תקציר: בסוף דצמבר 2025 פרסם ערוץ 14 את סרטו של ישי פרידמן "שיטת נווה: כך הרסו את צה"ל מבפנים" ובבת אחת חזר לסדר היום הציבורי אחד הניסיונות החשובים שנערכו בצה"ל לפני שני עשורים, לבצע מהפיכה - תרבותית ומבצעית - בעניינים צבאיים, בעקבות מהפיכה דומה ומוצלחת שנערכה בצבא ארצות הברית. הניסיון נכשל. בכך עוסק המאמר.

עודכן ב- 25 בדצמבר 2025

יותם הכהן הוא מנהל של חברת הייעוץ דואלוג ויועץ בכיר במערכת הביטחון ובמגזר הציבורי, עוסק בתחומים של חשיבה מערכתית ואסטרטגית, בפיתוח מתודולוגיות למידה מתקדמות; ובעיצוב סביבות טכנולוגיות תומכות שיתוף ולמידה. יותם שימש בעבר כראש צוות תפיסת הביטחון הלאומית במכון ראות.

ליצירת קשר עם יותם הכהן: טל: 054-4702895; דוא"ל: Yotam@DoAlogue.co.il

לאתר חברת דואלוג, לחצו כאן. למאמר המקורי של יותם הכהן באתר דואלוג, לחצו כאן.

הקדמה: בסוף דצמבר 2025 פרסם ערוץ 14 את סרטו של ישי פרידמן "שיטת נווה: כך הרסו את צה"ל מבפנים" ובבת אחת חזר לסדר היום הציבורי אחד הניסיונות החשובים שנערכו בצה"ל לפני שני עשורים, לבצע מהפיכה - תרבותית ומבצעית - בעניינים צבאיים, בעקבות מהפיכה דומה ומוצלחת שנערכה בצבא ארצות הברית. הניסיון נכשל.

באתרו, דואלוג, תיעד יותם הכהן (ראו תמונה משמאל למעלה) את עלייתו ונפילתו של המרכז לחקר תורת המערכה (מלת"ם). הדברים הובאו במאמר תחת השם: "מות המהפכה 3/4: ילדי המהפכה". ברשותו של יותם, אביא את הסיפור, כמות שהוא, מפיו...

המהפכה בעניינים צבאיים

באזור סוף שנות ה-90 של המאה העשרים וראשית שנות ה-2000, החלה מתרגשת על צה"ל מהפכה פנימית שתשפיע על דפוסי הפעולה שלו בעשורים שיבואו. שועלי קרבות וותיקים ושועלי תפיסה צעירים ברוחם, חברו יחד בכדי לחשוב מחדש על מהות המקצוע הצבאי. המהפכה הזו לא התקיימה בחלל הריק. היא הושפעה והשפיעה על רצף תהליכים ברמה העולמית שלימים קיבלו את השם המוסכם – "המהפכה בעניינים צבאיים" (RMA – Revolution in Military Affairs).

כמו כל מהפכה, גם ה-RMA היה שילוב של שינויים דרסטיים ברמה הטכנולוגית (כניסה של יכולות אש, מודיעין ושליטה מדויקות החל מסוף שנות ה-70' של המאה הקודמת), לצד שינויים תרבותיים עמוקים שבמרכזם קריסת ברית המועצות (באופן פרדוקסלי, דווקא להגות הצבאית הסובייטית הייתה תרומה נכבדת לקפיצות התפיסתיות שליוו את המהפכה המדוברת במערב).

המסמך האמריקאי - שכינס נכון לסוף שנות ה-90' של המאה הקודמת, את התפיסה האמריקאית לגבי השינוי - פותח בתיאור של רגע מבוכה: הדוויזיה המשוריינת הראשונה של צבא ארה"ב נדרשה במהלך המעורבות הראשונה של כוחות נאט"ו במלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשמש כ"כח משכין שלום".

