[בתמונה: 'בנדיטים' בצבאות אחרים... מימין, גנרל ג'ורג' פטון. משמאל: פילדמרשל ארווין רומל. תמונתו של פטון היא נחלת הכלל. תמונתו של רומל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bundesarchiv, Bild 146-1973-012-43 (צלם לא ידוע). קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]
עודכן ב- 6 בספטמבר, 2022
[לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על: 'תרבות ארגונית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'מגבלותיה של המצוינות התפעולית בת ימינו', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
זהו מאמר שני מתוך שניים על חשיבותם של 'בנדיטים' - 'פורצי גדר' בארגונים. למאמר האחר לחצו:
* * *
אחד המאמרים המרתקים בעיני הוא מאמר ותיק של האלוף גרשון הכהן ב- Israel Defense מ- 2011. הכותרת שלו מקפיצה ממש: "חניכים מצטיינים מפחידים אותי" צוטט האלוף הכהן... וגם: "צה"ל חיסל את הבנדיטיות" : 2011)
המאמר הזה גם צוטט על ידי עמוס הראל בהארץ, ב- 10 בנובמבר 2017: "... לפני כמה שנים טען גם האלוף גרשון הכהן, שבינתיים השתחרר מצה"ל, שבקצונה הבכירה יש יותר מידי חניכים מצטיינים ופחות מידי בנדיטים. הטענות הללו אינן נטולות משקל" (ההדגשה שלי, פ"י) (הראל, 2017).
לטעמי זהו ראיון מכונן בהבנה של הצורך של ארגונים צבאיים בתחילת המאה ה- 21, להשתחרר מהמומחיות הטכנו-טקטית ולהחזיר לעצמם מימד שהכהן מכנה אותו 'בנדיטי': ערמומי, תכמני, פחות ממושמע ברמה האסטרטגית (לא הטקטית!) הרבה מאוד יצירתי... 'בנדיטים' הם כאלה, המנערים קונספציות ישנות, מוציאים את מקבלי ההחלטות מאזור הנוחות' שלהם, ומאתגרים אותם שוב ושוב...
[להרחבת המושג קונספציה, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'טקטיקה', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'יצירתיות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]
[לכתבה המלאה ב- Israel Defense לחצו כאן]
בעת מבחן, ארגונים צבאיים תלויים בבנדיטים...
בַּנְדִּיט בתרגום חופשי, הוא עבריין. אבל בישראל המלה הזו השתרשה יותר כמעין מילת חיבה ל'פרחח'. משמע, ערמומי, יצירתי, תכמן... בנדיטים הם צרה צרורה לצבא בעתות שגרה (ופעמים רבות, גם במהלך המלחמה), אולם, אין להם תחליף ברגע של מבחן הישרדותי.
מילה מקצועית יותר היא דִּיסִידֵנְטים. דִּיסִידֵנְט (Dissident) - או במינוח האקדמיה ללשון העברית: פָּלִיג - הוא אדם המתנגד לדעה הרווחת בדת מסוימת, במסדרונות השלטון; בקבוצה חברתית או בארגון, וקורא עליה תגר. דִּיסִידֵנְטים יכולים לצמוח כחלק מהמערכת, או להתפתח מחוץ לה (ראו בהמשך).
בניגוד לאופיו האנטי אינטלקטואלי של הארגון הצבאי, הדִּיסִידֵנְט הוא אינטלקטואליזם מקצועי מטבעו (כי הוא יודע, ורוצה לשאול...). אין לו גבולות, והוא פורץ גדרות מטבעו. אם הוא מוצא, שההיררכיה הפורמלית מתנהלת במסלול בעייתי, הוא מוצא את הדרך לעקוף אותה. חוקים ונהלים אינם מרתיעים אותו ו/או מגבילים את פעילותו.כאלה הם, למשל, גנרל האוויריה האמריקני, ג'וני מיטשל, הפילדמרשל הגרמני, ארווין רומל; הגנרל האמריקני (שלושה כוכבים) ג'ורג' פטון...
ארגונים ביטחוניים אחרים זקוקים לבנדיטים כאוויר לנשימה בתקופות של משבר; ושל צורך ברפורמות חיוניות...
[לקובץ המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן]
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pexels לאתר Pixabay]
ההיסטוריה הביטחונית של ישראל, עוד מימי היישוב העברי, אימצה לחיקה את דמות הבנדיט...
