פנחס יחזקאלי: אשליית המוסר ביחסים בינלאומיים,שהקריסה את המערב

תקציר: בין מדינות צריך לנהוג על פי צדק, מוסר וזכויות אדם. נכון? ממש לא! היחסים הבין־לאומיים אינם מתקיימים בתוך מדינה. אין ריבון עולמי שמסוגל להשליט חוק, אין משטרה עולמית אפקטיבית, ואין בית משפט שמסוגל תמיד לכפות את החלטותיו על המעצמות. זוהי מערכת של תחרות בין ישויות ריבוניות, שבה כוח, אינטרס, הרתעה ויכולת כפייה, ממשיכים להיות מרכיבים מרכזיים. לכן, מי שמוותר על אינטרסים לאומיים משיקולי מוסר, קורס!

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר שלישי מתוך שלושה על מוסר וצביעות ביחסים בין לאומיים. למאמרים האחרים:

1. פנחס יחזקאלי: על מוסר וצביעות ביחסים בין לאומיים.
2. פנחס יחזקאלי: מי שמכניס מוסר ליחסים הבין לאומיים, משלם ביוקר!

*  *  *

בין מדינות צריך לנהוג על פי צדק, מוסר וזכויות אדם. נכון? ממש לא!

זהו רעיון שנשמע נפלא בחדרי סמינרים, באוניברסיטאות ובנאומים של מנהיגים מערביים, אלא שבין הרעיון היפה לבין המציאות האכזרית של המערכת הבין־לאומית, מפריד תהום, והתוצאה ניצבת מול עינינו:

שקיעתו הנוכחית של המערב והכרסום במעמדו הגאופוליטי אינם תולדה של חולשה כלכלית או מחסור שטחי בטכנולוגיה, אלא תוצאה של כשל תפיסתי עמוק. שורש המשבר טמון בהפרה יסודית ומתמשכת של עקרון הברזל ביחסים הבינלאומיים: החדרת שיקולי מוסר, צדק ואוניברסליזם לתוך זירת המאבק הריאליסטי בין מדינות. המערב קורס כי בניו שכחו את החוק הראשון של היחסים הבין־לאומיים: אין מוסר ואין צדק ביחסים בין מדינות. הכל אינטרסים לאומיים ו'מאבק עוצמה'.

הישרדות/שרידות היא מטרת־העל של מערכת מורכבת, ומדינה איננה יכולה להרשות לעצמה לנהל את הישרדותה, כאילו היא אדם פרטי המנהל את חייו בחברה מסודרת. המערב המודרני משלם כיום מחיר כבד על כך שנטש את עיקרון היסוד של הזה הפוליטיקה הבין־לאומית.

[לאוסף המאמרים על שרידותן של מערכות מורכבות, לחצו כאן]

אבל למה?

כי היחסים הבין־לאומיים אינם מתקיימים בתוך מדינה. אין בהם ריבון עולמי שמסוגל להשליט חוק, אין משטרה עולמית אפקטיבית, ואין בית משפט שמסוגל תמיד לכפות את החלטותיו על המעצמות. זוהי מערכת של תחרות בין ישויות ריבוניות, שבה כוח, אינטרס, הרתעה ויכולת כפייה ממשיכים להיות מרכיבים מרכזיים.

זו אחת מנקודות המוצא של הריאליזם הקלאסי: הנס מורגנתאו הזהיר מפני הניסיון להשליך עקרונות מוסר אוניברסליים באופן ישיר על התנהגותן של מדינות. עיקרון מרכזי בריאליזם שלו היה שהאינטרס הלאומי והכוח צריכים להיות נקודת המוצא להבנת הפוליטיקה הבין־לאומית, ולא משאלות לב מוסריות.

התאוריה הריאליסטית ביחסים בינלאומיים, החל מתוקידידס וניקולו מקיאבלי, דרך אוטו פון ביסמרק וכלה בהנרי קיסינג'ר, קובעת כי הזירה הבינלאומית היא אנומלית, נטולת ריבון מרכזי, ומונעת על ידי אינטרסים, כוח ומאזני עוצמה. במערכת כזו, מדינה המבקשת לשרוד ולשגשג חייבת לכלכל את צעדיה בקור רוח, תוך ניתוח מפוכח של יחסי הכוחות.

אלא שבמהלך העשורים האחרונים, הנהגת המערב המירה את הריאליזם הפיקח באשליה מוסרנית. במקום לנהל מדיניות חוץ המבוססת על אינטרסים לאומיים קונקרטיים, אימצו מדינות המערב דוקטרינות של "צדק גלובלי", "זכויות אדם" וזריעת ערכים ליברליים ברחבי התבל. כניסתם של הקטגוריות המוסריות אל שולחן השרטוט האסטרטגי חוללה שלושה כשלים קטלניים:

• עיוורון אסטרטגי: בחינת שחקנים בינלאומיים דרך משקפיים של "טובים" ו"רעים" או "דמוקרטיים" ו"אוטוקרטיים" טשטשה את היכולת לזהות איומים קיומיים אמיתיים ולהבחין בין יריבים טקטיים לאויבים אסטרטגיים.
• התחייבויות יתר משתקות: השאיפה לתקן את העולם ולהשליט צדק הביאה להתערבויות צבאיות ופוליטיות כושלות, שכילו משאבים אדירים, שחקו את ההרתעה והותירו חלל אסטרטגי שאותו מילאו מעצמות יריבות.
• אובדן הפרגמטיזם: התפיסה כי המוסר המערבי הוא אוניברסלי הולידה התנשאות שמנעה בריתות טקטיות הכרחיות עם מדינות "בלתי מוסריות" אך חיוניות לשמירה על מאזן הכוחות.

בעוד המערב כבל את ידיו באזיקים של תקינות פוליטית ויומרה מוסרית, מעצמות עולמיות ואזוריות אחרות המשיכו לשחק לפי הכללים הישנים והאכזריים של העוצמה הטהורה. הן זיהו את ההטפה המוסרית המערבית כחולשה, וניצלו את ההססנות הנגזרת ממנה כדי לשנות את הסדר העולמי.

כשהמוסר הופך לעיוורון

הבעיה איננה שמוסר הוא דבר רע. להפך. חברה אנושית זקוקה למוסר. אבל דווקא משום שמוסר חשוב כל כך, מסוכן להפוך אותו לכלי המרכזי שבאמצעותו מפרשים את המציאות הבין־לאומית [לאוסף המאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם', לחצו כאן].

כאשר מנהיג מערבי רואה אויב, הוא עלול לשאול קודם כול: מי צודק? מי הקורבן? מי אשם? מה אומר החוק? מה יחשבו עלינו? אבל, המדינאי הריאליסט חייב לשאול שאלות אחרות: מה האינטרס שלי? מה האינטרס של היריב? מה הוא מסוגל לעשות? מה יקרה אם הוא ינצח? מה יקרה אם אני אראה חלש? ומה תהיה התוצאה של ההחלטה בעוד חמש, עשר ועשרים שנה? אלה שאלות פחות נעימות. אבל הן שאלות של הישרדות.

מורגנתאו עצמו לא טען שמוסר צריך להיעלם מהפוליטיקה. המחקר עליו מדגיש דווקא את מרכזיותה של "זהירות" (prudence) ואת הצורך לשלב שיפוט מוסרי עם הכרה במגבלות המציאות.

כלומר, הבעיה היא לא מוסר. הבעיה היא מוסר ללא זהירות.

מה קורה כאשר הצד השני אינו משחק את אותו משחק?

כאן טמונה אולי הטרגדיה הגדולה של המערב. הוא פיתח מערכת פנימית מרשימה של זכויות, משפט, שוויון, חירות והגנה על הפרט. הצלחתו הייתה כה גדולה, עד שהוא החל להניח שהעקרונות הללו הם גם השפה הטבעית של העולם.

אבל הם לא. מדינות אחרות עשויות לדבר בשפה של אינטרסים, כוח, כבוד לאומי, דת, היסטוריה, נקמה והישרדות. כאשר צד אחד מגיע לשולחן המשא ומתן עם ספר חוקים, והצד השני מגיע עם סכין, העובדה שהראשון צודק מבחינה מוסרית איננה מבטיחה שהוא ינצח. גרוע מכך: היא עלולה לגרום לו לפרש את היריב באופן שגוי [לאוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית, לחצו כאן].

המערב נוטה לעתים להניח, שאם רק יסביר לאויב את ההיגיון, את זכויות האדם ואת היתרונות של השלום, האויב ישתכנע. אבל אויבים אינם בהכרח מונעים מאותם מניעים. וכאשר המערב מסרב להכיר בכך, הוא הופך את המוסר ממערכת המגבילה את כוחו שלו למערכת שמגבילה רק אותו.

[לאוסף המאמרים על אידיוטים שימושיים, לחצו כאן]

מלכודת הצדק

יש כאן פרדוקס: ככל שמדינה חזקה יותר, כך היא מסוגלת להרשות לעצמה להיות מוסרית. אבל ככל שהיא הופכת את המוסר למגבלה מוחלטת על השימוש בכוחה, היא עלולה לאבד את הכוח שמאפשר לה להגן על המוסר מלכתחילה.

