תיאוריות קונספירציה הן כוח רב-עוצמה, ולא משום שהן בהכרח נכונות, אלא משום שהן מציעות נרטיב מסודר, אחיד ומגובש יותר מהמציאות עצמה. האמת, לעומת זאת, היא הרבה פחות קוהרנטית. היא לעתים כאוטית, מבולגנת ומורכבת מכדי להעניק תחושת ביטחון והבנה מוחלטת. תופעה זו ניכרת, למשל, במחזה "אותלו" של ויליאם שייקספיר, שבו הדמות של יאגו מצליחה להנחיל לאותלו תיאורית קונספירציה כה משכנעת, עד כי היא גוברת על האמת עצמה.

בעוד שהעולם המערבי מתנער מהנקמה, ומציג אותה לכאורה כבלתי ראויה, היא עדיין נוכחת, במובנים רבים, ומשמשת כאמצעי לשמירה על סדר חברתי ופוליטי. מערכת המשפט, תגובות של מדינות למתקפות ותחושת הצדק הציבורית מצביעים על כך שהנקמה - לעתים, במסווה של "עשיית צדק" - ממשיכה להיות מרכיב מרכזי במבנה החברתי האנושי. תחשבו עודד ליפשיץ. תחשבו שירי ביבס, ושני בניה הקטנים אריאל וכפיר...

ב-4 בספטמבר 2003 הבטיח אמיר אשל בשם טייסי חיל האוויר לעם ישראל: "טייסי חיל האוויר הישראלי, לפני מחנה הזוועות קמנו מאפר מיליוני הקרבנות נושאים את זעקתם האילמת מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו ישראל. ההבטחה הזו לא מומשה ב- 7/10, ובניגוד למצופה ממנו, לא עמד מאז מפקד חיל האוויר הנוכחי מול פני האומה וסיפר, מדוע. להיפך. נעשה הכל על מנת להסתיר ולטשטש את שהתרחש אז. אבל מה שיוצא החוצה, נראה רע ומריח רע!