האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בישראל של העשורים האחרונים חל תהליך של השתחררות גופי הביטחון מהכפיפות לדרג המדיני. שיאו של תהליך זה היה מידור הדרג המדיני בליל ה- 6/10 ובימים שקדמו לטבח. גם אחרי הטבח, הדרג המדיני עוד רחוק מלהשיב לעצמו שליטה מוחלטת על הארגונים הללו. עובדה זו הופכת את ספרו הקלאסי של החוקר סמואל פיינר, "האיש על גב הסוס", לספר חובה למבקש להבין תהליכים עכשוויים בישראל.
מאז שנת המחאה ב- 2023 השתרשה ונורמלה המילה 'בגידה' בציבוריות הישראלית. בעידן הווק המילה הזו הפכה חמקמקה ומשנה משמעות. אניח כאן מסד תאורטי שיסייע לנו להשיב על השאלה אם יש במחאה, ובשלוחיה במנהל המדינה, תופעות של בגידה.
הצעת החוק בנוגע לקביעת הרכבים, היא טובה, וקובעת כי הרכבים בבית המשפט העליון ייקבעו בהגרלה. הדיונים האחרונים בבג"ץ מלמדים שהצעת חוק כזו יכולה להיות אפקטיבית הרבה יותר בשינוי מבנה הכוח בישראל, בהשוואה להרבה רפורמות רחבות היקף אחרות, שיש סבירות גבוהה שייפסלו בבג"ץ.
לאן עלול להוביל אותנו חזון 'מדינת כל אזרחיה'? … בדף זה אספנו עבורכם אוסף שני של ממים אינטרנטיים על על דמותה של מדינה כזו בארץ ישראל. אתם מוזמנים להוסיף עוד. קריאה מועילה.
מוסד החסינות נולד בבריטניה של המאה ה-17 במסגרת "המהפכה המהוללת", כדרך להגן על חברי הפרלמנט מפני ניצול לרעה של כוח התביעה שנשלט על ידי המלך. בישראל המלך הוא השופט, כי החל מינואר 2024 ישראל איננה דמוקרטיה אלא יוריסטוקרטיה, שבה הריבון הוא השופט.
גיל לימון אינו פועל בחלל ריק, וההתנהלות ה'אפורה' כביכול אינה מקרית. מדובר באסטרטגיה מערכתית המוכרת היטב בתורות המורכבות והניהול המודרני: הנדסת כאוס מנוהל, שמטרתו שיתוק שלטוני.
בהרב מיארה עושה שימוש בסיווג "סודי" כדי להסתיר את האמת מעם ישראל. נציגי הריבון – חברי הכנסת – צריכים לדרוש חקירה ציבורית נגדה בכנסת, מול המצלמות, כדי שכל העם יראה כיצד 'סוכנת הכאוס' הזו מחוללת מרד בעקרון העל של מדינה דמוקרטית: ריבונות העם
טיוח חקירות (Investigative Whitewashing) הוא מונח המתאר פעולה מכוונת שתכליתה להסתיר את האמת, להגן על מעורבים בעבירה או במחדל, ולמנוע חשיפה של כשלים מערכתיים או אישיים. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'טיוח חקירות', על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
השימוש – שעשו הבולשביקים בשנאה כמשאב אסטרטגי – הוכיח את עצמו כיעיל להפליא בטווח הקצר: הוא אפשר להם לתפוס את השלטון ולשמור עליו כנגד כל הסיכויים. עם זאת, המחיר לטווח הארוך היה הרסני: השנאה והחשדנות ההדדית לא אפשרו לקיים חיים אזרחיים תקינים, מה שהוביל בסופו של דבר לטיהורים הגדולים של סטלין ולשחיקה מוסרית של המערכת כולה.
ה"ווק" גילה שהשנאה היא מנוע צמיחה פוליטי, אך הוא עלול לגלות שהיא גם כוח שמכלה את הבסיס שעליו הוא עומד, כי כאשר חברה מפסיקה לחפש מכנה משותף ובמקום זאת משקיעה בחימוש רגשי של קבוצות זהות, התוצאה היא שחיקה של האמון הציבורי, משאב שבלעדיו אף קבוצה אינה יכולה להוביל לאורך זמן.
