המנהיג (הקאודיליו) הספרדי, פרנסיסקו פרנקו ניצח את מלחמת האזרחים בזכות איטליה וגרמניה (1939-1936). היה זה רק הגיוני, לכאורה, שיחזיר להן באותה מטבע, ויתייצב לצידן במלחמת העולם השנייה, כחלק ממדינות הציר. אבל, הוא לא עשה זאת. מדוע?

כל העוסק בשיקולי האסטרטגים היפנים ערב מלחמת העולם השנייה, מעלה שתי אופציות מוכרות, שבהן עסקו שני המאמרים שקדמו למאמר זה: תקיפת ברית המועצות, במקביל לפלישת הגרמנים אליה (מבצע ברברוסה); ותקיפת ארה"ב. אבל, הייתה גם דרך שלישית...

סיפור ניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, הוא, במידה רבה, סיפור שותפותם של ראש ממשלת בריטניה דאז, וינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט. אבל, מעבר לשותפות, האם היו חברים? היום ניתן כבר לתת לשאלה הזו תשובה שלילית, חד משמעית...

למה שמדינה תכריז על 'ניטראליות'? בעשורים האחרונים הסתננו לשיח גם מרכיבים מוסריים, שהייתי מציע לשים תחת גרשיים ובקונטקסט חשדני מאוד. המוסר נוטה להיעלם תמיד כשמופיע האינטרס; ומי שמנפנף במוסר בזירה הבינלאומית (ולא רק בה), עושה זאת מאינטרס גם כן!

מערכת סטלינגרד במלחמת העולם השנייה - מאמצע יולי 1942 עד ראשית פברואר 1943 - שהסתיימה בכניעת הארמיה ה- 6 הגרמנית בחורבות סטלינגרד - חיסלה למעשה את הניסיון הנאצי להקריס את ברית המועצות. אבל, למה בכלל נמשכו הגרמנים לסטלינגרד דווקא?

רק בחברה מופרעת ללא תקנה, יכולה דמות כמו היינריך הימלר להשיג השפעה פוליטית; ורק תחת צורת ממשל טוטליטרית, המציעה ישועה עולמית, היה יכול לקנות לעצמו כוח, שנתן לו סיכוי מסוים ליישם את רעיונותיו למעשה. פיקחותו והשכל הישר שהפגין (חלק מהניגודים העצומים של אישיותו) - שהטעו אנשים מבחוץ - הם הם שהפכו את הקריירה שלו לאפשרית...

ההתקפה - שעלתה להיידריך בחייו בחייו ("מבצע אנטרופואיד") - לא התבצעה כיוון שהכביד ידו על הצ'כים. להיפך! הגולים הצ'כים ראו, בדאגה גוברת את הצלחת אמצעי הפיוס שלו; ואחת המטרות החשובות של החיסול הייתה להביא את המשטר לנקוט באמצעי נגד אכזריים, שישלהבו התנגדות רחבה יותר!