחד הנושאים המרכזיים שמביאים תמיכה למפלגה הוא סוגיית ההגירה. לה פן ניהלה קמפיין להידוק הגבולות, להגבלת ההגירה ולקידום הזהות והתרבות הצרפתית. הרטוריקה הזו עוררה הדים בקרב אזרחים צרפתים רבים, שמרגישים שנותרו מאחור על ידי הגלובליזציה, ומודאגים מההשפעה החברתית והכלכלית של ההגירה.

עליית הימין הקיצוני במזרח אירופה

הימין הקיצוני הצליח לתפוס אחיזה מהר יותר במזרח אירופה, כיוון שאופיין של המדינות הללו שונה. פה לא מילאה ההגירה תפקיד מכריע, אבל אחת ההצלחות הבולטות של המדינות הללו, שהצליחו למנוע הגירה מאסיבית לתחומיהן. 

עלייתה של הפוליטיקה הימנית במזרח אירופה הושפעה משילוב של גורמים היסטוריים, תרבותיים, כלכליים וגיאופוליטיים:

הקשר היסטורי: למזרח אירופה היסטוריה מורכבת שעוצבה על ידי מאות שנים של שליטה זרה, שלטון קומוניסטי במהלך המלחמה הקרה, והתמוטטות ברית המועצות שלאחר מכן. מורשת החוויות ההיסטוריות הללו, כולל סוגיות של זהות לאומית, ריבונות וטינה כלפי השפעה חיצונית, ממשיכה להשפיע על הפוליטיקה באזור.

מעבר כלכלי: המעבר מכלכלות מתוכננות מרכזיות למערכות מבוססות שוק לאחר קריסת הקומוניזם לווה לעתים קרובות בקושי כלכלי, בקרע חברתי ובאי שוויון. זה יצר קרקע פורייה לתנועות פופוליסטיות ולאומניות, שניצלו את חוסר שביעות רצון מהכישלונות הנתפסים של הדמוקרטיה הליברלית, ומגלובליזציה.

שמרנות תרבותית: לחברות רבות במזרח אירופה יש ערכים שמרניים ומסורתיים חזקים, כולל דגש על משפחה, דת וזהות לאומית. מפלגות ימין פונות לעתים קרובות לרגשות אלה, וממצבות את עצמן כמגינות של ערכים מסורתיים מפני איומים נתפסים מאידיאולוגיות מערביות ליברליות.

הגירה וזהות: זרם הפליטים והמהגרים, במיוחד במהלך משבר המהגרים האירופי של 2015, הזינו את החרדות לגבי זהות תרבותית, ביטחון לאומי ושמירה על דרכי חיים מסורתיות. מפלגות הימין ניצלו את הפחדים הללו, ודגלו בקרת הגירה מחמירה ובמדיניות אנטי-אסלאמית.

מתחים גיאופוליטיים: מדינות מזרח אירופה מוצאות את עצמן לעתים קרובות לכודות בין השפעות גיאופוליטיות מתחרות, כולל רוסיה ממזרח והאיחוד האירופי ונאט"ו ממערב. מפלגות ימין מאמצות לפעמים רטוריקה לאומנית ואנטי-מערבית, ומציגות את עצמן כמגינות הריבונות הלאומית מפני התערבות חיצונית.

קיטוב פוליטי: הנוף הפוליטי במזרח אירופה מאופיין בחלוקות עמוקות בין פלגי שמאל לימין, לעתים קרובות מונעים מהבדלים אידיאולוגיים, טרוניות היסטוריות וחזונות מתחרים לעתיד האזור. מפלגות הימין ניצלו את הקיטוב הזה כדי לגייס תמיכה ולגבש כוח.

