פנחס יחזקאלי: מבט אחר על הפיצויים שמשלמת המשטרה לציבור

מאמרו הרהוט והטוב של ד"ר אבי ברוכמן – בסוגיית הפיצויים שמשלמת המשטרה לאזרחים על עוולות שביצעה – הוא הזדמנות מצוינת לפתוח דיון בסוגיה זו, שבה דעתי שונה: אחוז מסוים של תקלות הוא מנת חלקו של כל תהליך ייצור, קל וחומר בתהליכים אנושיים, הפועלים במצבי לחץ וחוסר וודאות. בתחום זה של תשלום פיצויים לאזרחים על עוולות, משטרת ישראל אינה שונה מכל משטרה מערבית אחרת! נוח לנו לחשוב, שתקלות הן תמיד תוצרה של מחדל. לעולם תהיינה תקלות בלתי צפויות ותוצאות בלתי צפויות, וככל שהעומס המתח ואי הוודאות יגברו, כך תגברנה התקלות בהתאמה.

יצחק (איצ'ה) הוכמן: משמעות הנאום סגן הרמטכל – תגובה למאמרו של פנחס יחזקאלי

במאמרו, "המשמעות של נאום סגן הרמטכ"ל: לצה"ל נמאס!" מיום 6.05.16, בוחן פנחס יחזקאלי את נאומו של סגן הרמטכ"ל, אלוף יאיר גולן, וגוזר ממנו כמה מסקנות מרחיקות לכת. בניגוד לפרשנות שנתן יחזקאלי לנאום, לא מצאתי בדברים שפורסמו שום התייחסות לפלסטין, פלסטינאים או יהודה ושומרון. משיכת הנאום לכיוון הסוגייה הפלסטינית, גורמת שוב (אולי לא בכוונה) להסרה של הדיון הרציני הפנימי שמנסה לעורר האלוף גולן, מן השולחן הישראלי. אפשר ודאי, ואולי אף רצוי, לדון בשאלת העברת האחריות מצה"ל למשטרה/משמר הגבול, אבל מה הקשר לנאום גולן? אלא אם הדברים הוזכרו בחלק סמוי כלשהו מן הנאום, אין שום קשר בין הא לדא וחבל שנקשרו.

פנחס יחזקאלי: מדינה כורדית מתחת לרדאר

מודל המדינה הכורדית הוא מקרה בוחן נפלא להבנת הקונספט הניהולי והמנהיגותי של סוג של שינוי מערכתי הקרוי, שינוי מתחת לרדאר. זהו שינוי מוצנע וסמוי מן העין, בדרך אטית של התהוות. הוא מתבצע מבלי ליטול אחריות ישירה עליו, ומבלי לעורר את תשומת הלב של המתנגדים, בתוך המערכת, או מחוץ לה. כאשר השינוי מתגלה מעל פני השטח, התוצאה כבר בלתי הפיכה!

פנחס יחזקאלי: 'כוחי ועוצם ידי' מכשול האגו. הלקח הניהולי של משה וחג הפסח

חג הפסח ודמותו של משה כמנהיג טומנים בחובם את השיעור החשוב ביותר בניהול ובמנהיגות, בעידן של אגו מנופח לעייפה של מנהלים, ומשכורות והטבות שאבדו מזמן קשר עם המציאות. זהו גם הרציונל העולה מספרו של ד"ר מיכה גודמן, "הנאום האחרון של משה". ההצלחה איננה מה שאני. זה מה שקורה לי! זוהי אמירה תקיפה נגד הסגידה של אדם לעצמו ונגד אשליית השליטה שלו. משמע, התחושה שלו שהוא בשליטה על סביבתו ועל גורלו…

למה ישראל אינה יוזמת פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני?

מה גורם לשיתוק היצירתיות הישראלית בנוגע למאמץ לסיים את הסכסוך? אם הגאוגרפיה מעצבת את היחסים בין עמים, היא בהכרח גם מעצבת את יחסי ישראל עם הפלסטינים. השטח שבין הים לירדן הוא יחידה גאוגרפית אחת, וככזו, יכול להיות בו רק שלטון דומיננטי אחד. המציאות הזו יוצרת מצב שבו כל פתרון אפשרי כפוף למאבק מתמיד בין העמים להגדלת העוצמה מחד גיסא, ולמנוע עוצמה מהצד השני מאידך גיסא. בשל סיבות גאוגרפיות-דמוגרפיות, הסכסוך הזה פשוט איננו בר פתרון בתנאים הנוכחיים: אין בו אופציות מלהיבות; פתרונות יהיו זמניים בלבד וייווצרו רק כצורך מאילוצים; והוא יוכרע עם הזמן, על פי ההתהוות בשטח וחלוקת העוצמה בין העמים…

יואב מזא"ה: תלונות שווא בגין עבירות מין ואלימות במשפחה

מחקר זה – שראה אור במסגרת פורום קהלת במרץ 2016 – מהווה ציון דרך בסוגיית ההתייחסות האקדמית לתופעת תלונות השווא בעבירות שבינו לבינה. ד"ר יואב מזא"ה בודק בו את תופעת תלונות השווא בגין עברות מין ואלימות במשפחה ואת התייחסות המערכת המשפטית לתופעה זו.

יחזקאלי ואונגר-משיח: ניהול דואלי – יש דבר כזה…

המאמר מתאר מודל של ניהול ישיר ודואלי של מחלקה בארגון, על ידי ראש המחלקה והמנכ"ל גם יחד. שני מנהלים מתואמים ופועלים בהרמוניה ובפתיחות ניהולית. שניהם מצויים בקרבת הפעילות בשטח, אך רואים אותה ואת העובדים מזווית ראיה ומיכולת פעולה שונה. באופן כזה הם משיגים היזון חוזר שהופך אותם גמישים יותר לשינויים מבחוץ; הם מגדילים את מגוון יכולות הפעולה שלהם ומפיקים יותר מאנשי השטח…

יחזקאלי ואונגר משיח: רישות – להתקדם בארגון בעזרת הרשת…

הבנת הרשת הארגונית ואופן פעולתה מאפשרת לעובדים ולמנהלים בארגון לפעול, על מנת להתקדם במעלה הפירמידה הארגונית. זהו תהליך של מה שמכונה רישות או נטוורקינג: השבחת הרשת – האישית של העובד, או במלים אחרות, אופטימיזציה עצמית של קשרי הגומלין שלו ברשת. זוהי אחת הזירות המרכזיות של הפוליטיקה הארגונית.

פנחס יחזקאלי: פרשת שמיני שבספר ויקרא, שיעור בנהלים ארגוניים

ספר שמות נותן לנו את השיעור הראשון בניהול. הוא עוסק בהיווצרות הביורוקרטיה, כאשר יתרו מייעץ למשה לבנות מדרג ביורוקרטי על מנת להקטין את מוטת השליטה שעל כתפיו…

יחזקאלי ואונגר משיח: זו מזכירתי… היא המנהל האמתי פה!

"תכירו בבקשה. זו מזכירתי… היא המנהל האמתי פה!" פעמים רבות שמענו את המשפט הזה… בחלק מהמקרים המנהל התכוון להחמיא למזכירתו. במקרים אחרים הייתה לנו הרגשה, שמדובר ביותר ממחמאה גרידא. כשהתחלנו להתעמק בתוצאות האבחונים הארגוניים הרשתיים, הבנו למה הרגשנו כך…