רלוונטיים תמיד

בפרשת תרומה מתחיל המקרא בתיאור מעשה המשכן על כל היבטיו הפולחניים, תיאור שנמשך עד לסוף ספר שמות. בתמצית, המשכן הינו המקום האלטרנטיבי של הר סיני בו ניתנו לוחות הברית. כדי לייצר בעיני העם המשכיות של הקשר עם האל, היה צורך לבנות משכן של ממש, בו קשר זה מתממש…

לעג הגורל הוא שדווקא אחד התכנונים האסטרטגיים המבריקים שידענו בעת החדשה: התכנית הגרמנית לכיבוש מערב אירופה בשישה שבועות (לפני עידן השריון והמטוסים) – תכנית שליפן (Schlieffen-Plan) המפורסמת, נכשלה; וזה אולי הלקח העיקרי מתוכנית זו: לעולם עלול אי הוודאות לגבור על כל תכנון, טוב ככל שיהיה!

אפתח בכך, שהמאמר הזה הוא סיפור על מנהיגות! בתקופות שבהן הסדר מתערער; ושהחוק אינו יכול להושיע, קמים מנהיגים ששוברים את גבולות החוק להשיג פתרון. זה מה שיניב אשור עשה, ולכן הוא אהוב ואף נערץ על ידי רבים בצפון הארץ. אם הסדר החדש קורס המנהיגים הללו נישאים על כפיים. אבל למרבה הפרדוקס, אם הם המצליחים להשיב את הסדר הישן על כנו, הם נדרשים לשלם את מחיר ההפרה…

בערבה של מערכת טננברג – שעצרה את פלישת רוסיה לפרוסיה המזרחית במלחמת העולם הראשונה – היה ברור לגנרל הרוסי סמסונוב שהובס. "היום יש מזל לאויב. לנו יהיה מזל מחר…" אמר לאנשיו כשנפרד. למחרת התאבד בירייה… נרצה או לא, המזל ממלא תפקיד חשוב בחיינו בכלל ובתכניותינו בפרט; והוא חבר של קבע בכל תכנון מבצעי, עסקי, רומנטי ואחר. ואם פתחנו במערכת טננברג, בואו נעקוב אחר התפקיד שמילא המזל במערכה הזו…

ישראל סיפרה את סיפור הגבורה של רימון 20 (הקרב נגד הטייסים הסובייטיים); אבל, הלקח האמיתי הוא, שעוד באותו יום היא הסכימה להפסקת אש. אסור לישראל להילחם ישירות עם מעצמה וכאשר היא מגיעה לזירה, ניצחונות טקטיים הם ניצחונות פירוס. זה נכון גם במלחמת ההתשה הנוכחית, הקרויה מב"ם…

כאשר הרוסים מגיעים לאזור הם עושים זאת לטובת האינטרסים של מוסקבה. כל עוד לא פוגעים באינטרס הישיר שלהם, הם מנהלים דיאלוג דיפלומטי וסבלני. כאשר הפעולות של ישראל יוצרות איום ישיר על אינטרס רוסי (חשיפת המערך במלחמת ההתשה; נפילת האליושין ב-2018) הרוסים נושכים…

ישראל מתקשה לנתח את האינטרסים של אחרים, שאינם נוגעים לה ישירות:

כמו אז, גם היום, אנחנו מדלגים על ההסבר "למה קורים דברים" ועוברים ישירות לדיון על "מה זה אומר עלינו"…

אחת משיטות הפיקוד המרתקות של ניהוג צבאות, הוא שיטת הפיקוד הדואלי של הצבא הגרמני, שבה יחידה מנוהגת בידי שניים – שניהם חברים במטה הכללי הגרמני (הגנרלשטאב) – שחשיבותם שווה: מפקד וראש מטה. כך התחלקו הלחצים וההתלבטויות על כתפיהם של שניים, עובדה שהכניסה הרבה ביטחון בתהליך קבלת ההחלטות…

בהובלת הוגה כריזמטי ומעורר מחלוקת בשם, תא"ל ד"ר שמעון נווה ובשילוב כוחות עם תא"ל ד"ר דוביק תמרי ועם סא"ל ד"ר צבי לניר, קידם המרכז לחקר תורת המערכה (המלת"ם), ניסיון שנוי במחלוקת להגדרה מחדש של מקצוע המצביאות. הניסיון הזה היה רצוף מאבקי אגו וטעויות ניהוליות למכביר שהפכו אותו לשעיר לעזאזל של כשלי צה"ל במלחמת לבנון השנייה. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות אמנות המערכה, המלת"ם והוויכוח הבלתי פוסק, בעד ונגד, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!