התחזקות הימין הקיצוני במזרח אירופה, ע"פ מדינות:

הונגריה: מפלגת פידס (Fidesz) של ויקטור אורבן עמדה בחזית השינוי ימינה של הונגריה. היא מדגישה ריבונות לאומית, ערכים שמרניים ועמדה חזקה נגד הגירה. כדי להשיג זאת, יישמה שורה של מדיניות שנויה במחלוקת שגררה ביקורת, הן מקומית והן בינלאומית. אלה כוללים הגבלות על חופש העיתונות, שינויים בשיטת הבחירות לטובת Fidesz, ודיכוי נגד ארגוני החברה האזרחית. אורבן נקט עמדה קשוחה נגד זרם המהגרים והפליטים, הקמת גדרות גבול ויישום מדיניות מקלט קפדנית. גישה זו נתמכה ע"י פלח של האוכלוסייה ההונגרית המודאגת משימור תרבותי וביטחון לאומי, וזכתה, מטבע הדברים גם לגינוי על ידי ארגוני זכויות אדם ופקידי האיחוד האירופי, "בשל התעלמות הממשלה מעקרונות ההומניטאריים". המודל של "דמוקרטיה לא-ליברלית" שקידם אורבן - במהלכו תעדף אינטרסים לאומיים על פני מוסדות על-לאומיים - קרא תגר על האיחוד האירופי הפרוגרסיבי ואיים עליו מבפנים. זה הוביל להתנגשויות עם האיחוד האירופי בסוגיות כמו שלטון החוק וחלוקת כספי האיחוד. 'המודל ההונגרי' חיזק את תנועות הימין במדינות אחרות באירופה, ותרם למגמה רחבה יותר של קיטוב ופיצול בתוך האיחוד האירופי. מנהיגים פופוליסטים במדינות כמו פולין, איטליה ואוסטריה אימצו רטוריקה ומדיניות דומות, מה שעורר ומעורר מתחים בתוך הגוש, ומסבך את המאמצים למצוא קונצנזוס בנושאים מרכזיים כמו הגירה, רפורמה כלכלית ושינויי אקלים.

הונגריה: הונגריה ראתה את עליית הימין הקיצוני דרך מפלגת Jobbik. Jobbik, שנוסדה ב-2003, זכתה לפופולריות בתחילה עם הרטוריקה הלאומנית והאנטי-רומית שלה. מאוחר יותר היא עברה לכיוון פוליטיקה מרכזית יותר, אך נותרה ידועה בעמדותיה האנטי-מהגרים והאירו-סקפטיות. Jobbik הייתה נוכחות משמעותית בפוליטיקה ההונגרית, זכתה במושבים בפרלמנט והשפיעה על השיח הפוליטי.

פולין: פולין ראתה את עלייתן של מפלגות ימין ולאומניות, בעיקר מפלגת חוק וצדק (PiS). PiS, שנוסדה ב-2001, קידמה אג'נדות שמרניות ולאומניות, תוך שימת דגש על ערכים קתולים מסורתיים, רגשות נגד מהגרים וספקנות כלפי האיחוד האירופי. PiS זכה במספר בחירות והוא בשלטון מאז 2015, מיישם רפורמות שיפוטיות שנויות במחלוקת ומדיניות הגירה.

רומניה: ברומניה, עליית הימין הקיצוני ניכרה דרך מפלגות כמו מפלגת רומניה הגדולה (PRM). נוסדה בשנות ה-90, PRM זכתה לתמיכה ברטוריקה הלאומנית והאנטי-הונגרית שלה. למרות שהיא חוותה תנודות בהצלחת הבחירות, היא נשארה נוכחת בפוליטיקה הרומנית, דוגלת במדיניות לאומנית ופופוליסטית.

סלובקיה: סלובקיה ראתה את עלייתן של תנועות ימין קיצוני, כמו המפלגה הלאומית הסלובקית (SNS). SNS, שנוסדה בתחילת שנות ה-90, זכתה בתחילה לתמיכה עם עמדותיה הלאומניות והאנטי-הונגריות. היא השתתפה בממשלות הקואליציה, אך גם התמודדה עם ביקורת על דעותיה הקיצוניות והרטוריקה שלה.

בולגריה: בולגריה הייתה עדה לעלייה של מפלגות ימין קיצוני, כולל אטקה (התקפה). אטקה, שנוסדה ב-2005, זכתה לתמיכה ברטוריקה הלאומנית, האנטי-טורקית והאנטי-רומית שלה. היא השתתפה בממשלות הקואליציה והשפיעה על דיונים על הגירה, לאומיות וזכויות מיעוטים בבולגריה.

