האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
חרמות פוליטיות ותרבות הביטול אינן נחלתו הבלעדית של מחנה אידאולוגי אחד. הימין, הן בעולם והן בישראל, אימץ כלים אלו מתוך צורך להגן על זהותו, להשיב כוח, ולהתמודד עם אתגרים תרבותיים ופוליטיים. כך משתנים כללי המשחק הפוליטי: במקום שיח דמוקרטי המבוסס על שכנוע, מתפתח שיח המבוסס על סנקציות…
המכונה עדיין נעה, הגלימות עדיין נלבשות, אך הרוח – אותה הסכמה חברתית שמעניקה לפסקי הדין את תוקפם האמיתי – כבר מזמן אינה שם.
אם מישהו מחפש הצדקה לביטול החלטת ממשלה 666 של ממשלת המעבר ב-1977 – אותה החלטה שנתנה לאוניברסיטאות אוטונומיה תקציבית מוחלטת – הרי היא לנגד עיניו. ההחלטה שימשה חומת מגן עבור אוניברסיטאות שעברו פוליטיזציה חמורה, והפכו – כמו ההיוריסטיקה – לשמאל רדיקלי, ופורום המרצים למען היוריסטוקרטיה הוא שמאל רדיקלי בחזקת שתיים.
כאשר עולם העסקים והמינהל הציבורי הישראלי אימץ את הESG ברוח עמיתיהם בחו"ל, הוא "ייבא" לתוך הארגון 'נוזקה' פרוגרסיבית, שהפכה את השמירה על ערכי הווק לדרישה רגולטורית. קחו כל ארגון שמעורב במחאת קפלן, ותגלו שיש לו אחד כזה: בצה"ל זו היוהל"ם. באוניברסיטאות זו יועצת או סגנית הנשיא להוגנות מגדרית, ועוד…
המחאה הישראלית מאז 2023 פועלת לכאורה כשלוחה של הווק העולמי: שפת הזכויות, טקטיקות ההפעלה, הברית עם הנרטיב המוסלמי-עולמי. אבל היא ווק מזויף, שמטרתו אינה לשחרר את ה'מדוכאים', אלא לשמר את זכויות היתר של האליטה הלבנה-חילונית-אשכנזית שה-WOKE האמיתי נלחם בהן. זהו ניצחון פרדוקסלי של ניהוג המונים: לרשת את כלי ההפעלה של אויבך, כדי להילחם בו בנשקו שלו.
'אליטת הון' יקרה, אתם אורזים מזוודות ו'מזדכים' על ציוד, לטובת האליטה הפריפריאלית החדשה, שתיכנס לריק האידאולוגי שהשארתם, שתשנה את תרבות הייאוש וחוסר האונים שבניתם, ושתחליף את ערכי השלום המדומה והוויתור על המפעל הציוני לטובת 'הפרא האציל' – המוסלמים – בערכים אמיתיים של עם ומולדת.
איך אליטה שאיבדה את ההגמוניה כופה 'מדינת כל אזרחיה' על סרבנים? בתחבולות כמובן, ולא בכדי מתרכזים מובילי המחאה במשרדי הפרסום והשיווק…
אליטת ההון שלנו מאמצת את דוקטרינת ההפעלה הווקיסטית שהיא במהותה בולשביקית-אנרכיסטית. אבל, האם תנועות הווק במערב מכירות בה כאחות? ממש לא. הם בזים לה, ורואים בה את האויב הלבן והקולוניאלי בהתגלמותו. כך נוצר פרדוקס אירוני: באותם כלים "ווקיסטים" שבהם האליטה משתמשת כדי לדכא את המזרחים ולהתחבב על המערב, משתמש המערב כדי להוקיע אותה…
פרשת זיו אגמון חשפה בעיה קשה: הפעולה הממוקדת וארוכת הטווח של אנשי 'מהפכת הצבע' שלנו לפרק את לשכת נתניהו מבחינה מקצועית הצליחה. כשהמשפט מעמיס עליו והלשכה אינה פרודוקטיבית, הופך נתניהו פגיע יותר, איכות קבלת ההחלטות שלו יורדת. וגדל גם הסיכוי שיטעה.
צמח בתוכנו זרם פוליטי-תרבותי שרואה בבני עמו מכשול גדול יותר מאשר בצורריו. זוהי פתולוגיה אידאולוגית שבה התיעוב ל"אחר" הקרוב, משבש את אינסטינקט ההישרדות הבסיסי. מי שמגדיר את נבחרי עמו כ"מסוכנים ממשטר רצחני", כבר איבד את היכולת להבחין בין אוהב לאויב, והוא מסכן את עצמו ואותנו.
