[בתמונה: צביעות רבותי צביעות. אין מוסר ביחסים בינלאומיים... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Internet Archive Book Ima לאתר flickr]

[לאוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 16 ביוני 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אחד המשפטים המקסימים - והאוויליים - שנשמע במקומותינו, מידי פעם, הוא ש: "בעניינים מוסריים, קולה של מדינה - ובעיקר, קולה של מדינת ישראל - חייב להישמע רם וברור...". 

אז, יש דבר כזה - מוסר ביחסים בין לאומיים?

התשובה על השאלה הזו היא כמובן שלילית. זאת למרות, שהוויכוח - הנדוש והאווילי - על מוסר ביחסים בינלאומיים יישאר פה עוד שנים רבות... 

אז אתחיל מהשורה התחתונה: מוסר איננו רלוונטי ביחסים בין לאומיים. צביעות בהחלט כן!

[על מקרה הבוחן התורן - יחסי ממשל ביידן הדמוקרטי בארה"ב עם סעודיה, לחצו כאן]

[בכרזה: על מוסר וצביעות ביחסים בינלאומיים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי iirliinnaa לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

כיצד יתכן שדווקא העם שנושא עד היום את צלקות היעדר המוסר ביחסים בינלאומיים מתקופת השואה, מתקשה לעכל זאת?

אולי בשל העובדה, שהיה זה דווקא המנהיג הנאצי, אדולף היטלר, שדיבר על כך בגלוי. "מהמנצח", גרס היטלר, "לא מבקשים הסברים"... (ראו את הכרזה למטה); והיטלר יכול להיחשב עד מומחה: כשהיה בשיא עוצמתו, לא רק שלא גונה על היעדר מוסריות בידי רוב אומות העולם, הוא אף היה לרגע קט - ב- 1939, ערב מלחמת העולם השנייה - מועמד לפרס נובל לשלום (גם רודנים רצחניים אחרים, כסטלין וכמוסוליני זכו לכבוד הזה...).

[להרחבת המושג: 'עוצמה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בכרזה: מהמנצח לא דורשים הסברים (אדולף היטלר) ... התמונה המקורית היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

ושלא נחשוב לרגע שרק צד אחד במלחמת העולם השנייה התפשט מערכיו. הייתה זו בריטניה שהפקירה בעל ברית אחר בעל ברית ביבשת אירופה, בניסיון למלט את עצמה מהמלחמה, עד שזו נחתה עליה במלוא כובדה...

עוד זכורה אמירתו של ראש ממשלת בריטניה, נויל צ'מברליין, מה- 2 ביולי 1938, שמילט עצמו מערובות לצ'כוסלובקיה והפקיר אותה בהסכם מינכן במילים: "כמה נורא, אבסורדי ולא יאמן הוא הרעיון, שאנו צריכים לחפור שוחות ולשים מסכות גז על הפנים, בגלל סכסוך במדינה רחוקה, בין עמים שעליהם איננו יודעים שום דבר...".

[תמונתו של נויל צ'מברליין היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

ההיבט התאורטי

היחסים הבינלאומיים הינם מערכת מורכבת. ככזו, היא נשלטת על ידי מאבקי עוצמה, שבאים לידי ביטוי בסתירות שבין האינטרסים הלאומיים של מדינות. אינטרסים לאומיים או אינטרסים חיוניים (National interest) הם צורכי העל ההכרחיים לקיום הייעוד, שמדינה מוכנה להילחם על מנת למנוע פגיעה בהם (ברודי, 1980, ע' 296; ראו תמונת כריכה משמאל).

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית של ספרו הקלאסי של ברנרד ברודי: "מלחמה ופוליטיקה", שראה אור ב- 1980 בהוצאת מערכות. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

האינטרסים הלאומיים - כמו כל מערכת מורכבת. אחרת - הם נטולי נורמות וערכים בסיסיים. האינטרס חשוב הרבה מעבר לשאלות מוסריות אלה ואחרות. כאשר מועלות טענות מוסריות כנגד מדינות, זה קורה, בדרך כלל, מהסיבות ה'לא נכונות', ומשיקולים זרים. היטיב להגדיר זאת הלורד פלמרסטון, ראש ממשלת בריטניה באמצע המאה ה-19: "אין לנו בעלי ברית נצחיים ואין לנו אויבים נצחיים. האינטרסים שלנו בלבד הם הנצחיים"...

הבעיה היא שפוליטיקאים ומדינאים במדינות דמוקרטיות, שצריכים להיבחר, נאלצים להפגין ערכים ושיקולי מוסר.

הניסיון של הפוליטיקאים והמדינאים להסתיר את טבעם האמתי של מעשיהם; העובדה שפוליטיקאים ומדינאים מצהירים דבר אחד אך עושים דברים אחרים; הפער שבין הדיבורים למעשים - זו הסיבה העיקרית לכך, שהפוליטיקה נחשבת מלוכלכת ודוחה בעיני רבים...

הגישה הגורסת - שאין מקום לשיקולי מוסר ולאידאלים; ואין טעם 'ליפות' את האופן שבו הדברים מתנהלים, לא במדיניות החוץ, ולא בפוליטיקה הפנימית בתוך מדינות; כיוון כאשר מערבים ערכים בפוליטיקה, הצד השני מנצל את התמימות הזו, והתוצאות בהתאם! - קרויה ריאל פוליטיק.

[להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן] [להרחבה בנושא אינטרסים לאומיים, לחצו כאן] [להרחבה על האינטרסים הלאומיים של ישראל, לחצו כאן]

[הכרזה: ייצור ידע]

הוא אולי בן זונה, אבל הבן זונה שלנו...

המשפט המכונן הזה, שמתמצת את ה'ריאל פוליטיק', נקשר - בצדק ואולי שלא בצדק - בשמו של נשיא ארצות הברית לשעבר, פרנקלין דלאנו רוזוולט; ועל פי הסיפור, נאמר בהקשר לאנסטסיו סומוזה גרסיה, הנשיא ה -21 של ניקרגואה מה-1 בינואר 1937 עד ה- 1 במאי 1947 ומ- 21 במאי 1950 עד 29 בספטמבר 1956. אנסטסיו סומוזה ייסד שושלת שליטים משפחתיים, שמשלה בניקראגווה 42 שנים של שחיתות וחיסול מתנגדים ללא רחמים.

למרות משטרו האכזרי וחסר הרחמים, תמכה בו ארצות הברית כמעוז אנטי קומוניסטי איתן בניקראגווה; וכשהוער - לפי הסיפור - לרוזוולט שהאיש "בן זונה" מושחת ורצחני השיב: "הוא אולי בן זונה, אבל הוא הבן זונה שלנו!"...

[בתמונה: פרנקלין רוזוולט ו"הבן זונה שלנו"... הצילום המקורי נוצר והועלה לויקיפדיה על ידי FDR Presidential Library & Museum. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

משה דיין משועשע...

במאמר שכתב השופט בדימוס אליקים רובינשטיין על משה דיין (ראו לינק למטה) הוא כותב כך:

"... בתקופת מלחמת העצמאות (שימש משה דיין) כמפקד מחוז ירושלים, תפקיד לו התמנה ביולי 1948. הוא נשא ונתן על הסכם שנקרא "הסכם הפוגה כנה", הסכם הפסקת האש מתאריך ה- 30 בנובמבר 1948.

אני זוכר את דבריו המשועשעים על התגובה של ראלף באנץ' (ראו תמונה משמאל), איש האו"ם, להצהרת הכנות בהסכם: הצדדים ישתדלו, בכנות, למלא את ההסכם. דיין היה אומר: מה לכנות וליחסים בינלאומיים ולדיפלומטיה? ..."

[למאמרו של אליקים רובינשטיין: 'משה דיין ותהליך השלום', לחצו כאן]

[בכרזה: משה דיין על כנות ודיפלומטה... מקור תמונתו של משה דיין: פייסבוק. שם הצלם אינו מוזכר. הכרזה: ייצור ידע]

פרופ' ויליאם שייבס מסביר מדוע ישראל מופלית לרעה באו"ם

היטיב לבטא את המציאות הזו פרופ' ויליאם שֶיְבֵּס (William Schabas; ראו תמונה משמאל), מומחה קנדי למשפט פלילי בינלאומי ולמשפט של זכויות אדם, שמונה באוגוסט 2014 מונה לעמוד בראש ועדת שייבס - ועדת חקירה בינלאומית שמינתה מועצת זכויות האדם של האו"ם כדי לחקור אם ביצעה ישראל פשעי מלחמה במהלך מבצע צוק איתן, אך התפטר ממנה ב-3 בפברואר 2015, בעקבות גילוי היותו יועץ בתשלום של אש"ף.

[תמונתו של ויליאם שייבס משמאל היא צילום מסך מכתבת הערוץ השני על מינויו ב- 2014]

בכתבת הערוץ השני מ- 2014, לאחר מינויו, נשאל שייבס על ידי דני קושמרו כך: "המתקפה של צבא ארצות הברית בעיראק, המתקפה הרוסית בצ'צניה, כוחות נאטו בלוב - אלפי אזרחים חפים מפשע נהרגו בסכסוכים אלה., ואפילו לא חקירה בינלאומית אחת. מול ישראל נערכו שתיים תוך שש שנים. בשני המקרים פעלה ישראל מתוך הגנה עצמית. האם אין מדובר במוסר כפול פרופסור?"

תשובתו של שייבס לקושמרו צריכה להילמד בכל פורום העוסק בקשר שבין יחסים בינלאומיים ומוסר או בין פוליטיקה ומוסר: "אתה יודע, יש הרבה מוסר כפול באו"ם והרבה גילויי מוסר כפול ברמה הבינלאומית. את העובדה של נערכו חקירות בעניין מעשי זוועה מסוימים, אפשר להסביר על ידי המאזן הפוליטי וכוחן היחסי של המעצמות (משמע, מאזן העוצמה, פ"י). זה מצער מאוד אבל זה המצב: משברים שונים, מדינות שונות מקבלים סוגי יחס שונים על סמך מיקומם. רבים חושבים שיש מוסר כפול במועצת הביטחון של האו"ם, כי ישראל זוכה שם ליחס מקל. העובדה שלא מתנהלת שום חקירה מול רוסיה או מול ארצות הברית, מוסברת, מן הסתם, על ידי העובדה, שמדינות אלה, לא רק שולטות במועצת הביטחון, אלא גם בעלות השפעה פוליטית אדירה בגופים כמו מועצת זכויות האדם. לצערי, זה משהו שאנחנו צריכים לחיות איתו כמצב נתון בעולם."

כשכבר מכניסים שיקולים מוסריים, זה משיג תוצאות הפוכות...

העיתונאי, ההיסטוריון, כותב הנאומים והסופר האנגלי פול ביד ג'ונסון (Paul Bede Johnson) כתב על התנהגות הצבא האמריקני במהלך מלחמת וייטנאם את הדברים הבאים (שלם, 2018):

"ניסיון המאה ה-20 מורה, כי הריסונים שמטילה על עצמה מעצמה תרבותית, גרועים יותר מעצם היותם חסרי תועלת... הם מתקבלים כהוכחה, לא למידה של אנושיות, אלא להכרת אשמה ולהיעדר אמונה בצדקת הלחימה" (שלם, 2018).

