פנחס יחזקאלי: הפתרון ליהודה ושומרון הוא רק משמר הגבול

צה"ל אינו מתאים ואינו מצליח להתמודד עם משימות השיטור בקרב האוכלוסיות הערבית, היהודית ואנשי ארגוני 'זכויות האדם' ביהודה ושומרון; וטוב יעשה אם יעביר את האחריות למשמר הגבול, שיש לקוות שיתרחב ויהפוך למשמר לאומי גדול.

גרשון הכהן: לתת למפקדים 'גב' עם ניסיון

לא "ניצני פשיזם" מתבטאים להבנתי במחאת החיילים, אלא מצוקה הזועקת לקשב פיקודי אוהד ומכוון. מומלץ לצה"ל לבחון את האטרקטיביות לה זוכה כיום השירות במשמר הגבול בעיני המועמדים הצעירים לשירות: שבעה מתמודדים על כל מקום! התופעה נובעת להבנתי, מן השילוב הבריא יותר המאפיין את יחידות חיל זה, בין מפקדים בוגרים ומנוסים בדרג הזוטר – "סרג'נטים", לבין חיילים צעירים. בהשוואה ליחידות צה"ל, האיזון הפיקודי נכון יותר. הצעירים חשים כך מוגנים יותר ומודרכים יותר.

המשמעות של נאום סגן הרמטכ"ל: לצה"ל נמאס!

דברי גולן משקפים מצב, שבו פיקוד צה"ל מאס במצב המדיני הנוכחי, שמכרסם בלגיטימיות שלו מכל כיוון: בשמאל הישראלי, בימין (המתנחלים) ובחו"ל, והוא נוקט עמדה ישירה בעד הסכם עם הפלסטינים! המשמעות היא, שעומדות בפני נתניהו שתי אפשרויות: האחת היא שינוי המדיניות והליכה להסכם; השנייה היא העברת האחריות הכוללת על האוכלוסייה בשטחי יהודה ושומרון למשמר הגבול ולמשטרה הכחולה. פעולות אלה הינן יקרות ולא פשוטות, אבל, אם נתניהו חפץ בהקפאת מצב לאורך עוד מספר שנים זוהי אופציה מועדפת. יתרה מכך: אם המטרה העתידית הינה החלת מודל המדינה האחת בין הים לירדן, זהו צעד שיתחייב ממילא.

הנעת מפקדים בארגונים צבאיים: מש"קים מול קצינים

מעמד המשק בצבאות זרים

[מאמר זה נכתב במשותף עם אינג' שרית אונגר משיח]

[לקובץ המאמרים בנושא ניתוחי רשת ארגונית ONA, לחצו כאן]

מאמר זה מוקדש לרונן סער, שנתן את התמריץ לכתיבת המאמר הזה

כך צוברים ידע: אתה כותב והערות קוראיך פותחים בפניך זוויות והקשרים חדשים… בתגובה למאמר קודם בנושא הנעת מנהלים, כתב רונן סער כך:

במחקר רשתות מצומצם – שערכתי בעבר בבסיס הדרכה בצבא – התגלתה לי תופעה מעניינת: בעל התפקיד – עם כמות קשרי הגומלין הרבה ביותר ו/או כמות המעוניינים להיות עמו בקשר הרבה ביותר – לא היה המפקד וגם לא סגנו או ראשי הענפים (אלוף משנה וסגני אלופים), אלא המדריך הראשי (רב-סרן) או קצין האגם ביח' שדה.

כאשר המפקד נתפס כביורוקרט ולא נגיש, או כשהסיכוי לקבל ממנו 'כן' נתפס כנמוך, העדיפו רבים את הקשר עם המדריך הראשי, כמוציא ומביא מטעם המפקד, או כשלב של בדיקת התכנות וריכוך, לפני הפניה למפקד. אמנם נדרשה החלטת מפקד בכל עניין מהותי – כנהוג בארגון צבאי היררכי – אך הדרך אליו עברה דרך המדריך הראשי חסר הדיסטנס הפיקודי.

ההערה הזו, של רונן סער, גרמה לי לחפש גילויים נוספים של התופעה גם בארגונים צבאיים:

להמשך קריאה