האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
פתאום מבינים במחאה שמי שהכשיר שימוש בשב"כ למטרות פוליטיות, עלול לגלות בערבו של יום שהשב"כ 'יהפוך את קניו' לעברם. אז, למה הם לא מנצלים את כוחם להגיע להסכמות עם הימין? זו שנאת נתניהו, טמבל! מחאה שלמה משוכנעת שהוא הרוע בהתגלמותו, יותר מהחמאס. אז איך אפשר להגיע איתו עכשיו להסכמות?
מאמר זה חוזר לשאלה הוותיקה, שסברנו שכבר הוכרעה – האם ניתן להכריע מלחמה מהאוויר בלבד, או שעוצמה אווירית – מרשימה ככל שתהיה – איננה תחליף ל'מגפיים על הקרקע'? מקרה הבוחן שלנו הוא מערכת ההפצצות האוויריות המאסיבית של ממשל טראמפ נגד החות'ים.
"אדם מוזר הוא האויב שלך" – כתב ושר שלום חנוך – "בדיוק כמוך"… למרבה ההפתעה, גם אחרי ה- 7/10, גם אחרי שנשמעו דברי המזרחנים – על שנאת היהודים חסרת הפשרות הטבועה בקוראן ובחדית', ועל תרבות המזרח ומאפייניה – רבים כל כך עדיין מאמינים במשפט האווילי הזה, שהוא העוגן היחידי בעיניהם, לתקווה של חיים 'נורמאליים' במזרח התיכון. ריכזנו עבורכם אוסף של ממים אינטרנטיים בהקשר זה. אתם מוזמנים לתרום עוד.
בערב פסח תשפ"ה 2025, נרשמה סצנה יוצאת דופן בלב הממסד הביטחוני של מדינת ישראל: פעילי מחאה השליכו פיתות אל תוך בסיס הקריה בתל אביב. פעולה זו, שנראית במבט ראשון כמעשה קונדס או פרובוקציה זולה, נושאת מטען סימבולי עמוק. יש להבין אותה כחלק מטקטיקה פוליטית מוכרת המכונה שיבוש טקסים, שמטרתה לערער על סדרים תרבותיים מקובלים, לחשוף יחסי כוח, ולייצר דיון ציבורי דרך הפרת הנורמה.
מאבקי ימין-שמאל אינם חדשים. אך לאורך ההיסטוריה, מתבלטת תופעה מרתקת: השמאל נוטה להוביל רעיונית, תרבותית וטקטית – בעוד שהימין, לאחר פרק זמן של התנגדות, נוהג לאמץ, להתאים ולשכפל את אותם רעיונות בדרכו שלו. הטענה, לפיה "הימין לעולם לא יהיה יצירתי כמו השמאל – אבל הוא חקיין מעולה", נבחנת כאן מזווית היסטורית, פוליטית וסוציולוגית, עם דגש על הדינמיקה של רעיונות, סגנונות פעולה ואסתטיקה פוליטית.
לא תמיד כדאי להלחם חזיתית למול חומה בצורה. צריך לדעת להרפות, לוותר ולהבין, שהמאבק רחוק מלהסתיים, מחר יום חדש, ובינתיים נכון להכיר בחולשה, כי הכרה כזו מול מציאות בלתי רצויה, היא חוזק!
לב הרעיון הציוני הוא להיות נפעם ומודרך על ידי חלום אינסופי. וכאן, את מי שיש לו חלום שבאמת מפעיל אותו, הפכו ל״משיחי״. בדרך הזו – שממוקדת רק בניהול טכני חסר חזון עליון – אין עתיד ואין רוממות רוח למדינת ישראל. אם תרצו, זה בסיס משבר חוסר האמון במנהיגים ובמוסדות, שכל רצונם לנהוג את המדינה.
אחת התופעות המרתקות שצפות מאז טבח ה- 7/10 היא הסלידה שבה מקבלת התקשורת הישראלית דיבורים על נקמה, מול ריבוי הלהג בסוגיית ההרתעה (חמאס מורתע, חיזבאללה מורתע וכדומה). קצת מגוחך, בהתחשב בעובדה שהנקמה, היא היא בסיס ההרתעה, בטח במזרח התיכון שלנו!
התעללות והפעלת לחצים לא חוקיים על נחקרים, עדים ועל משפחותיהם, היא אחת הדרכים של שימוש לרעה במערכת האכיפה על ידי אלה ע"י אלה המופקדים עליה. אנחנו מכירים דרכים מגוונות של התעללות כזו. סוגי ההתעללות העיקריים הם: התעללות רגשית ופסיכולוגית, שימוש במעצר לשבירת הנחקר, סחיטה, הזנחה, ניצול כללי ועוד. באלה יתמקד המאמר.
פעולת צה"ל ממשיכה לבטא דרך ביניים בין שתי הדרכים, הנתונות במחלוקת בשיח הציבורי הישראלי: הדרך האחת מבקשת התמקדות רק במאמץ השבת החטופים. הדרך השנייה בדיוק להיפך. פעולת צה"ל לעומת זאת, מבטאת שאיפה להשגת שתי המגמות הנראות לכאורה כמנוגדות זו לזו.