הדמות המכוננת לעניין זה הוא הבריטי, מייג'ור גנרל אורד צ'ארלס וינגייט (Wingate; 1944-1903), שכונה 'הידיד', תומך נלהב בציונות, שהגיע לארץ בשליחות הצבא הבריטי בימי המרד הערבי הגדול, והקים את פלגות הלילה המיוחדות של ארגון ההגנה. וינגייט הועבר לאחר מכן לאפריקה ולאסיה, תרם רבות לבריטניה במלחמת העולם השנייה, ונהרג בהתרסקות מטוס בהודו, במהלך המלחמה.
בנדיט מתקופה אחרת הוא אריאל שרון, שכפה בעורמה, על הרמטכ"ל ושר הביטחון, צליחה במלחמת יום הכיפורים; שנמנעה ממנו הרמטכ"ליות; ולמרות זאת הצליח בפקחות פוליטית להגיע לכס שר הביטחון. הוא ניהול מלחמה שנויה במחלוקת בלבנון, שכמעט וחיסלה את הקריירה שלו בעקבות הטבח בסברא ושתילה; ושאשריה של ישראל שהוא שעמד בראשנה בתקופת המאבק המזויין בפלסטינים בתחילת המילניום...
[בתמונה משמאל: אריאל שרון - בנדיט מתקופה אחרת... התמונה היא נחלת הכלל]
הצבא הבריטי תרם בנדיט גם לצד הערבי: את לוטננט-קולונל תומאס אדוארד לורנס, הידוע גם בכינוי לורנס איש ערב (Lawrence; 1935-1888): שהצליח להניע את המרד הערבי נגד האימפריה העות'מנית בשנים בשנים 1916–1918. הוא שרת לצדו של האמיר פייסל (לימים מלך עיראק) כידידו הקרוב ויועצו הצבאי. לזכותו נזקפת הטקטיקה של ריתוק הכוחות הטורקים לעיר אל-מדינה ולמסילת הרכבת החיג'אזית, דבר שעזר לבריטים לכבוש את ארץ ישראל. ב-1917 הוביל לורנס את הערבים במבצע מזהיר לכיבוש עקבה. בעקבות מבצע זה היה לורנס לחוליה המקשרת בין הגנרל אלנבי, שמונה למפקד העליון של הכוחות הבריטיים במצרים, לבין צבאו של פייסל. לבריטים נסללה הדרך להמשיך את מסע הכיבוש צפונה לכיוון דמשק, עם עזרה ערבית ותוך התמוטטות מערך ההגנה הטורקי.
[לאוסף המאמרים על עורמה ותחבולה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]
[בתמונה: בנדיטים בצבא הבריטי: מימין: תומאס אדוארד לורנס (לורנס איש ערב); משמאל: מייג'ור גנרל אורד צ'ארלס וינגייט. התמונות הן נחלת הכלל]
אריק שרון לא לבד...
בנוסף לאריאל שרון, ההיסטוריה של צה"ל שזורה בבנדיטים רבי מעללים, כמשה דיין, מאיר הר ציון, יאנוש בן גל, ועוד ועוד. חלק ממעשיהם היו, אולי, מובילים אותם היום אל מחוץ למערכת הצבאית. אבל, הם שעיצבו את יכולתו של צה"ל לחשוב 'מחוץ לקופסה', לשבור מוסכמות, וגם - להעז - כשהמציאות מחייבת - ולקרוא תגר על ההנחיות מלמעלה : 2011)אורי מילשטיין ואנשי זרוע האבירים
הכהן, אגב, אינו היחידי שעוסק בסוגיה הזו. ד"ר אורי מילשטיין, למשל, מכנה את הבנדיטים בספרו, "קריסה ולקחה" (ראו תמונת הכריכה משמאל), "האליטה הקרבית או זרוע האבירים": זרוע זו נוטלת על עצמה סיכונים למען הארגון. קוד ההתנהגות שלה הוא אחריות. אנשים אלה צומחים, במה שמכנה אורי מילשטיין, 'קו הדם': המקומות שבהם הורגים ונהרגים.
על אנשי זרוע האבירים נמנו המפקדים הקרביים הידועים בהיסטוריה: יהושע בן-נון, לאכסנדר מוקדון, יהודה המכבי, חניבעל, סקיפיו אפריקנוס, יוליוס קיסר, בר כוכבא, בליזריוס, סאלח א-דין, ג'ינג'יס חאן, פרידריך הגדול, הוזה דה סן מרטין, נפוליאון, אנלבי, טוחצ'בסקי, היינץ גודריאן, אריך פון מאנשטיין, ארווין רומל, דאגלס מקארת'ור, ג'ורג' פטון, נורמן שווארצקופף; ועוד (מילשטיין, 1993, עמ' 159).
