דב תמרי

למרות המהומה הכללית השוטפת את ישראל, אפשר להרים את הראש ולבחון את ה'מלאי', דהיינו, מה יש לכולנו, ולאן ה'יש' הזה הולך…

מדינה שבה רווחת לאומיות שופעת מצד אחד – דתית כחילונית, בעלת מאפיינים פראנואידיים – ושאינה מקיימת במלוא היקפה את הפרקטיקה של "אזרח-חייל" – לעתיד הרחוק אין לה תקומה

מדינת ישראל שקועה בפרדוקס ממאיר; יש בה פוטנציאל גבוה מאד ומשילות נמוכה מאד. הסיכוי לשנות זאת לא נראה כלל…

בהתנהגות מוסרית בארגון כה גדול כמו צבא – הנורמות הן המובילות. לכן, קביעת בית המשפט האזרחי מערערת את אושיות הצבא, שכן הנורמות הן היסוד לפעולה ואילו החוק עיקרו מה אסור לעשות, אבל לא כיצד ללחום.

בשנים האחרונות צה"ל הטמיע, בתוכו ובציבור, את המושג מב"מ. דהיינו, המערכה שבין המלחמות. לא ברור מהן התובנות החדשות שהמושג הביא. מהי המלחמה או המערכה הזו?

נקווה שהשופטת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע רק התבלבלה ואין בכך סימן להתקפה על הנורמות המקובלות בצה"ל…

אין בדעתי לשלול אמצעי הגנה הקיימים בישראל לירוט טילים מכל הסוגים ביניהם כאלה היכולים ליירט נושאי ראש גרעיני ואפשר ואלה עוד ישתכללו. אבל להפוך את האיום הגרעיני למסד של תפיסת הביטחון של ישראל ולאורו גם נעשות הכנות ופעולות מכל הסוגים – ספק אם יש בכך הגיון מעשי…

כל מלחמות ההתשה הללו הופיעו אחרי מלחמות גדולות בה היו לישראל הישגים צבאיים בולטים, שיש המכנים אותם הכרעה, אלא שבסביבה האסטרטגית לא הושגה הכרעה, שכן הסכסוך בין ישראל לשכנותיה לא הסתיים, גם לא הוסדר…

האם אנחנו מוכנים למלחמה הבאה? האם אנחנו מוכנים להתמודד עם מגיפה? האם אנחנו מוכנים להתמודד עם רעידת אדמה? האם אנו מוכנים להתמודד אחרי היום בו יתברר שאיראן מחזיקה בפצצה גרעינית? האם אנו מוכנים להתמודד עם הרשתות החברתיות שפרצו כל סדר חברתי מוסכם, ומאיימות על אמינות ערכים מקובלים?