[בתמונה: וינסטון צ'רצ'יל נואם בפרלמנט. צילום מסך מסרטון היו טיוב: "Winston Churchill "Blood, Toil, Tears and Sweat]

ב- 1938 - שנתיים לפני שהפך ראש ממשלה, שכשעוד נחשב בפרלמנט הבריטי לתימהוני - נשא צ'רצ'יל שם את מה שמכונה "נאום מגדלי השמירה של מבואות אירופה". הוא ביקש למחות על ההחלטה שקיבלה ממשלת בריטניה (מטעמים ערכיים, ובשל חוסר הרצון להפעיל כוח, פ"י) - לוותר - "ללא תנאים, לממשלה אירית שבראשה אנשים... שעליית כוחם עמדה ביחס ישר לעוינות שהפגינו כלפי הארץ הזו" - על שליטה בריטית בנמלים באירלנד. הנמלים הללו היו נחוצים לחופש התנועה של הצי הבריטי, וחיוניים כבסיס למלחמת צוללות וכהגנה על שיירות אספקה לאי הבריטי על 45 מיליון תושביו (שלם, 2018).

כך הסביר צ'רצ'יל לחברי הממשלה את התנגדותו: "אנחנו עוזבים, אנחנו מוותרים על הנמלים, ונותנים לממשלה (האירית) את הזכות... לאסור על כניסתנו מחדש. היו בידיכם הזכויות וויתרתם עליהן. אתם מקווים בתמורה לקבל רצון טוב... נניח שלא תקבלו את זה, לא יעזור לומר: 'אז ניקח חזרה את הנמלים'. לא תהיה לכם שום זכות לעשות זאת. הפרת הניטרליות האירית... עלולה לדון אתכם לכף חובה בדעת העולם" (שלם, 2018).

לאחר שתיאר צ'רצ'יל את שעלול להתרחש, פנה לחברי הממשלה ושאל: "מהן העובדות החדשות שהובילו לנטישה הפתאומית הזו? בעיניי אין לכך שום הסבר. לגבי העולם... זה יובן כסימן שרק צריך ללחוץ על בריטניה ולהדאיג אותה די זמן כדי שתיכנע... אתם שומטים מידיכם אמצעי אמתי וחשוב להישרדות ולביטחון, תמורת צל חולף ופתרונות קלים"... (שלם, 2018). מיותר לומר, עד כמה צדק!

דוגמאות יש בשפע, גם שלנו וגם של אחרים...

1. למנצח, בשאר אסד, שיר מזמור...

בשאר אסד (ראו תמונה משמאל) הוא אחת ההוכחות - ולאו דווקא הגדולה שבהן - שהיטלר כמובן צודק. הוא עלה לשלטון בסוריה ביוני 2000, אחרי מות אביו, הנשיא הקודם, חאפז אל-אסד, צדיק גדול לכשעצמו.

[בתמונה משמאל: בשאר אסד. מחמ"ד ראה בו מנהיג מתון... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Fabio Rodrigues Pozzebom / ABr. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מאז מרץ 2011 מתנהלת בוריה מלחמת אזרחים בין צבאו לצבאות אופוזיציה, במהלכה נהרגו למעלה מ-600,000 בני אדם, מורדים ועוד רבים נפצעו. במהלך המלחמה לא היסס אסד לעשות שימוש בנשק כימי וגרם למיליוני סורים לעזוב את המדינה כפליטים, בטרנספר מכוון שנועד ליצור אוכלוסייה הומוגנית ונאמנה בסוריה.

אסד הוא הכסות לשליטה הרוסית בסוריה. הוא אמנם נחשב לפושע מלחמה; אבל הוא שליט לכל דבר (כל עוד יהיו הרוסים מעוניינים בכך). מנהיגים מבקרים אצלנו; אחרים מפגינים ידידות, הכורדים-הסורים נפרדו מחלומות העצמאות וחזרו - לאחר בגידת האמריקנים ומפחד התורכים, בחזרה לחיקו החם של אסד.

אפילו בגולן שלנו התעוררו מבקשי החזרה לסוריה מתרדמתם, ומשמיעים קול גדול; ואפילו ישראל השלימה עם חזרת כוחות אסד לגבולותיה, ומנסה לשקם את ההסכמים הישנים עם סוריה... (גרנות 2019, ע' 9). 

