גדעון שניר: עם שוך חגיגות החתימה

כנראה שהתקבלה התובנה שכדי שארה"ב תהיה מוכנה לספק את מטריית הגנה נגד אירן וטורקיה – יש לעשות זאת דרך מדינת  ישראל. האיום האירני-טורקי על ישראל- מהווה מנוף ל"סנדל" את ארה"ב לפרוס את  מטריית ההגנה שלה על המדינות הערביות המוכנות לחיות עם ישראל בשלום…

דנה וייס מלמדת אותנו לעשות שלום אמת…

טקס החתימה של הסכם השלום עם איחוד האמירויות לא היה קל לדנה וייס, שליחת ערוץ 12 לטקס, שמעדה בהתנהגותה והפכה מושא לבדיחות, מצד הציבור; ובעיקר, מצד עמיתיה יריביה בתקשורת הישראלית; ולא רק…. אבל לדעתי הלקח העיקרי של פרשת דנה וייס הוחמץ; והוא קשור ל- איך באמת עושים שלום…

גדעון שניר: אחוות מתוסכלים

תמוה שהביקורת הזו על נתניהו מגיעה דווקא מאלה החפצים מעזיבתו. אם ייזכר כראש הממשלה השלישי שהביא שלום על ישראל – ובצדק (!), תוכל נשמתו המיוסרת להירגע; ואף ליזום נבצרות, להיפרד בשקט מהזירה הפוליטית, עם הילה מעל ראשו. זה הרי רצונם של מתנגדיו. לא?

ומה עם אישור הסכם השלום בכנסת?

אני קורא את החמוצים הרגילים שהחמיצו עוד קצת… מעבירים ביקורת על בנימין נתניהו, שלא מביא את ההסכם לאישור הכנסת כמו בגין ורבין… אז אני רק רוצה להזכיר…

אלעד רזניק: הפתעת אוקטובר

אחד הדברים שקורים כל מערכת בחירות בארה"ב זה הפתעת אוקטובר: 'שפן' כלשהו ששולפות שתי המפלגות, במטרה להשפיע על דעת הקהל. ממשל טראמפ חייב לשלוף שני שפנים מהכובע שלו: הראשון שפן בריאותי והשני? שפן מדיני…

גדעון שניר: הדרך לוושינגטון עוברת דרך ירושלים

כאשר מדובר בצורך לרכוש נשק משובח – כמו זה הקיים בארצות הברית – כנראה ש"נרמז" למדינות ערב הסוניות, שהדרך עוברת דרך ירושלים; והתשלום עבור מכירת הנשק האמריקני מתקדם – מלבד כסף (הנחוץ לכלכלת בחירות טראמפ) – מותנה ביחסים דיפלומטים גלויים עם ישראל…

יורם אטינגר: הסכם האמירויות: שידרוג ישראלי ובידוד פלסטיני

איחוד האמירויות רואה בשיתוף פעולה עם ישראל ערך-מוסף קריטי לעמידה מול איומים קיומיים, ברורים ומידיים כגון איראן, "האחים המוסלמים", דאע"ש, אל קאעידה, הסיוע התורכי ל"אחים המוסלמים" והבסיס הצבאי התורכי בקטאר העוינת (כ-5,000 חיילים)…

למה איחוד האמירויות יצא מהארון?

החפץ בשלום ייכון למלחמה; והחשש ממלחמה הוא שהביא את השלום עם איחוד האמירויות, בתקווה שיצליח למנוע אותה…