שלוש שנים אחרי התפרקות הגוש הקומוניסטי, מצאו את עצמם חיילי כוח המחץ המשוריין של ארה"ב - שיועד לעמוד מול גלי השריון הסובייטיים - יורדים מהכלים הכבדים ונדרשים לכוון את התנועה ברמזור. השאלה שארה"ב שאלה את עצמה אחרי תצוגת התכלית של מלחמת המפרץ, אחרי ההסתבכות בסומליה, ולקראת האתגרים שבפתח היא: מה עושים עם צבא, שיועד לנצח במלחמה הקרה, בעולם של מלחמות שאיש עדיין איננו מבין לאשורן (גם כיום)...

אלא שמהלך השינוי שהצבאות יכלו להציע מתוך עצמם היה אינקרמנטלי (בעיקר שינויים באיזונים בתוך הצבא ואימוץ של חידושים טכנולוגיים), בשעה שנדרש שינוי עמוק ומהותי. כדי לפרוץ את התקיעות הזו נדרשה מערכת מורכבת תפיסתית חיצונית, הנשענת על מקורות השראה חדשים. לתוך הפער הזה נכנס גוף שצמח ועלה בצה"ל באותם שנים תחת השם: המרכז לחקר תורת המערכה, או בצבאית: המלת"ם.

ימי המלת"ם העליזים...

בהובלת הוגה כריזמטי ומעורר מחלוקת בשם, שמעון נווה (ראו תמונה למטה) דוקטור ותת-אלוף במילואים, ובשילוב כוחות עם דוביק תמרי (ד"ר ותת-אלוף גם כן) ועם צבי לניר (ד"ר וסא"ל במיל'), קידם המלת"ם ניסיון להגדרה מחדש של מקצוע המצביאות.

מתוך חיבור שיכול להתקיים רק בעברית בין 'מערכה' - כשלם הבסיסי של הפעילות הצבאית - לבין 'מערכת': רעיונות מתוך תורת המערכות המורכבות, ומתוך השראה של ההגות הפוסט-מודרנית הצרפתית, עורר המלת"ם שיח ער אודות תפקיד הקצונה הבכירה בצבא בהקשר האופרטיבי של אותן השנים. המלת"ם הוכר בעיקר בקורסים המערכתיים שהוביל (הקומ"מ – הקורס המערכתי המתקדם).

לתפיסה החדשה היה גם יריב מר, שסימנה לעצמה – הפרדיגמה הישנה של המלחמה, כפי שעוצבה במקורותיה על ידי הוגה הדעות הצבאי, קרל פון קלאוזוביץ' (ראו תמונה למטה) במאה ה-19, או בכינוי אחר, החשיבה הצבאית המודרנית. לפי קלאוזוביץ, המלחמה איננה אלא "דו קרב בקנה מידה גדול יותר". התיאור הזה נכון, לפי גישתם של ד"ר שמעון נווה וחבריו, אך ורק לשדה הקרב עצמו, או במילים אחרות – לרמה הטקטית, שם הפרקטיקה המעשית היא כל המשחק (ונמצא שם מילים כמו כיבוש, הבקעה, הפעלת אש, תנועת כוחות וכיוב').

כאשר עולים רמה אחת למעלה, אל הרמה המערכתית (המכונה: אמנות המערכה), נוצרים דפוסים שהם, לא שכפול והרחבה של דו-קרב, אלא אירוע מסדר גודל חדש. הביטוי השגור על כך שניתן לנצח בקרב אך להפסיד במלחמה/מערכה מתאר מציאות זו במדויק.

לטענתם, התפיסה הישנה מצמצמת את הבנת הצבא את עומק האתגרים מולם הוא עומד (בכך שכל אתגר הופך לטכני/טקטי), ועל כן תפיסה מערכתית צריכה להתמודד עם המערכת המורכבת כמכלול.

