ד"ר תומר סיימון טוען - בגלל קיצור משכי ההכשרה במשטרת ישראל - כי יש קשר ישיר בין משך ההכשרה לרמת אלימות השוטרים. הוא צודק לגבי כל משטרה נורמאלית. לא לגבי משטרת ישראל!

התוצאה של חוסר הרלוונטיות של פיתוח המנהלים הוא מפעל זבל אדיר מימדים, שהולך וגדל, וכמו בסיפור בגדי המלך החדשים, אין איש שעוצר, מצביע, ואומר את האמת שכולם יודעים, שהמלך הוא עירום!

אם רק תזכירו את המילים 'חטיבת הדוברות' ליד איש משטרה, ישר תראו את החיוך שמתפשט על פניו... המלך הוא עירום. החטיבה הזו הפכה ל'קן צרעות' של מלחמת כל בכל. על תוצרים אין טעם לדבר... ואם משהו מצליח (ויש מה שמצליח!) זה תמיד קורה מהסיבות הלא נכונות! מי זוכר שרק לפני כמה שנים עשו את העבודה - בתבונה ובאפקטיביות - דובר ושני עוזרים? ברוכים הבאים לפרדוקס של 'שלטון הביורוקרטיה: המפכ"ל זקוק ליועץ תקשורת חיצוני בגלל יש לו חטיבת דוברות! כיוון שהיא לא מסוגלת לנפק את ה'סחורה', צריך לעקוף אותה באמצעים חיצוניים. אז למה היועץ לא מביא את הסחורה? זה כבר נושא למאמר אחר...

'מפעל הזבל הניהולי', שעליו הלינה אמי פלמור, פועל בחצרו של ראש אגף החקירות והמודיעין; ובעצם, בחצרה של מערכת אכיפת החוק כולה: יכולת המשטרה לשלוח חשודים לדין גדולה בהרבה מיכולת התביעות והפרקליטות לתבוע ויכולת בתי המשפט לשפוט; יכולת בתי המשפט לשלוח נאשמים למאסר גדולה בהרבה מהיכולת להכילם. חוסר ההתחשבות של המשטרה באילוצים מביא לחסימת המערכת וביזוייה. תופעת הסדרי הטיעון בבתי המשפט ותקני הכליאה בבתי הסוהר הם התוצאה. המשטרה אמורה לשחק משחק קבוצתי, אבל היא מתנהגת כאילו היא לבד על המגרש!

'מפעל הזבל של הארגון' הוא כינוי למכלול פעולות הסרק המבוזבזות של ארגון, שאינן מייצרות ערך: כשלים ונפל בפס הייצור; בזבוז בחומר, באנרגיה, בזמן, במקום, ובמאמצים פקידותיים וניהוליים. כחמש מאות שוטרי סיור - בשנותיהם הראשונות במשטרה - עוזבים מידי שנה את משטרת ישראל. אלה שוטרים שהושקעו בהם ממון, ומאמצים רבים בהכשרות, והכל ירד לטמיון. רובם אינם עוזבים בשל חוסר התאמה למשטרה, אלא בשל חוסר התאמה לתרבות הארגונית...