אז מתי יהיה שלום עם עזה?

[בתמונה: אז מתי יהיה שלום עם עזה? התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי karigamb08 לאתר Pixabay]

הכל בגלל החינוך טמבל!

אז הנה התשובה בהתחלה, וההסברים אחרי: לא יהיה שלום עם עזה בעשרות הדורות הבאים! למה? 

עד היום הצטברו מספיק מחקרים, שמלמדים אותנו שהעשורים הראשונים שלנו הן קריטיים בעיצוב דמותנו והשקפת העולם שלנו.

התופעה הזו אינה מאפיינת את בני האדם בלבד. כך למשל זחלי דבורים (ראו תמונה משמאל) מתמיינים באופן שונה, בזכות האכלתם במזון שונה. זחל שמוזן במזון מלכות יגדל להיות מלכה, וזחלים המוזנים ב יגדלו להיות פועלים.

[התמונה משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Jessica Lawrence, Eurofins Agroscience Services, Bugwood.org. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 3.0]

המעניין ביותר לענייננו היה מחקר שתוצאותיו התפרסמו ב- 2015, שבו חוקרים מארצות הברית ומשווייץ בחנו סקרים שנערכו בשנים 2006-1996, שבהם נשאלו אזרחים גרמנים על שלל נושאים. המידע, שנלקח ממאגר "סקר החברה הגרמני", כולל את השקפותיהם של 5,300 איש מ-264 כפרים וערים ברחבי גרמניה (AP, 2015).

[לכתבת AP המלאה ב- ynet, לחצו כאן]

מסתבר, שהאינדוקטרינציה ושטיפת המוח בגילים צעירים, שעברו צעירים במשטר הנאצי, עיצבה את השקפותיהם, הרבה אחרי שהמשטר נחרב ועבר מן העולם: אזרחים שנולדו בשנות ה-30 של המאה הקודמת, החזיקו בדעות האנטישמיות הקיצוניות ביותר, גם חמישים שנה אחרי קץ השלטון הנאצי. יתרה מכך: האזרחים שלמדו במוסדות חינוך בגרמניה בשנים 1945-1933 גם הראו שוני בדעותיהם כלפי היהודים כתלות במקום מגוריהם – אם הגיעו מאזור שבו הייתה קיימת כבר אנטישמיות עוד לפני עליית היטלר לשלטון: גרמנים מאזורים שבהם הייתה תמיכה היסטורית גדולה יותר במפלגות אנטישמיות – החזיקו בסקרים שנערכו בשנות ה-90 בדעות השליליות ביותר כלפי יהודים. מסקנת החוקרים הייתה שאִינְדּוֹקְטְרִינַצְיָה (שטיפת מוח) יכולה לעבוד, ואף להחזיק מעמד לזמן ארוך.

הנמשל ברור...

בתחילת דרכו, העדיף חמאס להשקיע במנגנוני חינוך ורווחה על פני מאבק בישראל, בעידוד גורמים שלטוניים בישראל, שלא הבינו את משמעות ההשקעה בדור הצעיר. ההשקעה הזו באה לידי ביטוי ב-25 בינואר 2006, בבחירות לרשות פלסטינית. המוני הצעירים ההלו - שגדלו 'תחת כנפיו' - העלו את חמאס לשלטון. הוא זכה ב-76 מושבים במועצה המחוקקת הפלסטינית לעומת 48 שקיבל הפתח.

מאז, ממשיך חמאס להשקיע במנגנוני הרווחה (הדעווה) שלו, ומטפח את דור תומכיו כבר מגיל צעיר. מחזור החיים בצל מערך הדעווה מתחיל בכך שהילדים נשלחים לגני ילדים שאותם מפעיל ארגון חמאס, בהמשך חייהם הם נשלחים לבתי ספר של הארגון, ובקיץ לקייטנות ומחנות שמופעלים בידי הארגון. כאשר הם גדלים הם בוחרים ללכת לאוניברסיטאות ומכללות אשר גם הן שייכות לארגון. כל זאת במקביל לשיעורי האינדוקטרינציה שהם מקבלים במסגדים השונים. בנוסף הארגון מספק שירותי בריאות וסיוע לנזקקים ואלה מרגישים שהם רוצים "להחזיר לארגון" ומתגייסים לזרוע הצבאית שלו ופונים לפעילות טרור. כאשר הם נעצרים הארגון נותן פיצוי לאסירים ולבני משפחותיהם ואם הם נהרגים הארגון נותן קצבה חודשית למשפחות ההרוגים.

התוצאה ברורה...

[על סוגיות אלה ניתן לקרוא, בהרחבה, בסדרת מאמריה של צליל עזרא - על יחסי הגומלין בין הזרוע האזרחית לזרוע הפוליטית של חמאס - לחצו כאן]

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *