פער הרלוונטיות של צה"ל: הם שוב קונים מטוסים…

[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

אחרי שסיפרו לנו שהשקעות העתק במטוס החמקן F-35 היו האחרונות במטוס מאויש, מסתבר לנו שוב, שישראל עומדת בפני החלטה לשוב ולרכוש מטוסי קרב מסוג F-15 מחברת בואינג, במה שמכונה "עסקת הנשק הגדולה בתולדות במדינה"...

30 שנה אנחנו חיים בעידן הטילים המדויקים... אין מחלוקת שבמטח הטילים הראשון, במלחמה הבאה, לא יוותר מסלול אחד שלם להמריא ממנו, אבל אנחנו רוכשים עוד ועוד מטוסים מאוישים ושולחים שוב ושוב אנשים חיים בפלטפורמות יקרות הרחק מעבר לגבול...

[לכתבה המלאה של יואב לימור בישראל היום, לחצו כאן]

למה?

אז מומחה לחיל האוויר אני לא. אבל, המקצוע שלי הוא אבחון של מה שמכונה 'מחלות ארגוניות'; וחוששתני שבכל הנוגע לצה"ל בכלל ולחיל האוויר עטור התהילה שלנו בפרט, יש לנו בעיה! למחלה הזו קוראים פער רלוונטיות (ראו הסבר בהמשך). היא נוהגת לתקוף ארגונים ביורוקרטיים, שמוקדי העוצמה שלהם נכבשו בידיים הלא נכונות, ומי שכובש לעצמו מוקדי עוצמה לא משחרר לעולם... התוצאה: המערכת מפסיקה לקבל החלטות נכונות ומקבלת רק החלטות לטובת הנצחת אותה קבוצה שלטת. המחיר: התנוונות מערכים חיוניים ומתן מענה חלקי בלבד למטרות העל של הארגון. איך יודעים מהם 'הידיים הנכונות'? מחפשים, מהן המחלקות בארגון שתרומתן למטרת העל שלו היא הקריטית ביותר. בעולם דינאמי המשתנה במהירות, חשיבותן של המחלקות בארגון למטרה, משתנה גם היא באופן דינאמיבעוד חלוקת העוצמה נוטה להיות סטטית!

אז בזמן שטייסנו המעולים טובלים בתהילת השמדת הכורים, העיראקי והסורי, שמגיעה להם בצדק רב; ודווקא בזמן שעצמתם ומעמדם בסולם העוצמה הצבאי איתנים בפסגה, צריך לומר שגם להזכיר את המחירים - שאנחנו כבר משלמים - של סולם העוצמה הזה...

זו לא הפעם הראשונה שחלוקת עוצמה שגויה בין חלקי צה"ל גרמה לפער רלוונטיות:

  • עוצמת יתר של השריון, בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, גרמה לניוון מערכי קרב היבשה האחרים. את המחיר שילמנו במטבע קשה במלחמה ההיא.
  • עוצמת היתר של בוגרי הסיירות הביאה לניוון מערך היבשה ה'רגיל' והמחיר שולם במלחמת לבנון השנייה.
  • ועתה, איזה מחיר נשלם על עוצמת היתר של חיל האוויר במלחמה הבאה?

קצת תיאוריה: על עוצמה, חלוקת עוצמה ו- פער רלוונטיות

'עוצמה' היא היכולת של גורם לכפות את רצונו על כל היתר, לעצב את תורת ההפעלה ולנתב את עיקרי המשאבים והתקציבים אליו.

כל עוד, העוצמה מוחזקת בידי אותו גורם - שתרומתו שלהשגת מטרת-העל היא המשמעותית ביותר - קיימת הלימה בין מטרות המערכת ומטרות הגורם הדומיננטי.

הבעיה היא, שכל מי שמפלס דרכו לראש סולם העוצמה, ייעשה הכל על מנת להישאר שם - כולל דיכוי יריבים פוטנציאליים - גם כאשר מטרותיו מתחילות לסתור את מטרתה של מערכת-העל. אז, והמערכת מתחילה לצבור פער רלוונטיות, בינה לבין מטרת-העל שלה. 

