גרשון הכהן: מיציאת מצרים אל משבר המנהיגות שלנו

במבט אקטואלי אל סיפור יציאת מצרים, אפשר השנה לספר מחדש את הסיפור הכול כך מוכר כבר מגן הילדים.  אף פעם לא שאלנו האם הם באמת רצו לצאת ממצרים? עיון חוזר בסיפור מגלה כי גם שם הייתה מחלוקת שעד היום לא הוכרעה...

אבי הראל: גם לאשכנזים יש חג במוצאי שביעי של פסח – רומפלנאכט

רומפלנאכט (ליל הבלגן) הוא כינוי בפי חלק מיהודי אשכנז לליל כ"ב בניסן – מוצאי שביעי של פסח בישראל. פירוש הביטוי בגרמנית הוא ליל ההעברה, והוא מתייחס לאריזת כלי הפסח ואחסונם; ובמקביל - החזרת כלי החמץ הביתה לשימוש.

קובי ביטר: שביעי של פסח

בשביעי של פסח קוראים את שיר השירים - מגילה שחכמינו זיכרונם לברכה (חז"ל) התלבטו האם לכלול אותה בתנ"ך (גם במגילת אסתר וגם במגילת שיר השירים שם הקב"ה לא מופיע) שיר השירים מיוחס לשלמה המלך כפי שנאמר בתחילת המגילה " שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה."...

יאיר רגב: אל תהיה 'חמץ'…

החמץ והמצה עשויים מאותם חומרים - קמח ומים. ההבדל הוא, שהחמץ תופח ואילו המצה נשארת בגודלה הטבעי. יש בכך משמעות סמלית: חמץ מסמל גאווה, התנשאות; מצה מסמלת ענווה וצניעות...

אבי הראל: פסח בראייה מקראית

קורבן הפסח הופך במקרא מסוג של קורבן ביתי ומשפחתי לקורבן שיש להקריבו אך ורק במקדש, לקבוצה מוגדרת של אנשים. תיאור מפורט של פסח שכזה, אנו מוצאים בחגיגות הפסח שתוארו אצל יאשיהו וחזקיהו. שניהם השתמשו בחג הפסח בכדי לחזק את הפולחן הדתי, ואת העניין המדיני ציבורי בשמירה על צו ה'. גם מהתיאור של עשיית הפסח בספר עזרא אנו למדים כי קורבן זה הוקרב במקדש...

איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח חג בפסח – יציאת מצרים שלי

דְּבָרִים שֶׁהִגַּדְתִּי לְבִתִּי- אֶת סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁלִּי לֹא הִגַּדְתִּי לְאַף אֶחָד; בְּקֹשִׁי יָכֹלְתִּי לִלְחֹשׁ אוֹתוֹ לְעַצְמִי. יָצָאתִי מִשָּׁם, אֲבָל לֹא מַמָּשׁ הוֹצֵאתִי אֶת עַצְמִי. חֲלָקַי עָדין מְפֻזָּרִים שָׁם, מְסַמְּנִים עקבותי מְסַמְּנִים גַּעְגּוּעַ, כְּמוֹ שִׁלְּפֵי שִׁבֳּלִים אַחֲרֵי קָצִיר, אַנְדַּרְטָה לְזִכָּרוֹן אַחֵר... איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח חג בפסח – יציאת מצרים שלי...

אסא כשר: הצעה קטנה בדבר ליל הסדר בפסח קורונה

ל"הגדה של פסח" יש פרקים והסדר אמור להתנהל לפיהם: "קדש" ו"רחץ", "כרפס", "יחץ" וכן הלאה. שניים מן הפרקים האלה הם קצרים במיוחד: בפרק "יחץ", קרוב להתחלת הסדר, בוצעים את המצה האמצעית לשניים ושומרים את החלק הגדול לשם האפיקומן. בפרק "צפון", קרוב לסיום הסדר, אוכלים את האפיקומן. אני מציע "יחץ" קצת אחר...

גרשון הכהן: התיקון הגדול ליציאת מצרים

זו הייתה עליונותו של משה: הוא היה גם מחולל המכה וגם המחזיק במפתח לשליטה בסיומה. זה מסביר את מערכת היחסים המיוחדת שהתפתחה בין פרעה וחרטומיו לבין משה, עד כדי תלות קריטית במשה. הרי יכלו לנסות להרוג אותו. אלא שעם כל מכה נזקקו לו מחדש על מנת להסירה מעליהם...