האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
לפני לכתו ינסה, כנראה, נשיא ארצות הברית היוצא, ברק אובאמה, לפתור את הבעיה הפלסטינית. כיצד יעשה זאת? אובאמה לא יכול לפעול באמצעות בתי המחוקקים האמריקאים, כיוון שאין לו רוב. הוא גם לא יכול לפעול לפני הבחירות בארצות הברית, כי בכך הוא מזיק למועמד המפלגה הדמוקרטית. אבל, בין הבחירות ב- 11.08.2016 להשבעת הנשיא החדש ב- 01.20.2017 ישנם 73 ימים! זהו חלון הזמנים שבו יהיה משוחרר לקדם יוזמת שלום חדשה, שתקבל תוקף החלטה של מועצת הביטחון.
האם נתניהו הוא "גאון פוליטי", שמצליח בעורמתו לתמרן את כולם לטובת שרידותו האישית? דומה שההסכם הקואליציוני עם אביגדור ליברמן לא היה מתוכנן, אלא התהווה מתוך הנסיבות. בערבו של יום, לא היה יצחק הרצוג מסוגל "לספק את הסחורה" באילוצים הקיימים, ונתניהו נאלץ "לבלוע את הצפרדע", להכניס למיטתו את זה שמשתוקק לרשת אותו, וגם לספק לו את הכלי האפקטיבי ביותר לעשות כן: את משרד הביטחון. בנוסף, "זכה" נתניהו בפרס נוסף – שניים במחיר אחד, אם תרצו – הוא בנה במו ידיו את היריב העתידי המסוכן ביותר במחנהו שלו: את משה יעלון…
התקווה בעולם המערבי – שבעקבות עסקת הגרעין תגדל השפעתם של המתונים באיראן – גרמה להקשחת הקו של קבוצת השמרנים במדינה זו, במבחר נושאי פנים וחוץ. המתח המובנה בין שתי הקבוצות יגיע בסוף לנקודת השבירה, שממנו תצא קבוצה אחת וידה על העליונה. זהות הקבוצה המנצחת תיקבע על ידי מבחר פרמטרים, וביניהם, תזמון העימות העיקרי ביניהן וחוזקן היחסי (פוליטי כלכלי וחברתי).
בפרשת אמור שבספר ויקרא, מופיע ציווי מפורש לקדש את שם האל ולא לחלל את שמו. הביטוי, קידוש ה', אינו מופיע במקרא, והוא נזכר לראשונה בתלמוד. חז"ל הגבילו את מסירת הנפש על קידוש ה', רק על שלושה איסורים, שאם על היהודי נגזר לעבור עליהם, עליו למסור את נפשו ולא לבצעם. המדובר על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים…
שחיתות שלטונית היא תוצר טבעי של תופעת העוצמה, ומאבק העוצמה, במערכות חברתיות וארגוניות. לא ניתן להכחיד אותה. היא תמיד תהיה איתנו. כמו הרפס על השפתיים, היא תתפרץ ותגדל לממדים שיהיה קשה לחיות איתם, באותם זמנים שבהם נחלשת ההגנה הטבעית של הגוף; ולהפך. תצטמק כאשר מנגנוני ההגנה של הגוף יהיו בשיא תפקודם. בתיאוריה, אמורה הדמוקרטיה לייצר עמידות כנגד השחיתות השלטונית. בניגוד לדיקטטורה, שבה שולטת קבוצה אחת על ההון, השלטון והתקשורת, הרי שהדמוקרטיה יוצרת לכאורה איזונים ביניהם. אבל, הגישה הזו נאיבית. בפועל, מתקיים מאבק עוצמה מתמיד בין בעלי העוצמה הללו, ההון, השלטון והתקשורת, ובעלי ההון מנצחים בו. שחיתות שלטונית היא התוצאה של השתלטות ההון על השלטון (הרשויות, המבצעת והמחוקקת) ועל התקשורת!
ממסדים מדינתיים למדו עם השנים לנצל את היתרון הטמון בהפעלה סמויה של ארגונים מקומיים חוץ ממסדיים, במיצוי היתרון של לחימה באמצעות שליח (proxy), ללא נטילת אחריות. זו כיום שיטת הלחימה העיקרית, הננקטת גם על ידי פוטין וגם על ידי אובמה בפעולתם בסוריה.
כוח משימה בין משרדי הוא הפתרון החלקי שנמצא לבעיית היעדר המשילות, בשל 'הסתיידות' המנגנונים הביורוקרטיים השלטוניים בישראל. הוא כולל, בין היתר: קביעת יעד לאומי ארוך טווח בהחלטת ממשלה; מיסוד שולחן עגול, על בסיס יום יומי, של נציגי המשרדים והגופים השונים, של שיתוף במידע ותכנון מערכתי; ואכיפה משותפת בשטח, על בסיס היתרון היחסי של כל גוף. עד כה מוסדו שלושה כוחות משימה בתחומים של מאבק בפשיעה המאורגנת; מאבק בהשתלטות לא חוקית על קרקעות מדינה; ומאבק בהסתה המובילה לטרור. מודל זה איננו פתרון כולל לתופעות של 'שלטון הביורוקרטיה' והקיפאון שמשתק את משרדי הממשלה, אולם הוא מאפשר החזרה של משילות אפקטיבית לתופעות אקוטיות, ודרך כך לשמר מידה מסויימת של אמון ציבורי במערכת השלטונית
המשטרה היהודית בתקופת השואה בגטאות כונתה גם בשם שירות הסדר היהודי (Jüdischer Ordnungsdienst). משטרות אלה הוקמו בפקודת הגרמנים זמן קצר לאחר הקמת הגטו והקמת מועצות הזקנים – היודנרטים. בחיי הקהילה היהודיים באותם זמנים לא היה תקדים לקיומה של משטרה יהודית, כך ששיטות פעולתה וסמכותה נגזרו מתוך המשימות של הצווים הגרמניים בעת הקמתה. במשטרה היהודית בגטאות. בתום המלחמה נערכו בקרב הניצולים דיונים נוקבים בקשר להתנהגותם של השוטרים הללו. בישראל הועמדו כמה מהם לדין על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, אולם רובם זוכו בדין, היות והשופטים התחשבו בנסיבות המיוחדות והבלתי רגילות שבהן פעלו.
הסבר השואה על ידי התאולוגים החרדים נתון במחלוקת עזה… מהדעה הקיצונית ביותר שמעטים שותפים לה, שהיא באה בעקבות הציונות; דרך ההסבר שהשואה היא עונש ותיקון על חטאים של דורות רבים, ובראשם ההשכלה הכללית; עד לגישה, שהשואה הינה חריגה בהיסטוריה ואין היא באה בגין עונש או תיקון כלשהו…
הפסיביות הטוטלית כסימן אופי של היהדות בכלל ובתקופת השואה בפרט, הינה סוג של מיתוס. לכל היותר יש חוקרים הטוענים כי הפסיביות הייתה דווקא תוצר של האמנציפציה במדינות מערב אירופה, שהביאה את היהודי לזהות מוחלטת עם מדינתו באותם זמנים. נכון כי תולדות ישראל אינם שרשרת של פעולות צבאיות כנגד ניסיונות הרצח, כך שיש למיתוס הפסיביות גרעין של אמת, אולם להפיכת האופי היהודי לכנוע לחלוטין לא הגיע.