[להרחבת המושג, 'פער רלוונטיות', לחצו כאן]

לכן, מנהל נבון חייב לבחון כל הזמן את חלוקת העוצמה בארגון ביחס למטרת-העל, ולבצע 'היפוך עוצמה' כאשר התנאים מחייבים זאת. הבעיה היא, שככל שהמערכת וותיקה וממוסדת יותר, סיכוייה להשתנות בזמן אמת קטנים והולכים, ורק משבר רבתי יכול לשנות את סולם העוצמה שלה.

[להרחבה בנושא המושג 'עוצמה' לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'מאבק העוצמה', לחצו כאן]

קצת היסטוריה: מחיר החזקת העוצמה בידיים הלא נכונות...

הדוגמה הקלאסית בתחום הצבאי היא המצאת הטנק ואופן שילובו במערך הלוחם:

למרות שהטנק הוא המצאה בריטית, התארגן הממסד הצבאי הבריטי לעשות הכל על מנת להגן על דומיננטיות חיל הרגלים, רדף את תומכי השריון כמו מייג'ור-גנרל ג'ון פרדריק צ'ארלס פולר (Fuller‏; התמונה היא נחלת הכלל) ואת סר באזיל הנרי לידל הארט (Liddell Hart), והצליח לעוות את תפיסת ההפעלה שלהם באופן, שהטנק לא הווה סכנה מידית למעמדם: הטנק נתפס בחילות המערב ככלי עזר לכוחות חיל הרגלים, והטנקים פוזרו, ברובם, בין דיוויזיות החי"ר והפרשים. 

אבל מדינה אחת, שהרגישה את עוצמת הטנקים על בשרה - ושצבאה פורק ברובו אחרי המלחמה - הייתה חופשיה ממאבקי העוצמה הללו: הייתה זו גרמניה, שהמומחים שלה (בעיקר הגנרל היינץ גודריאן) למדו היטב את כתביהם של פולר ולידל-הארט, ופיתחו תפיסה של איחוד הטנקים בדיוויזיות עצמאיות ומאוחר יותר אף בארמיות, בעוד שיתר המדינות פיזרו את הטנקים שלהם. התוצאה: למרות שהטנקים של מדינות המערב עלו ברובם על איכות הטנקים הגרמנים, זכו האחרונים בניצחון סוחף החצי הראשון של מלחמת העולם השנייה.

האם אצלנו מוחזקת העוצמה בידיים הנכונות?

העוצמה היום בצה"ל ובמערכת הביטחון נתונה, ללא ערעור בידי קבוצת הטייסים. מפקד החייל בא מקרבם, ובכיריהם יוצאים מתחומי החייל, מאכלסים את המטה הארצי ומשפיעים עליו עמוקות. כיוון ש'אין ארוחות חינם', המחיר של שימור מעמדם הוא ניוון כל גורם מתחרה, בתוך החייל ומחוץ לו...

[להרחבת המושג 'אין ארוחות חינם', לחצו כאן]

אבל, האם העוצמה נתונה היום בידי הגורם האפקטיבי ביותר להשגת מטרת העל? בעובדה, הולכים ומצטברים הסימנים להיווצרות פער רלוונטיות בין מטרות שימור הכוח של קבוצת הטייסים לבין מטרות העל. בהמשך, נסקור כמה מהפערים הללו:

סוגיית מערך הטילאות

בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת ובתחילת שנות ה-90, עלה הצורך לבנות חיל-טילאות, אם כחיל נפרד ואם כחלק מחיל אחר, התותחנים למשל; אבל, נפרד מחיל האוויר (כי יש ניגוד אינטרסים מובנה בינו לבין חיל האוויר). הסיבה לכך הייתה כפולה:

  • מדינות עוינות באזור החלו להצטייד בטילי קרקע-קרקע בליסטיים, קצרי טווח, דוגמת הסקאד;
  • בהמשך, בעידן הנשק המדויק, ההישענות הביטחונית על חיל האוויר, כזרוע אסטרטגית יחידה, הפך לסיכון אסטרטגי יוצא דופן, בעידן של טילים מונחים - שיכולים במכת אש אחת לנטרל שדות תעופה צבאיים.

הזדמנות פז להצטיידות מהירה וזולה הייתה קריסת צבאות ברית וורשה, שאפשרה רכישה ב'גרושים' של הכלים הללו, ואז, תחילת לימוד, שיפור ושינוי תורות לחימה בהתאמה.

הבעיה היא, שהחלטות כאלה לא ניתן לקבל בארגון שעוצמתו מצויה בידי גורם מתחרה.... את המחיר שילמנו כולנו במלחמת המפרץ הראשונה, כאשר ישראל נשארה, לראשונה, ללא יכולת מענה כלשהו למתקפה נגדה, ואנחנו ממשיכים לשלם מאז, כיוון שאין היגיון - בעידן הטילים המדויקים - לשלוח טייסים מעל אדמת אויב בפלטפורמות שעולות מחירי עתק, ולהסתכן שבשבייתם, כשיש היום טילים מונחים שיכולים לעשות את אותה עבודה באותה רמת אפקטיביות!

[בתמונה: משגר סקאד. התמונה היא נחלת הכלל]

סוגיית חיל הים כחיל אסטרטגי נוסף

הסיכון הלאומי שבהישענות על חיל האוויר כזרוע אסטרטגית יחידה, נכון גם לגבי חיל הים. הסיכון הזה גדל שבעתיים, כשמדינות עוינות - כמו עיראק של סדאם חוסיין; לוב של מועמר קדאפי; איראן של משטר האייטולות; וסוריה של בשאר אסד - עשו ועושות מאמצים משמעותיים להצטייד ביכולת גרעינית. אז הצטייר ביתר שאת הצורך לייצר לישראל יכולת מכה שנייה. משך שנים טושטש הסיכון הזה - בדרכים שונות - מתוך הבנה, שמשמעות החלטה זו היא העברת תקציבים משמעותיים מנתח העוגה התקציבית, לגורם מתחרה. 

הראשון שקרא תגר על חיל האוויר בסוגיה זו היה האלוף ידידיה (דידי) יערי (ראו תמונה משמאל), מפקד חיל הים בשנים 2004-2000, שהטיף לצורך לבנות זרוע התקפית - אלטרנטיבית לחיל האוויר - מול אויבות במעגל הרחוק, כגון איראן.

[תמונתו של האלוף יערי משמאל, באדיבות דובר צה"ל]

גם האתגר הזה טופל באפקטיביות, אבל המציאות 'דפקה בדלת' ואילצה את מקבלי ההחלטות לקבל החלטה אחרת...

השקעות העתק במטוס החמקן ה- F35

הכלי היחידי שיכול היה להבטיח את הישארות העוצמה בידי הטייסים - עד שה'מטוסים ללא טייס' יהפכו את עידן הטייסים בני האנוש להיסטוריה - היה מטוס החמקן, ה- F35, השנוי במחלוקת.

לא זה המקום לחזור על הדיון שקדם לרכישתו, אולם חלוקת העוצמה הנוכחית הפכה את ההחלטה שהתקבלה, להשקיע בו סכומי עתק לברורה מאליה. השאלה הפתוחה היא, האם התמורה שתתקבל שווה את השקעות העתק ביחס לאלטרנטיבות, בוודאי בעידן שבו שדות התעופה יהיו הראשונים להיתקף, ושהשליטה הישראלית באוויר הוגבלה לאחרונה בעזרת ציוד רוסי משוכלל ומומחים רוסיים המפעילים אותו.

השפעת בוגרי חיל האוויר במטה הכללי באימוץ סרגלי כלים לא רלוונטיים

השתלטות אנשי חיל האוויר על תהליכי קבלת ההחלטות, גרם לאימוץ הנחות היסוד לתפיסת בניין הכוח של חיל האוויר. דוגמה לכך היא ההנחה, שמשוואת התשומות הנדרשות לשימור כשירות לנוכח התפוקות המצופות, קובעת בהכרח את גודל הכוח. כלומר, כוח שאיננו מצליחים לשמרו בכשירות נאותה, מוטב לפרקו.