אסטוניה, לטביה וליטא: במדינות הבלטיות, רגשות לאומניים וימין קיצוני היו נוכחים אך לא תורגמו להצלחה אלקטורלית משמעותית למפלגות הימין הקיצוני. עם זאת, תנועות ומפלגות לאומניות השפיעו על השיח הפוליטי בנושאים כמו זהות אתנית, זיכרון היסטורי ויחסים עם רוסיה.

בסך הכל, עליית הימין הקיצוני במדינות מזרח אירופה מאז נפילת ברית המועצות התאפיינה ברטוריקה לאומנית, אנטי-מהגרים ויורו-סקפטית. בעוד שהצלחתן האלקטורלית של מפלגות הימין הקיצוני השתנתה בין מדינות, הן שיחקו בכל זאת תפקיד בעיצוב אג'נדות ודיונים פוליטיים באזור.

לסיכום

לסיכום, תחייתו של הימין באירופה, המודגמת בהתפתחויות הפוליטיות בהונגריה, מייצגת שינוי עמוק בנוף הפוליטי של היבשת. היא אמנם עוררה תמיכה בקרב פלחים מסוימים באוכלוסייה, אך היא גם העלתה חששות לגבי עתיד הדמוקרטיה ושלטון החוק. בעוד אירופה מתמודדת עם אתגרים אלה, הצורך בדיאלוג, מעורבות ומחויבות מחודשת לערכים דמוקרטיים מעולם לא היה דחוף יותר.

תחיית הימין והתחזקותו במערב אירופה, מייצגת שינוי משמעותי בנוף הפוליטי של האזור, ומציבה אתגר מהותי לסדר הליברלי שלאחר מלחמת העולם השנייה, ששרר ביבשת במשך עשרות שנים. הדבר משקף חוסר שביעות רצון גוברת ממפלגות וממוסדות פוליטיים מהזרם המרכזי, כמו גם תגובת נגד הגלובליזציה ולרב-תרבותיות. יש הרואים בעליית הפופוליזם הימני תיקון הכרחי למדיניות הנתפסת על ידי אליטה, אחרים מזהירים מפני הסכנות של שחיקת נורמות דמוקרטיות וזכויות יסוד.

כאשר מפלגת ימין מתחזקת באחת המדינות, הדבר מחזק תנועות ימין גם במדינות מערב אירופה אחרות, ותורם למגמה רחבה יותר של קיטוב ופיצול בתוך האיחוד האירופי. מנהיגים פופוליסטים במדינות כמו איטליה, גרמניה והולנד מאמצים רטוריקה ומדיניות דומה, וקוראים תיגר על הערכים הדמוקרטיים הליברלים, העומדים בבסיס פרויקט האיחוד האירופי.

עליית מפלגות הימין מעוררת ויכוחים על עתידו של האיחוד האירופי. כמפלגות ימין רבות דוגלות במשא ומתן מחודש על יחסי מדינותיהן עם האיחוד האירופי, וחזרה לריבונות לאומית. עובדה זו מעוררת חששות בקרב פקידי האיחוד האירופי ופוליטיקאים התומכים בו, לגבי היציבות והלכידות של הגוש.

רבים בממסד האירופי נשמו לרווחה. אבל קולות הצהלה - על כך שהימין הקיצוני נבלם - מטעים. המפץ הגדול בלתי נמנע... אירופה מצויה בתהליך חד כיווני שלא ניתן לעצרו.

בטווח הארוך, הקריסה הדמוגרפית של האוכלוסייה ה'לבנה' באירופה היא עובדה מוגמרת. היא חצתה את הקו האדום של יכולת ההתאוששות, מה גם שאין שם שם תזוזה בילודה ה'לבנה' בכיוון החיובי. משמע שבטווח הארוך, אירופה הלבנה והנוצרית היא היסטוריה. הניסיון מלמד, שתרבויות אינן נכחדות בשקט. הצפי הראלי הוא שאבדן ההגמוניה הלבנה ילווה בדם, באש ובתמרון עשן.

