ב-4 בספטמבר 2003 הבטיח אמיר אשל בשם טייסי חיל האוויר לעם ישראל: "טייסי חיל האוויר הישראלי, לפני מחנה הזוועות קמנו מאפר מיליוני הקרבנות נושאים את זעקתם האילמת מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו ישראל. ההבטחה הזו לא מומשה ב- 7/10, ובניגוד למצופה ממנו, לא עמד מאז מפקד חיל האוויר הנוכחי מול פני האומה וסיפר, מדוע. להיפך. נעשה הכל על מנת להסתיר ולטשטש את שהתרחש אז. אבל מה שיוצא החוצה, נראה רע ומריח רע!
בינואר 2025 קיבלנו שתי המחשות נוספות להרס שהמיטה תרבות ה- WOKE על המערב: השרפות בפלורידה ופרשת החיפוי הגדולה בבריטניה על נופיות האונס והפדופיליה האיסלאמיות. מסתבר שכשה- WOKE משתלט על תהליכי קבלת החלטות בשירות הציבורי, הוא פוגע במימוש מטרתו הבסיסית: מתן מענה לצורכי הציבור, תוך שקיפות, יעילות, ואחריותיות מלאה.
תארו לעצמכם שבמקום לחרטט אותנו בסיפורי ועדות חקירה ולהסית אותנו זה בזה, היו מתייצבים כל האחראים לטבח ה- 7/10 מאחורי פודיום, וכל אחד היה מוסר דין וחשבון לציבור, כיצד פעל ומה עשה בליל ה- 6 באוקטובר 2023, וב- 7 לאוקטובר עד הערב... אקט כזה איננו דמיוני. הוא חלק מחובתם של עובדי ציבור ונבחריו, שאיננו מתבצע בדרך כלל. למה? פשוט, כי אותם אנשים יכולים...
תקציר: בתרבותנו העכשווית, לנטילת אחריות יש משמעויות כבדות, מבחינה ציבורית ומשפטית. לכן, בחברה מערבית - הנשלטת ע"י פרדיגמת חשיבה שבה טעות היא פשע שלא יסולח; ולהודאה באחריות יש מחיר משפטי וכלכלי משמעותי - רק מעטים נשמעים לציווי הציבורי והמנהיגותי, ולוקחים אחריות...
חוץ מוועדות החקירה, קיימים במשטר דמוקרטי גופים נוספים, שיש להם תפקיד חשוב בקביעת אחריות פיקודית אישית וכוללת. תרומתן של הוועדות לאימוץ התפיסה של אחריות פיקודית ולהפנמתה בתרבות הפוליטית חשובה, אך ראוי שהקביעה בדבר אחריות פיקודית והסנקציה בצדה ייקבעו לא בחוק, בבית המשפט או על ידי גוף מעין משפטי ממונה, אלא בזירה הפרלמנטרית והציבורית.
מערכות שעובדות במשמרות הן בהגדרה מערכות גרועות. הן גרועות, כי הנחת המוצא של משמרת היא שהעבודה מסתיימת כשמחליפים אותי, כלומר כשהזמן נגמר ולא כשהעבודה נעשתה. אלו מערכות שאין להן אחריותיות רחבה אלא תפיסת אחריות צרה שהיא בעיקר שלילית - שלא תהיה תקלה במשמרת שלי.
אחריות היא חובה ארגונית, ציבורית ומוסרית של כל אחד למלא כראוי את תפקידו. חלק מהאחריות היא ה'אחריותיות' (Accountability): חובת הנושא באחריות לתת דין לחשבון לציבור ולגורמים אחרים על מעשיו. הדרך לממש אחריות היא באמצעות הסמכות: הזכות החוקית של ממונה להפעיל עוצמה על פקודיו, משמע, לכפות עליהם את רצונו. כיוון שאין ארוחות חינם - והנושאים באחריות נדרשים פעמים רבות לשלם מחיר - לא ניתן לממש אחריות ללא סמכות! דף זה מרכז אוסף מאמרים על אחריות אחריותיות וסמכות. קריאה מועילה!
כנראה שאליפות העולם בחיסונים של ישראל – גרמה למשטרה לקנא קצת; והיא סדרה לעצמה אליפות עולם משלה: ב- 23 בינואר 2021 – פרסם ידיעות אחרונות בטוויטר ציוץ של ראש אגף המבצעים במשטרה, שאמר לפובליציסט נחום ברנע: "חמש מאות ארבעים ושבעה אלף, חמש מאות שלושים ושלושה דוחות (547,533) נרשמו לאזרחים מתחילת הקורונה, עד תחילת השבוע". "זהו שיא עולמי". הוסיף...
אם לא נדע לדרוש אחריותיות מכלי התקשורת אם לא נדאג שכלי התקשורת לא יוכלו להכתיב את עמדתם אם לא נדרוש את שובה של האתיקה העיתונאית למרכז הבמה - אנחנו כולנו נשלם ביוקר!
ב- 29 ביולי 2023, נקטו מארגני המחאה נגד הרפורמה המשפטית / המהפכה המשטרית (תבחרו...) בצעד חריג וקשה של פרסום תמונות שוטרים שלטענתם התנהגו באלימות כלפי מפגינים. תמונות אלה פוזרו, על גבי כרזות, במוקדי המחאה בת"א. השיטה הזו של סימון שוטרים ומשפחותיהם כיעד איננה חדשה. היא נולדה במסגרת הפגנות הפרוגרסיביים בניו יורק באוגוסט 2020, וכמו דרכי פעולה אחרות של תנועת המחאה הפרוגרסיבית, 'עשו עליה' גם לכאן.
