האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
אחת הסיבות שהפרקליטות נלחמת על הותרת מח"ש תחת ידיה היא השליטה על המידע שיש שם. במח"ש אספו הרבה מידע על יחסים "בינו לבינה", וכך אפשר להחזיק את השוטרים, כולל הבכירים שבהם, באזורים מוצנעים. כי המאפיה היוריסטוקרטית לא תוותר על כלי הסחיטה הללו…
איך נפטרים מהשיח המעצבן הזה על כשלי הפיקוד? תוקפים דווקא את החיילים על היעדר מוסר, ומדליפים זאת לתקשורת הליבה האקטיביסטית, כי 'פניקה מוסרית' אהובה במיוחד על יועצי השמאל, כי היא תמיד 'עובדת' עלינו…
שתי התופעות – נישואי קטינות ו'הלבנתה' ע"י השמאל העולמי – נפגשות בנקודת מפגש טראגית שבין פגיעה פיזית ואנושית קונקרטית, לבין כשל אינטלקטואלי ומוסרי שמונע את התיקון שלה. אלו שני קטבים של תופעה אחת: הפעולה המזיקה, והמנגנון שמאפשר לה להמשיך להתקיים. זהו אוסף שביעי של חומרים בסוגיה כאובה זו.
אליטיסטים יקרים, זכרו את האמת הפשוטה של הכוח: "כשיש לך קצת, אתה רוצה עוד. כשיש לך עוד, אתה רוצה יותר. וכשאתה מאבד את הכל, אתה מבין שהספיק לך הרבה פחות!"
חרמות פוליטיות ותרבות הביטול אינן נחלתו הבלעדית של מחנה אידאולוגי אחד. הימין, הן בעולם והן בישראל, אימץ כלים אלו מתוך צורך להגן על זהותו, להשיב כוח, ולהתמודד עם אתגרים תרבותיים ופוליטיים. כך משתנים כללי המשחק הפוליטי: במקום שיח דמוקרטי המבוסס על שכנוע, מתפתח שיח המבוסס על סנקציות…
תופעת הביטול וההשתקה של ימינו, היא הסתגלות טכנולוגית של מנגנון עתיק. היא התפתחה מהמרחב המיקרו־חברתי של הילדות, דרך מוסדות העולם העתיק וימי הביניים, ומשטרים טוטליטריים במאה ה־20, ועד לתרבות ה־Woke בעידן הפוסט־מודרני. חרף שינויי ההקשר, מתקיימת רציפות מבנית: מנגנון של סימון חריגה, ודה־לגיטימציה והדרה, המשרתים מבני כוח משתנים.
'תרבות הביטול' על רקע פוליטי של הווק לא נולדה היום. הבולשביקים (הקומוניסטים בברית המועצות), והנאצים אחריהם, השתמשו באופן אינטנסיבי במנגנונים של נידוי חברתי, השפלה פומבית ומחיקת זהות כדי לבסס את כוחם ולכפות קונפורמיזם. למרות שהאידאולוגיות שלהם היו מנוגדות (גזענות מול מאבק מעמדי), "ארגז הכלים" שלהם לשליטה חברתית היה דומה להפליא.
המאמר בוחן את אחד המשברים העמוקים ביותר בתולדות הכס הקדוש: הנתק המוסרי והתאולוגי בין הנהגת הוותיקן לבין המציאות המדממת של מאמיניו.
אם מישהו מחפש הצדקה לביטול החלטת ממשלה 666 של ממשלת המעבר ב-1977 – אותה החלטה שנתנה לאוניברסיטאות אוטונומיה תקציבית מוחלטת – הרי היא לנגד עיניו. ההחלטה שימשה חומת מגן עבור אוניברסיטאות שעברו פוליטיזציה חמורה, והפכו – כמו ההיוריסטיקה – לשמאל רדיקלי, ופורום המרצים למען היוריסטוקרטיה הוא שמאל רדיקלי בחזקת שתיים.
כאשר עולם העסקים והמינהל הציבורי הישראלי אימץ את הESG ברוח עמיתיהם בחו"ל, הוא "ייבא" לתוך הארגון 'נוזקה' פרוגרסיבית, שהפכה את השמירה על ערכי הווק לדרישה רגולטורית. קחו כל ארגון שמעורב במחאת קפלן, ותגלו שיש לו אחד כזה: בצה"ל זו היוהל"ם. באוניברסיטאות זו יועצת או סגנית הנשיא להוגנות מגדרית, ועוד…
