פנחס יחזקאלי: אז אסור לכבוש את הבופור כי הוא סמל?

תקציר: בשיח הווקיסטי, ההתנגדות למהלך צבאי אינה נשענת רק על ספירת נפגעים בזמן נתון, אלא על התנגדות עקרונית למושגים של כניסה לשטח, החזקת אדמה, ושימוש בכוח צבאי שנתפס כמשרת נרטיב לאומי-סמלי.

[בתמונה: אז אסור לכבוש את הבופור כי הוא סמל? התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]
[בתמונה: אז אסור לכבוש את הבופור כי הוא סמל? התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

כרמלה מנשה, עיתונאית אקטיביסטית נחשבת שעוסקת בצבא, סיפרה לנו כי "אסור לכבוש את הבופור כי הוא סמל"… ואני לתומי חשבתי, שמלחמות הן גם 'מלחמות תודעה', ובכאלה מאוד חשוב לכבוש סמלים…

[בסרטון: כרמלח מנשה – "לא צריך לכבוש סמל"… המקור: דף הטוויטר של Cora Vilder. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

אבל לאנשי ה- WOKE הפרוגרסיבי אורח חשיבה שונה. הם נוטים להחליף תפיסה צבאית-טקטית קרה בפריזמה מוסרית, משפטית ותרבותית. הם מאופיינים בפירוק סמלים לאומיים ו"מיתוסים של גבורה". ההתנגדות למלחמה נשענת על התנגדות עקרונית למושגים של כניסה לשטח, החזקת אדמה, ושימוש בכוח צבאי שנתפס כמשרת נרטיב לאומי-סמלי.

  • אין דבר כזה 'ניצחון', וגם לא 'תמונות ניצחון, שמא חלילה, העם עוד עלול לתמוך בהשארת השטח הכבוש לאורך זמן בידינו.
  • המושג 'כיבוש' (Occupation) עבר רדוקציה (השטחה): לא עוד כלי להגנת אזרחים, אלא סטטוס מוסרי קבוע ופסול מיסודו, עוול מוחלט ובלתי משתנה. סוג של פתרון פרימיטיבי, שרק מייצר עוד מעגלי אלימות. לכן, הביקורת התקשורתית והאקדמית תעתיק את מרכז הכובד לאזהרה מפני הצעד הבא: "היום זה הבופור, מחר נשארים בשטח ואחר כך מתנחלים… [בהקשר זה, ראו את מאמרו של פנחס יחזקאלי: 'כיבוש' מהו? הגדרה, דוקטרינה ושינויים בתפיסה הצבאית המערבית].
  • לכן, הניסיון לכבוש או להחזיק בנכס סמלי כמו הבופור אינו נתפס כפעולה צבאית רציונלית, אלא כ"אתוס גברי/לאומני" מיושן, מגלומניה פוליטית או רצון לייצר "תמונת ניצחון" ריקה. יתרה מכך: הסמל הזה מזוהה, רחמנא ליצלן, עם 'החטא ההיסטורי' של השהייה בלבנון, כך שעצם החזרה אליו נצבעת מראש בצבעים שליליים.

מה השיח הפרוגרסיבי אוהב בתחום הצבאי? פתרונות של מגננה והכלה מגובים בטכנולוגיה, הסכמי נייר, והסדרים דיפלומטיים.

אבל, אם אינני טועה, זה בדיוק המרשם שהביא עלינו את טבח ה- 7/10. לא?

[ראו בהקשר זה את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: חמש תפיסות שמונעות מצבאות פרוגרסיביים להילחם ולנצח ניצחונות מוחלטים, לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על התודעה, והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה