אליטת ההון שלנו מאמצת את דוקטרינת ההפעלה הווקיסטית שהיא במהותה בולשביקית-אנרכיסטית. אבל, האם תנועות הווק במערב מכירות בה כאחות? ממש לא. הם בזים לה, ורואים בה את האויב הלבן והקולוניאלי בהתגלמותו. כך נוצר פרדוקס אירוני: באותם כלים "ווקיסטים" שבהם האליטה משתמשת כדי לדכא את המזרחים ולהתחבב על המערב, משתמש המערב כדי להוקיע אותה…
פרשת זיו אגמון חשפה בעיה קשה: הפעולה הממוקדת וארוכת הטווח של אנשי 'מהפכת הצבע' שלנו לפרק את לשכת נתניהו מבחינה מקצועית הצליחה. כשהמשפט מעמיס עליו והלשכה אינה פרודוקטיבית, הופך נתניהו פגיע יותר, איכות קבלת ההחלטות שלו יורדת. וגדל גם הסיכוי שיטעה.
צמח בתוכנו זרם פוליטי-תרבותי שרואה בבני עמו מכשול גדול יותר מאשר בצורריו. זוהי פתולוגיה אידאולוגית שבה התיעוב ל"אחר" הקרוב, משבש את אינסטינקט ההישרדות הבסיסי. מי שמגדיר את נבחרי עמו כ"מסוכנים ממשטר רצחני", כבר איבד את היכולת להבחין בין אוהב לאויב, והוא מסכן את עצמו ואותנו.
אם תינתן חנינה לפני הבחירות ללא עסקה כוללת, ואם יחזור הימין לשלטון אחרי הבחירות, עלולים משתתפי 'מהפכת הצבע' לגלות, ש'אין ארוחות חינם', שהגיע מועד התשלום, ושנגזר עליהם, כלשון המשל: גם לאכול את הדגים המסריחים, גם לחטוף את המלקות וגם להיות מגורשים מהעיר.
רינת סבן, חבריה במחאת קפלן ושלוחיה במערכת האכיפה ניצחו, אבל הניצחון הזה הוא 'ניצחון פירוס' לרוב המעורבים בדבר…
מלחמת התודעה של הווק אינה מבקשת "תיקון עולם" במובן הקלאסי של שיפור תנאים חומריים. מטרתה היא דה-קונסטרוקציה (פירוק) של הערכים הליברליים הישנים – חופש הביטוי, אינדיבידואליזם ועיוורון צבעים – והחלפתם במערכת היררכית המבוססת על זהות קבוצתית. מי שמבין את המלחמה הזו מבין שהקרב אינו רק על הקלפי בבחירות, אלא על המרחב שבין האוזניים, של כל אחד מאיתנו.
מפת התקשורת הישראלית של 2026 הופכת להיות 'ערוצי אוהדים'. בין אם באמצעות רכישת בעלות על ידי טייקוני הייטק, ובין אם באמצעות מימון המונים של הצרכן הקטן, המטרה היא אחת: להפסיק לצרוך חדשות, ולשלם כדי שדעתי תישמע בזירה התקשורתית.
אם בעבר נתפסה מחאה כתגובה אותנטית של ציבור זועם – פועלים רעבים, סטודנטים מתוסכלים או מיעוטים נרדפים – הרי שבעשורים האחרונים, מאחורי חלק גדול מן המחאות הפוליטיות עומד מנגנון מתוחכם של מימון וגיבוי בינלאומי, לוגיסטיקה ותיאום…
עמותות (NGOs) הוקמו במקור כדי לשרת מטרות ציבוריות, אך במציאות הפוליטית של ימינו הן הפכו גם לכלי אסטרטגי, בשירותם של בעלי הון ובעלי אינטרס. באמצעות רשת מסועפת של מימון גלובלי, ארגונים אלו מחדירים 'וירוס אינטלקטואלי' לתוך המערכת הממסדית, ומעתיקים את מרכז הכובד הדמוקרטי, מהפרלמנט הנבחר אל מסדרונות המשפט והפקידות…
המרד הגדול של האליטה בעמה יסתיים לדעתי בבחירות הקרובות, ללא טראמפ. אבל טוב שהעצומה הזו באה לעולם, כי היא מהווה צעד נוסף בהתבגרותו של הימין, וביכולתו להתנער משנים רבות כל כך של שלומיאליות שלטונית.
