האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
ניתוח דבריהם של קברניטי המחאה מאפשר לנו להגדיר את מטרתה במילה אחת: כאורדר (Chaorder): היווצרות סדר חדש מתוך הכאוס: החלפת השלטון באמצעות כאוס, שיביא לנפילת הממשלה ולבחירות חדשות. אבל האם המטרה הזו ריאלית?
בפני המחאה ניצבת דילמה, האם להביא את העימות בין שני המחנות לכדי פיצוץ, כדי להגיע להכרעה הפעם, אחת ולתמיד, על צביונה התרבותי/דמוקרטי של המדינה; או לחתור לממשלת אחדות, שמשמעה שקט חלקי המושג על ידי פשרות, שתספקנה אולי מענה בינוני וחלקי לבעיות והאתגרים הניצבים בפנינו; ובכול מקרה, יוותר רמץ לוהט דיו, כשכול גץ יוכל לחדש בכול רגע נתון את התבערה, ולהתנהל כך להתנהל, לסירוגין, במעגלי קונפליקטים פנימיים חסרי שליטה.
הדף הזה מביא לכם את האוסף השמיני של הכרזות העוסקות ברפורמה המשפטית או בהפיכה המשטרית – הכל ע"פ עיניכם. עיון מועיל ומהנה, ככל שניתן!
לאחר הביקורת על תפקוד המשטרה באירועי המחאה בקיסריה ב- 2 ביוני 2023, ביצע ממ"ז חוף, ניצב יורם סופר, שגיאה אסטרטגית גסה, והתייצב לראיון לערוץ 12. מה בדיוק חשב שיקרה בראיון הזה?
יצירת לחץ ציבורי הולך וגובר היא אחת האומנויות של עיצוב מחאה ציבורית. בשנת המחאה הזו הוכיחו מעצביה שהם שולטים בה לפרטיה. היא לקוחה מתוך תורתו של אקטיביסט השמאל הרדיקלי והתאורטיקן הפוליטי יהודי-אמריקאי סול אלינסקי (Saul David Alinsky; 1972-1909): 'לחץ הולך וגובר הוא חזות הכל. הגזימו, אל תרפו וחדשו כל העת'. זהו הכלל השמיני מתוך 13 העקרונות המופיעים בספרו של אלינסקי מ- 1971: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals). רק שזה לא תמיד עובד…
כדאי לומר בקול את אשר לוחשים כבר רבים, מתחת לפני השטח: המחאה מתברברת, ומחייבת הערכה מחדש ובניית אסטרטגיה חדשה. אחרי שנוכחו מארגני המחאה שהיא מאבדת מפגינים – ושאי אפשר יותר להסתיר זאת במספרים בדיוניים בתקשורת – הם סיפרו לנו שהיא עברה לשלב חדש. הטקטיקות הננקטות בשלב הזה ברורות לעין. האסטרטגיה המנחה אותן הרבה פחות.
תבנית נוף המחאה היא תבנית נוף מייסדיה ומוביליה. אמחיש זאת בדמותו של אחד מהמעצבים העיקריים שלה, איש המדיה אילן שילוח, שבין אם אתה בימין ובין אם אתה משמאל, קשה שלא להתפעל מהגאונות שהוא גילה ומגלה בעיצוב המחאה. קורות החיים שלו הם ה- dna של המחאה כולה… ואגב, גם לגאונות ולדומיננטיות יתר יש מחיר…
ב- 5 במאי 2016, נאם סגן הרמטכ"ל דאז, האלוף יאיר גולן בטקס יום השואה בתל יצחק והזהיר מפני תהליכים שהתרחשו בשואה שמתקיימים בישראל כיום. יאיר גולן אמר, ולא ידע אפילו מה אמר. נקל לשער איזו מהומה הייתה פורצת, לו היו החזיונות האנטישמיים – שחווה ישראל היום בתוכה היום כלפי החרדים – מתקיימים במדינה אחרת… לתופעה הזו של אנטישמיות עצמית יש שם: אוטו-אנטישמיות, וזה נושא המאמר הנוכחי.
למי שלא הצליח להבין, בעידן של תקשורת מוטה, את שהתחולל בבית הקברות הצבאי בבאר שבע, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות הטרור, ב- 25/4/23, אתחיל מהסוף: בן גביר מתאושש והוא בדרך לבסס את עצמו כתופעה של קבע בפוליטיקה הישראלית. וגם: תודה לתנועת המחאה שהביאה אותו עד הלום.