[להרחבה בנושא זרועות היסוד של הארגון הצבאי, על פי ד"ר אורי מילשטיין, לחצו כאן]
בנדיטים כרפורמטורים בארגוני ביטחון אחרים
גם ארגוני ביטחון אחרים, כדוגמת המשטרה, זקוקים לבנדיטים כמו אוויר לנשימה ברגע שבו נדרשות רפורמות קיומיות; ונרתעים מהם, תמיד, כמו מאש. בדרך כלל, הם מגיעים להנהגה רק כתוצאה מ'תאונה', שבעטיה, המנגנון נכשל בסיכול מינויים.
אמנה למשל שניים כאלה במשטרת ישראל, שהגיעו, מהסיבות הלא נכונות לעמדת כוח: המפכ"לים שאול רוזוליו ואסף חפץ (ראו תמונות למטה):
שאול רוזוליו היה המפכ"ל החמישי של משטרת ישראל, בשנים 1972–1977. הוא קיבל את תפקידו מהסיבות הלא נכונות, אחרי פטירתו של המפכ"ל, אהרון סלע, שהספיק לכהן בתפקיד פחות מחודשיים בלבד, מה- 1 באוגוסט 1972 ועד ל- 23 בספטמבר 1972.
במהלך כהונתו יזם שאול רוזוליו שורה של רפורמות מקיפות במשטרה: בתקופתו קיבלה המשטרה את האחריות על ביטחון הפנים במדינה והוקמו בה יחידות רבות ובהן המשמר האזרחי, אגף המבצעים, מחלקת החבלה, היחידה לחקירות הונאה, הימ"מ ועוד. הוא היה זה שפתח את שורות המשטרה לקציני צה"ל ולאקדמאים (מה שכונה הגר"ש), והקפיץ, בבת אחת, את איכות הקצונה המשטרתית, באותה עת.
אסף חפץ קיבל את תפקידו, לאחר שקודמו, רפי פלד, נאלץ לפרוש מהמשטרה לאחר 13 חודשים בלבד - מאפריל 1993 עד 1 במאי 1994 - עקב פרסומים בתקשורת על טובות הנאה שקיבל, ביניהן חבילות נופש בבתי מלון. הוא ניסה לקעקע את התרבות הארגונית במשטרה, דרך שינוי אסטרטגיית השיטור לאסטרטגיה של שיטור קהילתי. אולם, לאחר עזיבתו התמסמסה הרפורמה הקהילתית, והארגון הלך והידרדר עם השנים.
[להרחבה בנושא תרבות המשטרה, לחצו כאן] [להרחבה בנושא השיטור הקהילתי, לחצו כאן]
[התמונות: משטרת ישראל]
סוף עידן הבנדיטים
ככל שהתרחקה מדינת ישראל ממאבקים קיומיים - משנות השמונים של המאה הקודמת ואילך - איבדו הבנדיטים את מעמדם בצה"ל, כמו בצבאות רבים של 'שלום'. יתרה מכך. בתוך המערכת הוכנסו חסמים, שמונעים את צמיחתם העתידית של בנדיטים חדשים (ספק אם רוב הבנדיטים של פעם היו עוברים ראיון פסיכולוג, ומגיעים לקורס קצינים היום, וכלל לא ברור, שהיו מסיימים אותו...).