[להרחבת הסוגיה בהקשר לבשאר אסד, לחצו כאן]

[בתמונה: ילד סורי מקבל טיפול לאחר מתקפת גז בסוריה... אין מוסר ביחסים בינלאומיים! התמונה היא צילום מסך מסרטון היו טיוב: At least 70 dead after suspected gas attack in Syria]

2. טראמפ וארצות הברית בוגדים הכורדים

רק בינואר 2019 הבטיחו האמריקני שלא ייסגו ללא הבטחת מצבם של הכורדים...:

[בתמונה: אנטומיה של בגידה - רק בינואר 2019 הבטיחו האמריקני שלא יסוגו ללא הבטחת מצבם של הכורדים... לכתבה המלאה של רויטרס במעריב, לחצו כאן]

אז הבטיחו... ב- 7 באוקטובר 2019 הופקרו הכורדים לחסדי הצבא הטורקי הפולש; כשהנשיא האמריקני טראמפ מתרץ זאת במילים: "בואו נשאיר את בעיית הכורדים לרוסיה, טורקיה ואיראן... (כי) אנחנו מרוחקים 7000 מייל מהבעיה הזו!...":

[בכרזה: דונלד טראמפ בוגד בכורדים... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Owantana לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

[לצביעות האירופית בסיפור הפקרת הכורדים, לחצו כאן]

3. נשיא הפיליפינים דוטרטה בישראל

ביקור נשיא הפיליפינים בישראל: ה'דונלד טראמפ של הפיליפינים', נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה, הגיע ב-2 בספטמבר 2018 ארצה, לביקור שנוי במחלוקת עם ראש ממשלת ישראל, שבו לא התקיימה (מסיבות מובנות...) מסיבת עיתונאים...

לדוטרטה היסטוריה צבעונית ובעייתית מאוד, שהפכה אותו דמות בלתי רצויה בקרב רבים: כדי להילחם בסמים בארצו, הוא שלח חוליות חיסול לרחובות, הרג אלפים ללא משפט, והבטיח: "אפטם את הדגים בגופות". את עצמו השווה להיטלר, לחייליו קרא: "תאנסו נשים, תירו להן באיבר המין". הוא לא מפסיק לקלל – את נשיא ארצות הברית הקודם, ברק אובמה, את האפיפיור וגם את האל: "אלוהים טיפש ובן זונה", אבל למרות כל אלה, הוא נחשב לידיד ישראל (להמן ואייכנר, 2018).

4. בנימין נתניהו בליטא

לליטא חשבון דמים ארוך עם העם היהודי, מה שלא הפריע לראש הממשלה בנימין נתניהו, לצאת לשם באוגוסט 2018, למפגש עם מנהיגי המדינות הבלטיות:

[על מעללי הליטאים במלחמת העולם השנייה, קראו במאמרו של ד"ר אבי הראל: 'בין ירושלים לליטא']

[בתמונה: שלושת מנהיגי המדינות הבלטיות עם ראש הממשלה נתניהו, צילום: עמוס בן גרשום, לע"ם]

5. ויקטור אורבן בישראל

ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, אחד מהמנהיגים השנויים ביותר במחלוקת באירופה כיום. הוא סופג ביקורת במערב על עמדותיו הקיצוניות נגד אסלאם וזרים, על מדיניותו הנוקשה כלפי ארגוני זכויות אדם וחברה אזרחית - הגיע אלינו ב- 18 ביולי לביקור ממלכתי.

ביקור זה היה שנוי מאוד במחלוקת בציבוריות הישראלית, היו כאלה שהפגינו נגדו (ראו תמונה למטה), והוא הוגדר על ידי ח"כ יאיר לפיד למשל, כ"חרפה" (שלו, 2018):

[בתמונה למעלה: מפגינים חוסמים את שיירת ראש ממשלת הונגריה בעת ביקורו ביד ושם. התמונה היא צילום מסך מסרטון יו-טיוב המצורף למטה]

אז ממה נובע הצורך שלנו להכניס מוסר ליחסים הבינלאומיים?

