פוליטיקה

בבחירות הקרובות הולכים להתנגש חזיתית שני הגיונות. ההיגיון האידיאולוגי של הימין וההיגיון הפוליטי של 'רק לא ביבי'…

ב- 2020 ראה אור בהוצאת שבולת, ספרו של ד"ר גדי טאוב, נייחים וניידים. מאבק של האליטות נגד הדמוקרטיה הישראלית (ראו תמונת כריכה למטה משמאל); שבו הוא מציע חלוקה חדשה – סוציולוגית וגם מעמדית – מרתקת לטעמי, לשסע הפוליטי החברתי בישראל, שמעמיק לבלי יכולת להתאחות. להבחנה החדשה הזו של טאוב מוקדש המאמר…

אי אפשר להמשיך במצב ההתגוששויות החוזרות ונשנות בין הכנסת ובית המשפט; ועדיף להגיע למצב של הכרעה חדה וברורה: או שהכנסת תיכנע לשופטים ואז נעבור למשטר פוליטי חדש; או שהשופטים יבינו כי במשטר דמוקרטי אמתי אין מקום להתערבותם…

ועוד. אז הרעיון של גנץ הוא לעשות שלום עם אבו מאזן ברמאללה במחיר חורבן ומלחמת אזרחים במדינת ישראל?

ראש המשרד לאבטחת מידע ותשתית בארצות הברית, כריסטופר קרבס, הוא דוגמה נהדרת לאיש ממשל שמתרשל במילוי תפקידו ורוצה להפוך ליקיר המערכת… כל מה שהוא צריך זה לצאת בהצהרה פומבית כזו או אחרת המנוגדת לעמדת הנשיא. מטעמים מקצועיים – כמובן…

אם תצלח הקנוניה הזו, תהיה זו נסיגה חסרת כול אחריות עתידית לכול ממשל שיבוא בעקבותיהם. הדמוקרטיה הישראלית תדרדר לחוסר משילות אסוני כרוני, כזה שאינה יכולה  להרשות לעצמה נוכח האתגרים העומדים לפניה בכול תחומיי החיים…

מה שמשותף לשתי הישויות הפוליטיות – מפלגת העבודה הוותיקה והקורסת; ומפלגת הליכוד העכשווית והמשגשגת – היא העובדה כי שתיהן מתייצבות כישויות פוליטיות עם תפיסת הפעלה דומה; שבה, הפרגמטיות שלה היא שם המשחק.

משום מה, החלטה כה קרדינלית של בית המשפט אינה מופיעה באותיות "קידוש לבנה" בראש חוצות שבראש החודש, אלא מופיעה אי שם בצנעה, באותיות "טל ומטר" חורפיות וזעירות. מעניין למה!

בנס ציונה נכתבו המילים "כאן גר סמלאן בוגד" בספרי צבע על בתיהם הפרטיים של אנשים שמעורבים במחאה. אני, כמאמין קנאי בחופש הדיבור, חשבתי בהתחלה שצריך להתעלם מזה; כיוון שזה לא שונה משום צעקה אחרת שנשמעה במרחב הציבורי. מאוחר יותר הסתבר שכל הסיפור הזה תואם מראש בווטאספים שפורסמו בערוץ 13 ואיננו מעשה ספורדי…