גרשון הכהן טוען כי, את מקום הבנדיטים ממלאים בעתות שלום הפקידים והטכנאים (המגובים בעורכי דין): הם מתנהלים באופן טכני, במאמץ להתאים לכל בעיה תכנית עבודה שתטפל בה. מרגע שיצאה תכנית עבודה, היא מועברת לטיפולם של טכנאים ופקידים בדרג נמוך יותר, שיממשו אותה. הביורוקרטיה מותירה מעט מאוד מקום לראיה כוללת, בהיבט הוליסטי-הסתגלותי. כך קורה פעמים רבות בניתוח של המענה האופרטיבי, הצבאי, והביטחוני . כך קרה במשך שנים, גם במשטרת ישראל. 2011)
פה יש בעיה גדולה כי בוודאי הכרחי לדעת כיצד להפעיל את הכוח, והפעלת הכוח מושתתת תמיד על רעיון פעולה בעל צורה ביצועית, שרכיביו טכניים במהותם; אבל כשאנחנו מדברים על המענה ועל הקשיים במתן המענה, אנו מדברים על היכולת להעמיד איזה שהיא נקודת שיווי משקל, המתכללת את כלל ממדי הפעולה . 2011)
[לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]
מצוינות תפעולית של פקידים והטכנאים
הסתלקותם של הבנדיטים מעמדות הכוח משפיעה גם על תפיסת המצוינות בצה"ל: על פי גרשון הכהן, מצוינות היא עניין הקשרי: נניח שאנו יוצאים למשלחת בקוטב הצפוני, וזקוקים לרופא. מי יתאים לנו? יכול להיות אחד, שהוא הטוב בעולם ברפואת עיניים או בניתוחי מוח, אבל לנו הוא לא יתאים. אנו זקוקים דווקא לרופא בחדר מיון, שלא התקבל לתחומי התמחויות היוקרתיים ביותר. הוא יודע לעשות טיפול ראשוני, לאפיין, לתת דיאגנוזה בסיסית. הוא יודע לעשות את מה שצריך במצב הנתון. במקום שבו הוא מצוי כעת יגידו שהוא בינוני. אבל, בשבילנו הוא אידאלי! . 2011)
דוגמה אחרת שהביא הכהן: יש שני בוגרי תיכון, אחד שהציונים שלו הם 100 במתמטיקה ו- 0 בספרות ובספורט; והשני שקיבל 75 בכל המקצועות. מי יותר טוב? אין לי ספק מי אדם יותר שלם. אם אני צריך למצוא ‘האקר’ למחשבים, כנראה שאקח את זה שקיבל 100 במתמטיקה, אבל אם אני צריך מישהו שינהל לי את הדוכן בשוק או שיטפל לי בילדים, אז כנראה אבחר בשני, שמקבל 75 בכל, אבל יידע לעשות את העבודה כמו שצריך . 2011)
החינוך למצוינות בימינו - טוען הכהן - מוביל במידה רבה לגישה הטכנית. לכאורה, לכל דבר יש את המומחה שלו, ואם מתעוררת בעיה בתחום כלשהו, יפנו אותה אל המומחה הרלוונטי.
"צריך למצוא את האיזון בין כושר מימוש לכושר של יצירה, זאת אומרת, שאם יש אדם עם כישרון יצירתי אך הוא אינו מביא אותו לידי ביטוי, זה לא שווה כלום. וגם הפוך - אם יש כושר מימוש אדיר אך בלי לבחון אם משימה מסוימת רלוונטית לצורת הפעולה הקיימת, אזי בסוף נכנסים עם הראש בקיר . 2011)
איך יוצרים את החיבור הנכון? שאלה טובה ואין תשובות מוחלטות. אבל אין ספק שקל לחסום את האיזון הזה, דרך התוכניות שמממשות תחומי מצוינות, כשאנשים רוצים להגיע לתחומי מצוינות ועושים הכול כדי להגיע אליה. למשל: להיות טייס טוב, זה סוג של התכווננות לערוץ התפתחות, שבסופו אתה משקיע יותר ויותר בהישג, שהתפוקה שלו הולכת ופוחתת . 2011)
לעומת זאת, ההערכה לקצינים קשורה בין היתר ליכולת ההסתגלות שלהם. המקצוע הצבאי ברמות הנמוכות מחייב מומחיות, ואילו ברמות הגבוהות הוא מחייב הוליסטיות" . 2011)
[לאוסף המאמרים על 'מגבלותיה של המצוינות התפעולית בת ימינו', לחצו כאן]
[בתמונה: בנדיט בן ימינו - האלוף גרשון הכהן. התמונה: אוסף התמונות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל]
דווקא אויבינו מטפחים בנדיטים, בעלי ראיה הוליסטית הסתגלותית
גרשון הכהן גורס כי בעידן שלנו דווקא לערבים קל מאיתנו, כיוון שתרבותם מסייעת להם להסתכל על המציאות בעין מסתגלת. כך למשל, לנשיא מצרים, אנוואר סאדאת, (ראו תמונה למטה עם הנרי קיסינג'ר) שחתם על הסכם שלום עם ישראל בשנת 1979, הייתה הסתכלות הסתגלותית מצוינת. הוא בא ואמר: ‘הנה הדיאגנוזה שלנו - אנחנו לא יכולים להילחם עם הישראלים בסיני מכיוון שאנחנו מוגבלים בשני תחומים משמעותיים, האחד הוא העליונות האווירית והשני העליונות בתחום התמרון - אז הסתכלות טכנית אומרת, בואו נראה איך אנחנו משתפרים בשני המימדים האלה’,
אבל, ההסתכלות ההסתגלותית הובילה אותו לכיוון אחר לגמרי . 2011)
[למאמרו של האלוף גרשון הכהן: 'על יצירת מענה רלבנטי לאיום – בין מענה טכני למענה הסתגלותי', לחצו כאן]
גם חיזבאללה...
