האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
'ניהול נשי' (Feminine style of management) הוא שם כולל לדפוס ניהול, השונה מדפוס 'הניהול הגברי', שעושה שימוש ב'תכונות נשיות' מובהקות' לטוב ולרע. אדגיש: ניהול נשי אינו טוב יותר מניהול גברי. הוא שונה ממנו. למרות שמו, הוא אינו מאפיין רק מנהלות-נשים, אלא שיטת ניהול: יש מנהלים גברים המנהלים בדפוסי ניהול נשי; ולהיפך: מנהלות המאמצות דפוסי ניהול גבריים. שיטת הניהול הזו עדיפה לסוג ארגונים מסוים, ופחות טובה לאחרים…
ההפטרה של פרשת במדבר, פרק ב' בספר הושע, מספרת על מערכת זוגית לא מוצלחת. הבית המשותף עומד להתמוטט בין הרצון של הבעל לשלוט לבין התנהלות לא ראויה של רעייתו. הפתרון הזוגי למצב המתואר על פי הנביא הושע הוא לצאת מהבית אל המדבר. ההליכה הזו מייצבת את הקשר בין השניים והם בונים אותו מחדש מן המסד לטפחות. המשל הוא הקשר בין האל לעם ישראל. הקשר הבעייתי מתחדש ביציאה למרחב חדש ומתואר כחגיגת אירוסין, כמשל לברית המחודשת בין העם לאלוהיו…
"על בונקרים מבוצרים / ועל אחינו הגברים / שנשארו שם בני עשרים / אל גבעת התחמושת…" (יורם טהר לב)… ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות ירושלים, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
עם ישראל מתאבד, ואנחנו לא לבד! אנו מכירים את התופעה, לפיה מערכות מורכבות דוחפות, לעתים, את קיצן לאחור: כך בטבע וכך אצל בני אנוש, וכמו הבודדים כך גם קבוצות: להקות לווייתנים מתאבדים, להקות דולפינים מתאבדים, להקות של למינגים מתאבדים… וגם, קבוצות אנשים!
רק מהמאה ה- 18 ואילך, המנהג של תיקון ליל שבועות הפך לנחלת הכלל. הנימוק הקבלי שניתן לתיקון זה היה שהוא מהווה הכנה לקראת מתן-תורה, אירוע הדומה לטקס נישואין, רק שהפעם, השחקנים הראשיים הם עם ישראל ואלוהיו. ברגע שנימוק זה פשט והתקבל בכל תפוצות ישראל, הוא הפך למשמעות הרשמית והמובילה של חג שבועות שבעברו הקדום והראשוני, לא היה לו כל קשר לכך.
חג השבועות מגשר בין עולם החומר לעולם הרוח. הוא מסמל את המעבר המפעים מן החירות הפיזית של יציאת מצרים אל החירות התודעתית שבהקשבה לחוקים אוניברסליים… ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות שבועות ומתן תורה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
הפסוק בפרשת בחוקותי – העוסק בגמול על השלום בארץ – אומר כי החיות הטורפות לא יזיקו עוד לחברה האנושית. על כוונת המקרא יש מחלוקת עזה בין רבי יהודה הפרגמטי לבין רבי שמעון בר יוחאי…
נשים תופסות מקום גדל והולך בשדרה הניהולית של ארגונים. כיוון שכך, עולות מיד ההשוואות בדפוסי הניהול, בין מנהלים גברים למנהלות נשים. כך למשל, 'ניהול נשי' הוא שם כולל לניהול אינטואיטיבי, רגיש, ושיתופי יותר מהניהול "הגברי" (היתרונות הללו שווים מאמר נפרד…). אבל, מסתבר שעובדות ועובדים טבעו ביטוי גם לניהול נשי בעייתי: הם מכנים את המנהלות הללו, 'מנהלות ב'יצ'יות'. לסוג זה של מנהלות אקדיש את המאמר הנוכחי…
המלחמה שוב מעלה את מצב החקלאות לסדר היום הלאומי. מתי נבין שחקלאות הסְפַר היא כלי ביטחוני להשגת מטרות לאומיות; וגם יעד לפגיעה לצורך השגת מטרות כאלה? אצלנו הכל סקטוריאלי: משרד הביטחון רואה בה מטרד. משרד האוצר מסתכל עליה דרך הפריזמה של מחירי התוצרת; והמשרד לביטחון לאומי כסוג מסוים של פשיעה שמצוי בתחתית העיסוקים המשטרתיים (הרבה פחות מהתפרצויות ומגניבות מרכב!)
אין צורך להוקיר את האויב, על מנת להעריך אותו כראוי. גם נחישות המאבק באויב אינה צריכה להיפגם אם לומדים לכבדו. המדינה החמאסית בעזה ראויה להרבה כבוד ולימוד מעמיק, לפחות בתחום אחד: היצירתיות… אי אפשר שלא להתפעל מהמוח הפורה שמפגינים האנשים, בתוך סיר הלחץ הגועש הזה, וכנראה בגללו: מנהרות, עפיפוני תבערה, עפיפוני נפץ, ועוד ועוד… בכל הנוגע ללימוד יצירתיות, מהווים העזתים מקרה בוחן מצוין…