הסיבה היא מה שמכונה 'תרבות האשמה', הנהוגה בקרב אזרחי המדינות ששייכות לפרדיגמת החשיבה המערבית: במדינות אלה (כמו צפון אמריקה ומערב אירופה ושלוחותיהם,) המאופיינות בתפיסת עולם יותר אינדבידואליסטית - זו המקנה עדיפות למטרות הפרט על פני אינטרס החברה יחד עם סגידה לזכויות הפרט ושוויון - יש העדפה לקחת אחריות על בעיות מוסריות, ולנקוט ב'אשמה';

המצב שונה מאוד בקרב אזרחי מדינות בעלות פרדיגמת חשיבה מזרחית (כמו אסיה, המזרח התיכון ושלוחותיהם), הנוטות לקולקטיביזם, יחד עם היררכיה מעמדית - אלו המקנות עדיפות למטרות החברה לפני המטרות האישיות, בהם יש העדפה ליישם את מנגנון ה'בושה' של אלה שחורגים מהמסגרת שהציב הקולקטיב.

כלל עוד מדובר בהפגנות שאינן יוצרות לחץ מהותי על מקבלי ההחלטות, אין בכך רע. אבל, כאשר מקבלי ההחלטות נגועים ב'תרבות האשמה', הם פועלים נגד האינטרסים הלאומיים המובהקים של מדינותיהם, ויש בכך סכנה מהותית לביטחונן הלאומי!

דוגמאות לכך יש בשפע. הדוגמה האקוטית ביותר היא מדיניותה של גרמניה כלפי מהגרים, שמובילה אותה לכאוס פוליטי ולסלילת הדרך לעליית מפלגות ימניות לאומניות מובהקות בעתיד!

[להרחבה בנושא 'תרבות האשמה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]

[לאוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם', לחצו כאן]

 

עם עלייתו לשלטון, הנחית ממשל ביידן, שוב ושוב, מכה אחר מכה על סעודיה בכלל, ועל יורש העצר, בן סלמן, בפרט:

• הסרת המורדים החות'ים - 'החיזבאללה התימני', שותפי איראן ו'צדיקים גמורים' כשלעצמם - מרשימת ארגוני הטרור;
• 'ייבוש' ההנהגה הסעודית, בהמתנה לשיחה ראשונה עם נשיא ארצות הברית;
• והשיא עד כה: פרסום דוח המודיעין, לפיו בן סלמאן אחראי לרצח חאשוקג'י (ראו תמונה משמאל), אחד מל"ו הצדיקים בעצמו.

[תמונתו של ג'מאל חשוקג'י משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי April Brady / POMED - Mohammed bin Salman's Saudi Arabia: A Deeper Look. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

מספרים לנו שמדובר בטהרנות ובנאיביות אמריקנית דמוקרטית, שמעמידה את זכויות האדם לפני כל עניין אחר. די לראות את אלה שהאמריקנים מעדיפים על פני הסעודים כדי להבין שלא זכויות אדם ולא גרביים. זו מדיניות מסורתית של מחלקת המדינה האמריקנית לאורך שנים, לראות באחים המוסלמים בצד הסוני ובשיעים באיראן את השותפים העתידיים לעיצוב המזרח התיכון; ואת ישראל והמדינות הסוניות כאלה המבצעות פרובוקציות ומסלימות, כדי למנוע מארצות הברית לנטוש את המזרח התיכון... אבל, אם זה מסתדר עם הממבו ג'מבו בנושא זכויות האדם, אז למה לא...

ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, דווקא גיבה את יורש העצר הסעודי, אחרי רצח חאשוקג'י 

שעור במוסר וביחסים בינלאומיים נתן לנו ראש ממשלתנו לשעבר, בנימין נתניהו, כאשר יצא בגלוי לתמוך ביורש העצר הסעודי, לאחר הרצח המזוויע שבוצע בעיתונאי חאשוקג'י בקונסוליה הסעודית בתורכיה. ראש הממשלה אמר בבולגריה כי "יש לטפל ברצח "באופן הראוי", אך הוסיף כי יציבות המשטר בריאד חשובה לביטחון האזור והעולם: "הבעיה הגדולה יותר היא מצד איראן" (לנדאו, 2018).