זהו מעגל מסוכן: מדינה מוותרת על מרכיב מסוים של כוח משום שהוא "לא מוסרי". היריב אינו מוותר עליו. מאזן הכוחות משתנה. המדינה נאלצת לוותר על עוד מרכיב. היריב מזהה חולשה ומתקדם. בשלב מסוים, המדינה מגלה שהערכים שעליהם ניסתה להגן כבר אינם בידיה.

כך יכול להיווצר מצב שבו המערב מפסיד את העולם בשם העקרונות שבאמצעותם הוא ביקש להציל אותו.

החוק אינו תחליף לעוצמה, וגם המשפט הבין־לאומי אינו יכול להיות תחליף לפוליטיקה

משפט בין־לאומי חשוב. הסכמים חשובים. מוסדות בין־לאומיים חשובים. אבל כולם זקוקים למערכת כוח שתגן עליהם.

זהו שיעור שהריאליזם הבין־לאומי חזר עליו שוב ושוב: אי־אפשר להפריד את החוק מהמבנה הפוליטי שבתוכו הוא פועל. מורגנתאו עצמו ביקר את מה שכינה הגישה ה"משפטית־מוסרנית" — הניסיון לנתק את המשפט מהמציאות הפוליטית והחברתית שבתוכה הוא מתקיים.

במילים פשוטות: חוק שאיש אינו מסוגל או מוכן לאכוף הוא נורמה; הוא עדיין לא כוח. לכן, מדינה חכמה אינה שואלת רק, "האם הדבר הזה חוקי?". היא שואלת גם "מי יאכוף את החוק?", "מה יקרה אם היריב יתעלם ממנו?" ו"מה יקרה למאזן הכוחות אם אני אקיים אותו והוא לא?"

המערב שכח את ההבדל בין מוסר למדיניות

אחת הטעויות הגדולות של האליטות המערביות הייתה טשטוש הגבול בין מוסר אישי לבין אחריות מדינתית: אדם פרטי רשאי להחליט שהוא מוותר על נקמה, מסכן את עצמו למען הזולת או מקריב את רכושו למען ערך מוסרי. מדינה אינה רשאית לעשות זאת בקלות כזו.

למנהיג מדינה אין רק "נשמה". יש לו אחריות. הוא אחראי לחייהם של מיליוני אנשים, לגבולותיהם, לכלכלתם, לביטחונם וליכולת שלהם להמשיך להתקיים גם בעוד דור. לכן מנהיג שמקריב את האינטרס הלאומי כדי להרגיש מוסרי, אולי פועל מתוך כוונה טובה, אבל הוא עלול לבצע מעשה בלתי מוסרי דווקא משום שהוא מפקיר את האנשים שעליהם הופקד.

זו הסיבה שהריאליזם הקלאסי מדגיש את מושג ה־prudence: תבונה מדינית זהירה. לא "מהו הדבר הטהור ביותר", אלא "מהו הדבר האחראי ביותר שניתן לעשות בתוך המציאות הקיימת".

המערב זקוק למוסר, אבל למוסר של אנשים חזקים

הפתרון איננו להפוך את המערב לציני, אכזרי וחסר ערכים. להפך. המערב צריך לחזור לערכים שלו דווקא באמצעות חזרה אל המציאות: חירות זקוקה לכוח שיגן עליה. דמוקרטיה זקוקה ליכולת להגן על עצמה. משפט זקוק לריבונות שמסוגלת לאכוף אותו. שלום זקוק להרתעה. זכויות אדם זקוקות למדינות המסוגלות להגן עליהן. ומעל הכול: מוסר זקוק לכוח כדי לשרוד בעולם שבו לא כולם מוסריים.

הטעות הגדולה של המערב לא הייתה שהוא האמין במוסר. הטעות הייתה שהוא האמין שהעולם מחויב למוסר שלו באותה מידה שהוא מחויב אליו.

זה ההבדל בין אידאליזם לבין נאיביות:

• אידאליזם משמעו: יש עולם טוב יותר שאליו ראוי לשאוף.
• ונאיביות משמעה: מכיוון שאנחנו מאמינים בעולם הטוב יותר, העולם יתנהג בהתאם.

ההיסטוריה האנושית מלמדת, שהפער בין שתי האמירות הללו יכול להיות קטלני.

לכן המערב אינו צריך פחות מוסר. הוא צריך יותר מציאותיות. הוא צריך לזכור, שמדינות אינן כנסיות, אויבים אינם בהכרח מאמינים באותם ערכים, והמערכת הבין־לאומית איננה בית משפט.