שום דבר טוב לא מחכה לאירופה גם בטווח הקצר. הנהגת האיחוד האירופי פתחה פער רלוונטיות בלתי נתפס מהמציאות, ואין בידה הכלים להתמודד עם המציאות הזו:

• אין לאירופה באמת מטרת-על משותפת לכולם. היא מפוצלת על ידי אינטרסים שונים.
• אידיאולוגית, הפרדיגמה הליברלית תסכל כל פתרון קולקטיבי שיאפשר לסגור את גבולות אירופה.
• גם אם הייתה אירופה יכולה לעכל פתרונות כאלה, הביורוקרטיה המסורבלת והמנוונת שמנהלת את האיחוד איננה מסוגלת להוציאן לפועל ולנהל משבר בקנה מידה כזה בזמן אמת.
• גם אם הביורוקרטיה הייתה יעילה, אירופה חסרה באופן מוחלט יכולת צבאית להוציא החלטות אל הפועל.

מכאן, שהלחצים על אירופה מבחוץ מחייבים את האיחוד לפעולות קיצוניות ברורות. שאין שום סיכוי שתתבצענה: אין יכולת להגן על הגבולות החיצוניים של אירופה, ומדינות הדרום הופקרו לבדן להתמודד מול זרם הפליטים. להיעדר היכולת הצבאית של אירופה יש מחיר שיגדל וילך: מדינות בעלות צבא מפותח כמו רוסיה וטורקיה חוגגות על חשבונה, וזו רק ההתחלה. ככל שתיחלש אירופה כך יגדל התיאבון.

פעמיים במלחמות העולם מחלצה ארצות הברית לעזרתה. מי יושיע עתה? (אם היינו צריכים הוכחה לכך שצבא מפותח - ונכונות להפעילו - הם ערובה, לאורך זמן, לקיומו של שלום, מצבה של אירופה הוא הדוגמה האולטימטיבית לכך. שלום אירופאי אוטופי  שרד - ללא צבא שש לפעול - רק עד שהופיע האיום הראשון...).

גם בתוך המדינות גובר אי השקט. וגם כאן, כל מדינה מתמודדת לבדה עם צרותיה. אבל, היעדר גבולות ברורים בין המדינות, לא מאפשר להתמודד גם עם האיום הפנימי באפקטיביות.

המסקנה הבלתי נמנעת היא, שבהיעדר יכולת קולקטיבית, וכדי להרוויח זמן - עד לתוצאה הבלתי נמנעת - מדינה מדינה לעצמה ולגבולותיה. בין אם יודו בכך מנהיגי אירופה ובין אם לאו, האיחוד כמסגרת רלוונטית הגיע לסוף דרכו. מה שיקרה לבריטניה - יציאה מלאה או שינוי ההסכמים - יהווה תקדים לכל היתר.

אחרי היוודע תוצאות הבחירות בהולנד אמר שר החוץ התורכי: "אירופה החלה בנפילתה... אני מעריך שמלחמות הדת יחלו בקרוב מאוד" (מעריב, 2017).  אמר, וידע מה אמר...

בינתיים, הממסד 'מרוויח זמן' דרך אימוץ הרעיונות של הימין הקיצוני - רעיונות שרק לפני שנים מספר התייחס אליהם כהזויים... ככל שהמצב יחמיר, יידרשו צעדים קיצוניים יותר. כמה קיצוניות הוא יוכל לבלוע? 

בשל סדר היום האנטי־מוסלמי שלהן ותפיסתן את ישראל כחוד החנית במאבק של המערב נגד האסלאם, לעליית הימין הקיצוני עשויות להיות השלכות על עתיד היחסים בין מדינות אירופה לבין ישראל.

[לאוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הגירה ומהגרים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

העשרה

• מעריב (2017), שר החוץ הטורקי: "בקרוב יחלו מלחמות דת באירופה, היא החלה בנפילתה", 16/3/17. 

נושאים להעמקה

• תתתת

נושאים להעמקה

• השתלטות האסלאם על אירופה.
• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית.
• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.
• אוסף המאמרים על הגירה ומהגרים.

מקורות והעשרה

• מעריב אונליין (2024), ר"מ בריטניה מזהיר: "הרחובות שלנו נכבשו ע״י קבוצות איסלאמיסטיות", 2/3/24.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), השתלטות האסלאם על אירופה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/10/22.
• אסף אוני (2023), הימין הקיצוני בגרמניה נוסק לאור המצב הכלכלי במדינה, גלובס, 14/6/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), הגירה ומהגרים באתר יצור ידע, ייצור ידע, 19/12/23.