השבר ביחסים האסורים בין המשטרה לפרקליטות מביא בשורה גדולה לדמוקרטיה הישראלית, שמנסה להשתקם מהאונס הברוטלי שהיא עוברת מידי שופטי בג"ץ ועושי דבריו במשרדי היועמ"שית והפרקליטות. יש לנו סיכוי לקבל בעתיד מערך חקירות עצמאי, שיעמוד על זכותו החוקית לאזן את כוחו של מערך הפרקליטים, כיאה לדמוקרטיה אמיתית.
נתבקשתי למנות את הבעיות והאתגרים העיקריים העומדים בפני משטרת ישראל ואת כיווני פתרונן בקצרה. הנה התוצאה. רמז: ממש לא מה שחשבתם... בגדול, מתחלקות הבעיות לשלוש בסיסיות ולאחת חדשה...
בסרטו של שמעון ריקלין על ההתנתקות, "תמיד אשמים", בחלק הרביעי, השווה אפי איתם את תהליך חילופי האליטות היום, לזה שהתרחש במעבר מלכות ישראל מבית שאול לבית דוד. הנה סיפור המריבה בין שאול לדוד בהקשר זה של חילופי אליטות.
לב הרעיון הציוני הוא להיות נפעם ומודרך על ידי חלום אינסופי. וכאן, את מי שיש לו חלום שבאמת מפעיל אותו, הפכו ל״משיחי״. בדרך הזו - שממוקדת רק בניהול טכני חסר חזון עליון - אין עתיד ואין רוממות רוח למדינת ישראל. אם תרצו, זה בסיס משבר חוסר האמון במנהיגים ובמוסדות, שכל רצונם לנהוג את המדינה.
צריך לומר, הקדנציה הזו היא טראומה שתיצרב בימין עוד שנים רבות. אחרי כמעט תשעה חודשים, ברור כי קברניטי הימין רחוקים מלהשתוות לקבוצת המוחות המנהיגה את המחאה. במקום להיאבק בה בתבונה הם עושים את ההיפך הגמור: מתדלקים אותה ומסייעים לה. בקצב הזה דומה שהליכוד בדרך להתרסקות, באין מושיע. הנה הסיבות לכך...
מרגע שבכיר מכריז על שינוי ומציב יעד דקלרטיבי, יודע כל מי שיפגע מאותו צעד לאן מועדות פניו, מתי יצא לדרך, באיזו דרך יסע ומתי הוא מתכוון להגיע. כל שנשאר הוא להערים מקסימום מכשולים בדרכו, כולל שימוש בעורמה ובתחבולה לסכל את השגת המטרה הזו (ואפשר גם להוסיף מכשולים נוספים כמו עלות או זמינות). לכן, הדרך הפחות טובה, לכאורה, העקיפה והמורכבת היא פעמים רבות גם עדיפה...
יצירת לחץ ציבורי הולך וגובר היא אחת האומנויות של עיצוב מחאה ציבורית. בשנת המחאה הזו הוכיחו מעצביה שהם שולטים בה לפרטיה. היא לקוחה מתוך תורתו של אקטיביסט השמאל הרדיקלי והתאורטיקן הפוליטי יהודי-אמריקאי סול אלינסקי (Saul David Alinsky; 1972-1909): 'לחץ הולך וגובר הוא חזות הכל. הגזימו, אל תרפו וחדשו כל העת'. זהו הכלל השמיני מתוך 13 העקרונות המופיעים בספרו של אלינסקי מ- 1971: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals). רק שזה לא תמיד עובד...
ב- 1971 - שנה לפני מותו - פרסם סול דייוויד אלינסקי (Saul David Alinsky; 1972-1909), אקטיביסט שמאל רדיקלי ותאורטיקן פוליטי יהודי-אמריקאי, את ספרו: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals). בספר, 13 כללי זהב שמאיימים היום, להקריס את הדמוקרטיה האמריקנית - וגם את זו שלנו.
הממשלה מתאפיינת בפער אדיר בין הרצון לשנות, להבנה איך משנים. ראש הממשלה מתעסק בדברים החשובים לו, אך אינו מנהיג רוח יחידה ומשחק קבוצתי, והשרים נשרכים אחר יועצי התקשורת שלהם, במרדף אובססיבי אחר מקרופונים, בלי להבין שמשילות היא בראש ובראשונה תרבות שלטונית ומקצוע אמיתי. התוצאות בהתאם!
