פנחס יחזקאלי: 'בית ספר' פולני למשא ומתן

פולין היא מדינה, שההיסטוריה הרבתה להתאכזר אליהם במהלך השנים; אבל, הצרות מחשלות. על פי המגאזין פורבס, פולין נמצאת במקום הרביעי והמכובד ברשימת המדינות עם הצמיחה המהירה ביותר באירופה. מי שיודע לעשות 'ביזנס' אמור לדעת, בדרך כלל, גם לשאת ולתת…  בדיונים על מה שמכונה, החוק הפולני, עשו לנו הפולנים 'בית ספר למשא ומתן'!

פנחס יחזקאלי: שורפים, לא רק בעוטף עזה

כלל ידוע במערכות מורכבות הוא, שההצלחה ממגנטת: ככל שמעשה מצליח יותר, יגדל מאוד מספרם של אלה, שירצו להשתתף בהצלחה, וליטול בו חלק. מעשים חריגים מקבלים ביטוי בתקשורת, וזה מהווה זרז לחקיינים, לקום ולעשות מעשה. כך, בדומה, גם רצף הצתות גורם לפירומנים, ולאינטרסנטים אחרים, להוסיף ולהבעיר. כך, הצלחת העזתים להפוך את ה'עוטף' שלנו לשחור, מהווה גם היא זרז לבצע הצתות נוספות, במקביל…

פנחס יחזקאלי: אש, פירומנים ומבעירי בערות לסוגיהם, באתר 'ייצור ידע'

פִּירוֹמַנְיָה (Pyromania) היא הפרעה נפשית, שסממנה הוא דחף להצית אש ולחולל שרפות. במקור, פירומן (או מַצִּיתָן) עושה זאת רק כדי להפיק הנאה מעצם מעשה ההצתה; אולם מבעירי בערות רבים – כולל מדינות באמצעות צבאותיהם – עושים זאת מסיבות רציונליות לחלוטין: מטרור, דרך מיקוד המודעות הציבורית בסוגיה מסוימת, ועד לטשטוש עקבות בעזרת האש. בדף זה ריכזנו עבורכם את כל המאמרים, שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות פִּירוֹמַנְיָה ומבעירי בערות לסוגיהם, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה…

פנחס יחזקאלי: 'פרשת מטות' באתר ייצור ידע

פָּרָשַׁת מַטּוֹת היא פרשת השבוע התשיעית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק ל', פסוק ב' ומסתיימת בפרק ל"ב, פסוק מ"ב. בדרך כלל קוראים את פרשת מטות ביחד עם הפרשה שאחריה, פרשת מסעי. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות הפרשה. קריאה מועילה…

אבי הראל: מלחמת מדיין ומלחמת אין ברירה

מלחמת מדין מלמדת את הקורא המקראי כי כל מלחמה, גם אם תהיה הצודקת ביותר, יש לה מחיר כבד גם בעת ניצחון. אין זה משנה אם המדובר בנזקי גוף או נפש, המחיר תמיד יהיה גבוה. בנוסף, הלקח הנלמד כאן שיש לנקוט באקט מלחמתי רק שאין ברירה, ואין אפשרות לנקוט דרכים אחרות לא אלימות לפתור סכסוך כזה או אחר. ברם, ברגע שהמדובר במלחמת אין ברירה, יש להילחם בכל העוצמה ובכל האמצעים האפשריים…

פנחס פישלר: הילולת המפכ"ל יוחנן דנינו

כשהגמל אינו רואה את דבשתו – כשהגוף רקוב מהיסוד – כשאין פיקוח ובקרה – כשטיפה של אומץ אין בנמצא – או אז אני מתחיל עם שאלות ה'למה'. למה מה שמותר למולך אסור על העבד? למה מה שמותר לרב, אסור על תלמידו? למה חסרה אותה הרגישות המוסרית הצריכה והמתחייבת – מתבקשת? היכן מושג הערכיות? להיכן נעלם השכל הישר? איה היא הדוגמה האישית? נעלמו המה כלא היו. נבלעו לתחתית השאול. והנה, חזרנו לכור מחצבתנו בבחינת: "הדרא קושייה לדוכתא" היא: מי ישמור על השומרים? מי יאכוף על האוכפים?

אלעד רזניק: מקצוע ופוליטיקה לפעמים לא הולכים ביחד!

מי שמנפף בעברו הממלכתי, או בהווייתו המקצועית – שמומנה או ממומנת מכסף ציבורי – בשביל לקדם עמדה פוליטית, הופך את הציבוריות שלו לפוליטית ול'פייר גיים'; ואם זה 'פייר גיים', אז גם בסדר גמור שהוא חוטף בגלל זה! 

גרשון הכהן: מגבלותיה של עליונות טכנולוגית

ראוי לברר, אם לא נקלענו לתלות יתר, תרבותית ומנטלית, במעטפת תמיכה טכנולוגית. לא שיש סיבה להסתייג ממיצוי טכנולוגיה עילית, אלא שטכנולוגיה לכשעצמה, במלוא הישגיה אינה מבטיחה הכרעה וניצחון!

רועי צזנה: מוות בתחנה המרכזית בבאר שבע

לפני שלוש שנים התבצע פיגוע ירי בתחנה המרכזית בבאר שבע. מיד לאחר הפיגוע הייתה המולה במקום, והנוכחים בתחנה נמלטו לכל עבר. הקב"ט הבחין בהבטום זרעום – מבקש-מקלט / מהגר-עבודה / פליט – זוחל על ידיו ורגליו, הניח שמדובר במחבל, וירה בו. אנשי כוחות הביטחון שראו את הירי, סברו גם הם שמדובר במחבל (כי למה שהקב"ט יירה בו?), והוסיפו עוד קצת עופרת לגופו…

אלעד רזניק: חילוץ הירואי ומטורף…

סרטי הוידאו של חילוץ תשעת הלכודים במערת טאם לואנג בתאילנד ממחישים עבורנו, כמה הירואי ומטורף החילוץ הזה: צוללן לא יכול לעבור בנתיב עם המיכל, וצריך להוריד אותו מגבו ולתמרן אותו לפניו כשהוא נע קדימה. המשמעות היא שהילדים בקטע הזה מתפקדים לבד, עם צולל מאחריהם; ואולי, עם חבל משיכה שמסייע להם מקדימה. אין כאן חרטות… מהרגע שהילד בנתיב, הוא לא יכול להפסיק וחייב לנוע קדימה. חי או מת הוא יצא מהנתיב… חילוץ מטורף כבר אמרתי?