והוא צריך לזכור את השיעור העתיק ביותר של מדינאות: מי שאינו מוכן להשתמש בכוח כדי להגן על ערכיו, עלול לגלות יום אחד שאין לו עוד כוח, וגם לא ערכים.

לסיכום

המוסר הוא נכס ראשון במעלה בניהול המדינה פנימה: הוא הבסיס לכיבוד החוק, ללכידות החברתית ולחירות האזרח. אך העתקתו אל זירת היחסים הבינלאומיים אינה מעשה אצילי, כי אם טעות פטאלית. מדינה המנסה לנהל מדיניות חוץ על פי אמות מידה של מוסר וצדק דומה לשחקן שחמט המנסה להכריע את המשחק באמצעות כללי האתיקה.

שקיעת המערב לא הייתה גזירת גורל. תיקונה יתכן רק כאשר יחזור להכיר באמת היסודית:

בעולם הריאליסטי, חפץ חיים חייב להעדיף את מאזן העוצמה על פני יומרת הצדק.

[לאוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'מאבק העוצמה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא מורכבות ומערכת מורכבת, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אידיוטים שימושיים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שרידותן של מערכות מורכבות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• חלקו הראשון של המאמר על מוסר וצביעות ביחסים בין לאומיים.
• אוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם'.
• הרחבת המושג: 'עוצמה'.
• אוסף המאמרים על 'עוצמה'.
• אוסף המאמרים על 'מאבק העוצמה'.
• הרחבת המושג, 'מערכת מורכבת'.
• אוסף המאמרים בנושא מורכבות ומערכת מורכבת.
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.
• הרחבת המושג: 'חשיבה מערכתית'.
• הרחבה בנושא אינטרסים לאומיים.
• הרחבה על האינטרסים הלאומיים של ישראל.
• מאמרו של אליקים רובינשטיין: 'משה דיין ותהליך השלום'.
• סיפור הצביעות האירופית בהפקרת הכורדים.
• מעללי הליטאים במלחמת העולם השנייה, קראו במאמרו של ד"ר אבי הראל: 'בין ירושלים לליטא'.
• הרחבה בנושא 'תרבות האשמה'.
• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית'.
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות.
• הרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם'.
• אוסף המאמרים על אידיוטים שימושיים.
• אוסף המאמרים על שרידותן של מערכות מורכבות.
• הרחבה על מטרת־העל של מערכת מורכבת ומשמעותה הניהולית.
• אוסף המאמרים על משא ומתן.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2020), אוסף המאמרים על הפער שבין המוסר לחיים עצמם, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/12/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), פנחס יחזקאלי: מוסר וצביעות ביחסים בין לאומיים – חלק ראשון, ייצור ידע, 21/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מבוא לחשיבה מערכתית, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), עוצמה, ייצור ידע, 14/8/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על העוצמה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), מאבק העוצמה במערכת מורכבת, ייצור ידע, 14/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אינטרסים לאומיים – אינטרסים חיוניים, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2016), מהם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל?, ייצור ידע, 11/12/16.
• פנחס יחזקאלי (2022), האמריקנים מערבים מוסר ביחסים בינלאומיים?, ייצור ידע, 16/6/22.
• גדעון שניר (2018), 'תרבות האשמה' מהי?, ייצור ידע, 20/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• יהודה שלם (2018), פגיעה בצדקת הלחימה: ההתנתקות, ישראל היום, 20/8/18.
• טלי שלו (2018), ביקור שנוי במחלוקת: הלאומן של אירופה מגיע להיפגש עם נתניהו, חדשות וואלה, 18/7/18.
• אייל להמן, איתמר אייכנר והסוכנויות (2018), היטלר, זונות וסלפי עם אלוהים: הנשיא המקלל בא לישראל, 1/9/18, ynet.
• נעה לנדאו (2018), נתניהו: מה שקרה בקונסוליה באיסטנבול היה נורא, אך צריך לשמור על יציבות סעודיה, הארץ, 2/11/18.
• עודד גרנות (2019), מזרח תיכון מחודש, ישראל היום, 6/1/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), חרפת הערבים או סכלותנו אנחנו?, ייצור ידע, 7/1/18.
• יאיר רגב (2019), אירופה – "עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס", ייצור ידע, 18/10/19.
• אליקים רובינשטיין (2019), משה דיין ותהליך השלום, ייצור ידע, 7/6/19.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), אידיוטים שימושיים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 3/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2026), אוסף המאמרים על שרידותן של מערכות מורכבות, ייצור ידע, 4/8/26.
• פנחס יחזקאלי (2026), מטרת־על של מערכת מורכבת ומשמעותה הניהולית, ייצור ידע, 5/4/26.
• פנחס יחזקאלי (2020), משא ומתן באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/4/20.