אם בפעם הקודמת הנחנו תשתית לדיון בצבא תחת מודל פס הייצור, התפיסה מערכתית מציגה את המודל הזה כבלתי רלוונטי, ממספר סיבות שפועלות יחד:

• מודל פס הייצור הוא מודל הפועל מלמעלה-למטה (Top Down), כך שהמהנדס או המפקד אמור לדעת "לשם מה" וגם "איך" להביא את התוצאה הרצויה.
• לפועלים עצמם אין כל שיקול בייצור ולא כל שכן ביחס לתוצר הסופי.
• המודל הזה פועל במערכת סגורה, שבה כל המשתנים הרלוונטיים ידועים, אבל לא יכול להתרחש בעולם הכאוטי של מלחמה. בניגוד למהנדס, המפקד לא באמת יודע מה הכוחות שלו יכולים לעשות.

לכן, רכיב יסודי מאוד בתפיסה המערכתית (וזה שנתרכז בו בפעם הזו) פועל מלמטה למעלה (Bottom Up) – החיכוך של הכוחות עם האתגרים מייצר ידע בקרב הדרג הפיקודי. במידה רבה, בהשוואה לפס הייצור, הפועלים הם אלו שמגששים ומסייעים להבין מה זה בדיוק הדבר הזה שאנחנו בונים, והאם זה מכונית משפחתית, משאית, או אולי משהו שונה לגמרי. התפקיד של המפקד הוא, מצד אחד להבין מהם הכוחות שבידיו, ומצד שני להבין מה התכלית האסטרטגית. כאן, הוא לא רק מהנדס, בעל הידע המקצועי, אלא באותו אופן זה שמסייע לדרג המדיני להסביר לעצמו מה הוא רוצה. כמובן שהתהליך ההפוך מתקיים גם כן, אבל הוא פחות מענייננו כאן.

השפעה וקוץ בה

אבל הפריצה הגדולה של המלת"ם לא הייתה זו התפיסתית אלא זו הפוליטית-ארגונית. בראשית שנות ה-2000 נוצר בצה"ל מצב ייחודי שבתוכו הגישה שהוביל המלת"ם הפכה בין-רגע למיינסטרים. מהפכות תפיסתיות תמיד מתרחשות ברקע למשבר מאוד קונקרטי, ומבחינת צה"ל היה מדובר בשנות המבוכה של צה"ל מול האנתיפאדה השנייה, היציאה החפוזה מלבנון, והקיצוצים הדרסטיים שנכפו על הצבא בסוף 2003 (תיאור יפה של הסיבות לשינוי תפיסת ההפעלה נמצא בפרק 7 של דוח ועדת  וינגורד המלא, עמ' 270-269). ההקשר שאפשר את התהליך הזה היה סגן רמטכ"ל ולימים הרמטכ"ל, משה בוגי יעלון, שזיהה בגישות האמורות סיוע מול המבוכות העמוקות של הצבא. אבל אז התחילו גם הבעיות.

הצבא יצא לתהליך שכונה "תפיסת ההפעלה החדשה" ומטרתו הייתה להבהיר לדרג המערכתי (מהו בדיוק הדרג המערכתי ומהי אמנות המערכה זו שאלה טובה, איפה שהוא בין הגיס, אלוף הפיקוד והמטכ"ל) מה הוא אמור לעשות. בגוף שהתפקידים הארוכים בו אורכים שלוש שנים, הובלת רפורמה תפיסתית היא משימה לא פשוטה, וצה"ל יצא אליה במלוא המרץ ומבלי לראות את מי הוא השאיר מאחור.

ראשונים שנשארו מאחור היו קציני המילואים. אם גופי המטה בשגרה זכו להתחכך בשפה החדשה, הרי שהקצינים שהגיעו רק לתרגילים פעם בכחצי-שנה-שנה לא עמדו בקצב. באופן אישי אני זוכר שיחות בין סגני אלופים שמדברים בינם לבין עצמם במהלך תרגיל על כך שהם לא מבינים "מה זה האפקטים האלו" ומה בדיוק קרה ל'הבקעה' הישנה והטובה. 

