האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
"זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים… הוציאוה ותישרף"… במקורותינו, הוצאה להורג בשריפה היא אחת ממה שמכונה ארבע מיתות בית דין. משמע, ארבע שיטות של הוצאה להורג שבאמצעותן מתבצע עונש מוות. על פי הגישה המקובלת במשנה, שריפה היא השיטה השנייה האיומה מכולן (אחרי סקילה). על פי שיטתו של רבי שמעון, היא האיומה מכולן, ולא בכדי…
להוצאה להורג בירייה יש מוניטין של הוצאה להורג 'מכובדת' לכאורה. אבל כבנים לעם שרבים מידי מבניו הומתו ביריה, אנו יודעים שאין הוצאה מכובדת להורג. חמאס הוכיח זאת באוקטובר 2025, לאחר הרגיעה בעזה בעקבות 'הסכם טראמפ', כשהוציא להורג בירייה, בהשפלה, את אלה שקראו עליהם תגר בעת הקרבות… למרות זאת, רבים מהמוצאים – וגם המוציאים – להורג רואים שיטה זו כמכובדת וכעדיפה על פני אחרות…
צליבה (Crucifixion) היא טכניקה – אחת מיני רבות – של ביצוע עונש מוות; או במילים אחרות: הוצאה להורג; שהייתה מקובלת בין המאה השישית לפני הספירה למאה הרביעית לספירה, בקרב הפרסים, המצרים, בני קרתגו ובעיקר הרומאים.
צליבה היא אולי שיטת ההוצאה להורג המוכרת והשנואה ביותר בעולם, בשל העובדה שזו הייתה הדרך שבה הוצא ישו הנוצרי להורג…
במשך מאות שנים השתמשו בפילים למטרות צבאיות, ומוות תחת רגלו של פיל היה עונש שבשגרה שהוטל על עריקים ואסירים, כמו גם על פושעים צבאיים. השיטה הייתה נפוצה בדרום ובדרום-מזרח אסיה במשך כ- 4,000 שנה; וגם באימפריה הרומית ובקרתגו השתמשו, לעיתים, בשיטה זו…
במקורותינו, הוצאה להורג בסקילה היא אחת ממה שמכונה ארבע מיתות בית דין. שיטת ההוצאה להורג נקבעה לפי חומרת המעשה שבגינו הורשע הנידון. השיטות הללו מפורטות, בפירוט, במסכת סנהדרין. סקילה היא השיטה האיומה מכולן, על פי הגישה המקובלת; והשנייה, לשיטתו של רבי שמעון…
מנגנון ההצדקה העצמית ימשיך להזין את שני הצדדים – הישראלי והפלסטיני. כך, לכל נערה בת 14 עם מברג אנחנו חייבים לקרוא מחבלת, כדי להצדיק את האמירה שצריך לחסל אותה (סליחה לנטרל); ואילו הפלשתינים ימשיכו לראות בה גיבורה, לקרוא רחובות על שמה, ולראות בחיילי צה"ל והמתנחלים כובש אכזר, כדי להצדיק את האלימות מהצד שלהם. זאת גם הסיבה שאיני סבור שניתן להגיע ל'הסכם שלום' עם הפלשתינים…
משה דיין הוא, אולי, אחת הדמויות המרתקות, המורכבות, והבלתי מפוענחות ביותר בהיסטוריה הצבאית והמדינית של מדינת ישראל. מבין כל הדמויות, שעיצבו את צה"ל ואת דמותם של קציניו, מעטות היו רבות השפעה כמוהו… מעטים היו נערצים ממנו, במדינת ישראל, מעטים הושפלו, ציבורית, כפי שהושפל דיין; הוא היה לדמות מיתולוגית הירואית מחד גיסא, ודמות טרגית ושנויה במחלוקת מאידך גיסא…
לרגל יום העצמאות, אנו מעלים לרשת את החוברת: 'משה דיין – בין אסטרטג למדינאי'. זו החוברת החמישית של כתב העת עיונים בביטחון לאומי, שראתה אור בנובמבר 2003 במכללה לביטחון לאומי, צה"ל.
הקולגה שלנו, Jeppe Vilstrup Hansgaard, פרסם, לאחרונה, מאמר בלינקדאין, שבו הוא קובע כי 50% ממנהלי הארגונים סבורים, שהם יודעים – מיהם העובדים המשפיעים ביותר בארגונים שלהם – אבל המציאות מלמדת שהם לא! מנסיוננו, גם אם קביעה זו היא מעט מוגזמת, הרי שיש בה הרבה ממש!
אם אין "אנחנו" אין מי שינצח, אם אין "אנחנו" היודעים להתאחד כ"אנחנו" וממשיכים את החיים והמפעל הלאומי המשותף, נותר רק סבל השכול והנכות שכל איש נושא לבדו. זו חיוניות זיקת הגומלין בין קדושת יום הזיכרון על מלוא הכאב הכרוך בו לבין אופק העתיד, התכלית והתקווה האמורים להתבטא ביום העצמאות…