[למאמר המלא של נועה לנדאו ב'הארץ' לחצו כאן]

ארצות הברית עוצרת את ייצור הנפט מפצלי שמן, המלחמה באוקראינה פורצת, המחירים מזנקים והגלגל מתהפך...

בזכות טכנולוגיות הפקת הנפט מפצלי השמן, הגיעה ארצות הברית לעצמאות אנרגטית עם רזרבות ענק. בין השנים 2011–2015 ייצור הנפט בארה"ב כמעט שהכפיל את עצמו. כמובן שזרם כה גדול של נפט לשוק גרם לעודף ההיצע העולמי וכן לירידה ניכרת במחירי הנפט; ושחרר את ארצות הברית מתלותה בנפט זר. אבל אז הגיעו הדמוקרטים לשלטון; ועימם האג'נדות הירוקות שלהם...

בזכות יכולות הפקת הנפט יכול היה הנשיא האמריקני ג'ו ביידן להתנער מסעודיה ואף הבטיח לנדות אותה בגין רצח העיתונאי חשוקג'י בתורכיה בפקודת יורש העצר, בן סלמאן. אבל הדמוקרטים עצרו את הייצור; ובדיוק אז הגיעה מלחמת רוסיה-אוקראינה; ועימה עליות המחירים הדרסטיות, שהפכו את הגלגל.

הקשר עם סעודיה הפך להכרח עבור הממשל האמריקני, המתכונן לבחירות האמצע. עכשיו, ביידן 'הולך לקנוסה' ומקווה שיורש העצר יבליג ויסלח ויסייע... 

ואגב, הנשיא התורכי, ארדואן, שרצח חשוקג'י בוצע בארצו, כבר "סלח" מזמן לבן סלמאן, ועלה לרגל לריאד... הנה שוב: ביחסי החוץ ולא רק בהם, הכל אינטרסים!

אין ארוחות חינם, ועכשיו, מועד התשלום הגיע.

[הכתבה: נדב איל (2022), ביידן הבטיח לסעודים שישלמו את המחיר - ושילם אותו בעצמו, 15/6/22, ynet. הכרזה: ייצור ידע]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אינטרסים לאומיים – אינטרסים חיוניים, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2016), מהם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל?, ייצור ידע, 11/12/16.
• פנחס יחזקאלי (2022), האמריקנים מערבים מוסר ביחסים בינלאומיים?, ייצור ידע, 16/6/22.
• גדעון שניר (2018), 'תרבות האשמה' מהי?, ייצור ידע, 20/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), עוצמה, ייצור ידע, 14/8/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• יהודה שלם (2018), פגיעה בצדקת הלחימה: ההתנתקות, ישראל היום, 20/8/18.
• טלי שלו (2018), ביקור שנוי במחלוקת: הלאומן של אירופה מגיע להיפגש עם נתניהו, חדשות וואלה, 18/7/18.
• אייל להמן, איתמר אייכנר והסוכנויות (2018), היטלר, זונות וסלפי עם אלוהים: הנשיא המקלל בא לישראל, 1/9/18, ynet.
• נעה לנדאו (2018), נתניהו: מה שקרה בקונסוליה באיסטנבול היה נורא, אך צריך לשמור על יציבות סעודיה, הארץ, 2/11/18.
• עודד גרנות (2019), מזרח תיכון מחודש, ישראל היום, 6/1/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על העוצמה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), חרפת הערבים או סכלותנו אנחנו?, ייצור ידע, 7/1/18.
• יאיר רגב (2019), אירופה - "עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס", ייצור ידע, 18/10/19.
• אליקים רובינשטיין (2019), משה דיין ותהליך השלום, ייצור ידע, 7/6/19.