המהפכה הצרפתית

תופעת הביטול וההשתקה של ימינו, היא הסתגלות טכנולוגית של מנגנון עתיק. היא התפתחה מהמרחב המיקרו־חברתי של הילדות, דרך מוסדות העולם העתיק וימי הביניים, ומשטרים טוטליטריים במאה ה־20, ועד לתרבות ה־Woke בעידן הפוסט־מודרני. חרף שינויי ההקשר, מתקיימת רציפות מבנית: מנגנון של סימון חריגה, ודה־לגיטימציה והדרה, המשרתים מבני כוח משתנים.

המבקש להבין את מהפכת הצבע הישראלית – על שלל מופעיה האקטיביסטיים, המשפטיים, התרבותיים והתקשורתיים – נדרש להעמיק במכניקה ההיסטורית של מהפכות השמאל לאורך הדורות. המילים אמנם משתנות, אך תפיסת ההפעלה והכלים נותרים זהים, וחשוב לשאול: עד כמה תומכי המחאה מבינים שהם חלק ממהפכת שמאל לא דמוקרטית, שמחופשת לתנועה להצלת הדמוקרטיה?