נשארו מאחור אלה שלא עמד בקצב התפיסתי. למרות שהתקיימו מפעם לפעם קורסים לקצונה בכירה בהובלת המלת"ם, לא הייתה תכנית הטמעה משמעותית. ברקע לכך, בין השאר, חוסר החלטיות של צה"ל האם הוא באמת מוכן לאמץ את הרעיונות החדשים, ובחירה שאיננה מוטעית בהכרח, להתחיל להתגלגל ולראות מה אפשר לעשות עם זה.

אבל היו גם לא מעט כאלו שרצו מהר מדי. השאלה הבסיסית בתורת ההפעלה הייתה כיצד הופכים את הדירקטיבה האסטרטגית לתכנית פעולה.

אבל מה עושים כאשר אין אסטרטגיה? מה עושים כאשר אתה מפקד חטיבה או מפקד אוגדה, שלהוט לנסות את הרעיונות החדשים הללו, אבל אין סביבו שום מערכת תומכת? ברגע הזה מתחילות גם האנומליות בגוף שהשפה המשותפת והאחידות הם העוצמה הכי בסיסית שלו.

המהלך של השנים 2005-2003 היה כל כך מהיר, שרבים החלו להתקומם מול התופעה. זה התחיל במעטפת התפיסתית של צה"ל. האלוף יעקב עמידרור - שהיו אלו שנותיו האחרונות כראש המכללות הצבאיות - פרסם שורה של מאמרים נגד מה שהוא כינה ג'יבריש אקדמי, והחרו החזיקו אחריו לא מעטים. הטענה שהחלה מרחשת היא שהמלך עירום.

[למאמרו האייקוני של יעקב עמידרור: המהלומה כפרדיגמה קוגניטיבית של אפקטים, שלועגת להמשגת היתר הצה"לית בתקופת המלת"ם, לחצו כאן]

ואז, מסיבות שרירותיות או מתוכננות (כנראה סוג של שילוב של השתיים), רוב המפקדים שהזדהו עם הגישות החדשות הוסטו במהלך 2005 מתפקידי ליבה, וקאדר מתנגדי הגישה כבש את רוב עמדות המפתח. בין המתנגדים ניתן למנות את הרמטכ"ל הנכנס דן חלוץ, את סגנו, קפלינסקי, שלושת אלופי הפיקודים (נווה, אדם והראל), ראש אמ"ן, עמוס ידלין, ורבים אחרים.

לכן, לא מפתיע להיווכח, כיצד הפכה תפיסת ההפעלה החדשה ל'אויב העם', עם התגבשות הנרטיב של מלחמת לבנון השנייה.

כמו שתליית האחריות כישלון המודיעיני ב-73' סייעה למערכת הצבאית ולחברה הישראלית להיטהר מאחריותם לכישלון, כך ההאשמה המידית של תפיסת ההפעלה (שללא ספק לא יושמה במהלך המלחמה) הייתה 'שעיר לעזאזל' שסייע למערכת לתחקר את כישלונותיה הטכניים ולהימנע מבחינת היסודות המהותיים בתפקודה.

במידה רבה, הדיון בגישת ההפעלה החדשה בדו"ח וינוגרד המלא מציג את המתחים האמורים באופן שקול ומדויק:

היו שהתנגדו לתפיסה כולה, והיו שהתנגדו לשפה בה נוהל הדיון בנושאים אלה. כאשר חלחלה השפה ה"גבוהה" החדשה לנהלים ולפקודות, התעוררה בעיה משמעותית יותר, שכן נהלים ופקודות אמורים היו ליצור תשתית להבנה ולפעולה משותפת, וזו לעתים לא הייתה קיימת. לכן חשוב לחזור ולהדגיש כי השפה הייחודית הזו, שרבים סברו כי הייתה מעורפלת, בלתי ברורה, מבלבלת וריקה מתוכן ממשי, לא הייתה חלק הכרחי מגישה מערכתית. בשל צורת הפיתוח המיוחדת של החשיבה והתפיסה החדשות, הלכו הגישה המערכתית והשפה הייחודית יד ביד.

(וינגורד, עמ' 274)

[לאוסף המאמרים על ההתנסות הצה”לית ב'אמנות המערכה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על ההתנסות הצה”לית ב'אמנות המערכה'
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.
• הרחבה בנושא 'המהפכה בעניינים צבאיים'.
• הרחבת המושג, 'מערכת מורכבת'.
• הרחבה על 'תורת המערכות המורכבות'.
• הרחבת המושג: 'פרדיגמה'.
• הרחבת המושג 'אומנות המערכה'.
• הרחבת המושג: תבניות - דפוסים חוזרים.
• הרחבת המושג: 'מערכת סגורה'.
• הרחבת המושג: 'כאוס'.
• הרחבת המושג: 'ייצור ידע'.
• הרחבת המושגים 'דרג מערכתי' ו- 'אומנות המערכה'.
• הרחבת המושג: 'דירקטיבה'.
• הרחבת המושג: 'עוצמה'.
• הרחבת המושג: 'פוליטיקה ארגונית'.
• הרחבת המושג: 'פעולות מאזנות'.
• הרחבת המושג: 'שיתוף פעולה'.
• הרחבת המושג: 'סביבה משימתית'.
• הרחבת המושג: 'התנגדות לשינוי'.
• הרחבת המושג: 'תרבות אסטרטגית'.
• אוסף המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'טקטיקה'.
• הרחבת המושג: 'מצביאות'.
• הרחבה על המודלים מעלה-מטה (Top Down) ומטה-מעלה (Bottom Up).
• מאמרו האייקוני של האלוף יעקב עמידרור: 'המהלומה כפרדיגמה קוגניטיבית של אפקטים', שלועגת להמשגת היתר הצה"לית בתקופת המלת"ם.
• הרחבת המושגים הצלחה וכישלון: תוצאות המירוץ אל המטרה.

מקורות והעשרה

• אדמסקי דמיטרי (דימה) (2012), תרבות אסטרטגית וחדשנות צבאית, תל אביב: מערכות ומודן.
• סנג'י פיטר (1998), הארגון הלומד, תל אביב: מטר.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מהפכה בעניינים צבאיים - RMA, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תורת המערכות המורכבות, ייצור ידע, 12/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הדרג האופרטיבי / אמנות המערכה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תבנית - דפוס חוזר, ייצור ידע, 12/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת פתוחה ומערכת סגורה, ייצור ידע, 21/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), ייצור ידע ויצירת ידע, ומה שביניהם, ייצור ידע, 15/2/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), אמנות המערכה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), דירקטיבה היא בדרך כלל עמומה..., ייצור ידע, 16/2/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על העוצמה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), פוליטיקה ארגונית: מאבק עוצמה חסר רחמים…, ייצור ידע, 29/11/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), פעולות מאזנות: לשמר את הסטטוס קוו…, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), סביבה משימתית של ארגון, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), התנגדות לשינוי: תגובת הנגד של מערכות, ייצור ידע, 15/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תרבות ארגונית, ייצור ידע, 1/12/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תרבות אסטרטגית: התרבות הארגונית של מדינות בתחום האסטרטגי, ייצור ידע, 9/7/14.
• מעריב אונליין (2020), אברמוביץ' עקץ באולפן שישי את גל הירש שהשיב לו: "אתה אדם רע ומתוסכל", מעריב, 15/2/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), מצביאות מהי? בין ניהול קרבות לעיצוב היסטוריה, ייצור ידע, 26/12/25.
• פנחס יחזקאלי (2022), המודלים מעלה-מטה (Top Down) ומטה-מעלה (Bottom Up) באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 24/11/22.
• יעקב עמידרור (2020), המהלומה כפרדיגמה קוגניטיבית של אפקטים, שלועגת להמשגת היתר הצה"לית, ייצור ידע, 17/9/20.
• פנחס יחזקאלי (2015), הצלחה וכישלון: תוצאות המירוץ אל המטרה, ייצור ידע, 16/5/15.