במבט אקטואלי אל סיפור יציאת מצרים, אפשר השנה לספר מחדש את הסיפור הכול כך מוכר כבר מגן הילדים. אף פעם לא שאלנו האם הם באמת רצו לצאת ממצרים? עיון חוזר בסיפור מגלה כי גם שם הייתה מחלוקת שעד היום לא הוכרעה...
רומפלנאכט (ליל הבלגן) הוא כינוי בפי חלק מיהודי אשכנז לליל כ"ב בניסן – מוצאי שביעי של פסח בישראל. פירוש הביטוי בגרמנית הוא ליל ההעברה, והוא מתייחס לאריזת כלי הפסח ואחסונם; ובמקביל - החזרת כלי החמץ הביתה לשימוש.
בשביעי של פסח קוראים את שיר השירים - מגילה שחכמינו זיכרונם לברכה (חז"ל) התלבטו האם לכלול אותה בתנ"ך (גם במגילת אסתר וגם במגילת שיר השירים שם הקב"ה לא מופיע) שיר השירים מיוחס לשלמה המלך כפי שנאמר בתחילת המגילה " שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה."...
החמץ והמצה עשויים מאותם חומרים - קמח ומים. ההבדל הוא, שהחמץ תופח ואילו המצה נשארת בגודלה הטבעי. יש בכך משמעות סמלית: חמץ מסמל גאווה, התנשאות; מצה מסמלת ענווה וצניעות...
קורבן הפסח הופך במקרא מסוג של קורבן ביתי ומשפחתי לקורבן שיש להקריבו אך ורק במקדש, לקבוצה מוגדרת של אנשים. תיאור מפורט של פסח שכזה, אנו מוצאים בחגיגות הפסח שתוארו אצל יאשיהו וחזקיהו. שניהם השתמשו בחג הפסח בכדי לחזק את הפולחן הדתי, ואת העניין המדיני ציבורי בשמירה על צו ה'. גם מהתיאור של עשיית הפסח בספר עזרא אנו למדים כי קורבן זה הוקרב במקדש...
ל"הגדה של פסח" יש פרקים והסדר אמור להתנהל לפיהם: "קדש" ו"רחץ", "כרפס", "יחץ" וכן הלאה. שניים מן הפרקים האלה הם קצרים במיוחד: בפרק "יחץ", קרוב להתחלת הסדר, בוצעים את המצה האמצעית לשניים ושומרים את החלק הגדול לשם האפיקומן. בפרק "צפון", קרוב לסיום הסדר, אוכלים את האפיקומן. אני מציע "יחץ" קצת אחר...
זו הייתה עליונותו של משה: הוא היה גם מחולל המכה וגם המחזיק במפתח לשליטה בסיומה. זה מסביר את מערכת היחסים המיוחדת שהתפתחה בין פרעה וחרטומיו לבין משה, עד כדי תלות קריטית במשה. הרי יכלו לנסות להרוג אותו. אלא שעם כל מכה נזקקו לו מחדש על מנת להסירה מעליהם...
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבלילה הזה נתחבר לזולת; שבלילה הזה נשמח בדמוקרטיה שלנו ונגן עליה. שבלילה הזה נהייה נינוחים וסובלניים... שבלילה הזה נסתכל זה לזה בעיניים.