הנחה זו לגמרי נכונה לפעולתו של כוח אווירי, אולם ממש לא לבניין הכוח ביבשה, שבו, הריבוי הכמותי הוא תנאי לגמישות אופרטיבית. לכן הוא חייב להסתמך על כוח מחץ נבחר במוכנות גבוהה, הנתמך על ידי מסה בהיקף רחב בכשירות ובמוכנות בינונית. חלוקת המשימות בהתאם. על פי רעיון זה, מוכנות וכשירות סד"כ היבשה תהיה מדרגית בחלוקה לשלושה סוגי כוח (הכהן, 2016):

  1. כוח מחץ סדיר במוכנות ובכשירות גבוהה בסטנדרט תשומות לאימונים ולאחזקה, השואף לסטנדרט הארגוני של הכוח האווירי.
  2. חטיבות מילואים מובחרות המשלימות את כוח המחץ והן במוכנות וכשירות בסטנדרט המוכר כיום,
  3. סד"כ מילואים ברמת מוכנות חלקית, מצויד באמל"ח בינוני, בתשומות נמוכות לשימור מוכנות וכשירות, במחויבות תכנונית לזמינות מבצעית, לאחר התארגנות ואימון, בטווח זמן של לפחות שבוע מקריאה.

*  *  *

 לאימוץ תפיסות יסוד שגויות יכולים להיות מחירים קשים ביותר ברגע מבחן, אולם כל עוד ה'דומיננטיות הכחולה' במטה הכללי תימשך, התפיסות הללו רק יעמיקו.

[להעמקה בתחום זה ראו את מאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן, "היגיון חדש לבניין הכוח של צה"ל"]

[לקובץ המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

7 thoughts on “פער הרלוונטיות של צה"ל: הם שוב קונים מטוסים…

  1. Pingback: פער רלוונטיות באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: המלחמה הבאה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  3. Pingback: תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  4. אתמול התבשרנו על הקצבה של מיליארדים להגנת העורף כאשר אמצעי ההגנה האקטיביים מבוססים כולם על טילים.
    אחוז ההצלחה של כיפת ברזל בצוק איתן על פי הדוח של INSS היה 76%. בצוק איתן לא היתה לכיפת ברזל יכולת טכנולוגית ליירוט רקטות שנורו מטווח קצר של פחות מחמישה קילומטרים וכמובן שלא יכלו ליירט פצמ"רים.
    מהפרסומים האחרונים ניתן להבין שיש שיפורים משמעותיים בכיפת ברזל כולל יכולת ברמה מסויימת ליירוט פצמ"רים.
    לפי פרסומים לא עדכניים עלות טיל מיירט של כיפת ברזל הוא כ 50,000 דולר.
    האם המיליארדים שהוקצבו מיועדים רק לטילים מיירטים של כיפת ברזל שאמורים לטפל ברקיטות של חיזבאללה (לפי ההערכה כ 120,000 – https://goo.gl/Mz4KCF), ברקיטות של חמאס וגם באלפי או עשרות אלפי פצמ"רים ?

    הגיע הזמן לבחון ברצינות את מענה הלייזר. http://www.hamichlol.org.il/
    https://www.facebook.com/MagenLaoref/

  5. רק הערה קטנה:
    נכון שהגרמנים עשו שימוש נכון ויעל יותר בטנקים במלחמת העולם השניה, לעומת בעלות הברית.
    לא נכון שהטנקים של מדינות המערב עלו ברובם על איכות הטנקים הגרמנים, לפחות לא עד לקראת סיום המלחמה, שם הוכרעו הגרמנים לא רק ע"י הטנקים הסובייטים והשרמנים המשופרים, אלא גם על ידי המשאבים הלוגיסטיים והתעשייתיים העדיפים בהרבה של בעלות הברית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.