גם ארגון כמו חיזבאללה - שמבחינה מקצועית צבאית הוא מהפכה בעולם המלחמה - הוא אבטיפוס של זיהוי המגבלות והפיכתן לסוג של יתרון: כך, בלי חיל אוויר ובלי צוללות, הם הצליחו להפוך לאיום אסטרטגי על מדינת ישראל. איך עושים את זה? הגישה שלהם הוליסטית. הם מצליחים לשלב את תפיסת הפעלת האש שלהם בתוך מערכת הוליסטית, שבה יש גם התאמה מלאה למרקם הפוליטי שבו תוכו הם מתפקדים, בתוך לבנון, וגם הבנת משחק הלגיטימציה . 2011)
אפילו החמאס מפגין יכולת הסתגלות בימינו, מול הקשיים הבלתי אפשריים שבהם הוא נתקל, ועדכני להיות, מצליח לשמור בידיו את העוצמה ברצועת עזה, במצב שאובייקטיבית הוא כמעט אבוד מבחינתו . 2011)
[לאוסף המאמרים אודות הפנים השונות של ההסתגלות, לחצו כאן]
[בתמונה: גם ארגון כמו חיזבאללה - שמבחינה מקצועית צבאית הוא מהפכה בעולם המלחמה - הוא אבטיפוס של זיהוי המגבלות והפיכתן לסוג של יתרון: כך, בלי חיל אוויר ובלי צוללות, הם הצליחו להפוך לאיום אסטרטרגי על מדינת ישראל. המקור: התקשורת הערבית]
לסיכום
ארגון צבאי, שיוותר לחלוטין על קיומם של בנדיטים במערכת, מוותר בעצם מראש על ממדים של תעוזה ויצירתיות - בעיקר ברמה האסטרטגית - שיחסרו לו עד מאוד ברגע של מבחן, ורגעים כאלה במזרח התיכון, יגיעו תמיד.
ישנם ארגונים צבאיים, שהמסורת שלהם מאפשרת להם לשמר בנדיטים וליצור עבורם מסלולים עוקפים, כך שיתאפשר להם להגיע לבכירות. כדאי שגם אנחנו נפעל להחזיר לעצמו את אותם הדברים שהיו סימן ההיכר של צה"ל שנים רבות, ויפה שעה אחת קודם!
[לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על: 'תרבות ארגונית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'מגבלותיה של המצוינות התפעולית בת ימינו', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- (שנת 2011), "חניכים מצטיינים מפחידים אותי", 19/9/11.
- אורי מילשטיין (1993), קריסה ולקחה, הוצאת שרידות.
- פנחס יחזקאלי (2015), אוי, התרבות הארגונית, ייצור ידע, 28/8/15.
- פנחס יחזקאלי (2014), הרפורמה הקהילתית במשטרות העולם המערבי, 2001-1980, ייצור ידע, 24/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2015), תרבות משטרתית, ייצור ידע, 24/5/15.
- פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
- פנחס יחזקאלי (2016), עורמה ותחבולה - למה וויתרנו עליהם?, ייצור ידע, 11/2/16.
- פנחס יחזקאלי (2017), קונספציה, ייצור ידע, 6/10/17.
- פנחס יחזקאלי (2014), הסתגלות, ניהול מסתגל וארגונים מסתגלים, ייצור ידע, 11/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), אינטלקטואליזם ואנטי אינטלקטואליזם בארגונים צבאיים, ייצור ידע, 24/7/14.
- יחזקאלי פנחס (2014), יצירתיות, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
- עמוס הראל (2017), היזמה הסעודית, הארץ, 10/11/17.
- עודד עמיחי (2018) הסקייגארד וסיפורו של גנרל בילי מיטשל, ייצור ידע, 1/1/19.
-
גרשון הכהן (2010), על יצירת מענה רלבנטי לאיום – בין מענה טכני למענה הסתגלותי, ייצור ידע, 11/11/10.
אדית אורי כתבה:
בארגונים העסקיים הבנדיטים מצליחים יותר. בכל חברה שעשתה את זה בגדול המציאו לא רק מוצר אלא גם דרך ניהול פיתוח ואפילו שיווק משל עצמם. בקורסים עדיין מלמדים את נוסחת ההצלחה הגדולה, אבל היא חד פעמית מכמה סיבות. אחת מהן היא שזול יותר לחקות את הדבר האמיתי מלספק אותו, והחיקוי עובד יופי על המשקיעים.