האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
לזיכרון חורבן בית המקדש בתשעה באב, וזיכרון יישובי גוש קטיף, נכון להוסיף גם את זיכרון חורבן עמונה. השאלה החשובה בהתבוננות על מה שהתרחש שם, אינה מי ניצח ומי נוצח, אלא לאן פנינו במגמות המתהוות, במערכה שתקבע את עתיד התפתחותו של מפעל ההתיישבות. מתוך המאבק נוצר פוטנציאל חדש; ובשלב זה, המגמה המתהווה פתוחה להשפעה ולעיצוב, על ידי מי שישכיל לנצלו בהכוונה נכונה של פעולותיו.
מייד לאחר השבעתו של הגנרל ג'יימס מאטיס כשר ההגנה, הוציא הנשיא טראמפ מזכר נשיאותי, שכותרתו הייתה: "בניה מחדש של כוחות הצבא האמריקאים". במזכר הזכיר הנשיא טראמפ את דבריו המפורסמים של רייגן: "תהיה זאת מדיניותה המוצהרת של ארה"ב להביא שלום באמצעות הקרנת עוצמתה"…
המקרים הנקודתיים מנקזים אל תוכם את העובדה שהציונות הדתית – בלי אחותה הגדולה הציונות החילונית – משולה לסחרור של ירח שאיבד מגע עם כדור הארץ. הציונות הדתית השתנתה בעשורים האחרונים, אך הציונות החילונית השתנתה יותר. סחרור זה שמשול לילד עם המחט שעומד על הקוטב, שנראה מבולבל כמו הילד הזה שבתמונת הפינוי מעמונה. בעצם, הילד הזה הוא אנחנו.
אירועי עמונה הזכירו לי מאוד את פרשת העלייה לביריה: פרשה מתקופת היישוב, שהחלה בסוף חודש פברואר 1946 והגיעה לשיאה בין ה- 14 במרץ ל-17 במרץ 1946…
בבשורת המדינה המודרנית תלו תקוות שתצליח למלא את מלוא הפונקציות החברתיות שכביכול עבר זמנן: משפחה, חמולה ושבט. הפרט ייחל למציאות חדשה שתאפשר לו במסגרת המעטפת המדינתית התומכת, להשתחרר מעול כבליי משפחה וחמולה. אלא שהמדינה למרות מכלול מאמציה, מתקשה עד מאוד במילוי מלוא מעטפת הצרכים של הפרט מלידה ועד זקנה…
התבוננות במצרים וירדן מראה, שהביטחון האזורי מאוים על ידי קשיים כלכלים. אם מהומות יפרצו בשתי המדינות, תהיה לדבר השפעה קשה על האזור כולו בעשורים הבאים. הסיבה העיקרית לאיום זה היא העובדה שהאופוזיציה העיקרית – גם במצרים וגם בירדן – היא ג'יהדיסטית איסלאמיסטית במהותה. מהומות מקומיות בירדן ובמצרים ישמשו את הקבוצות הללו כנקודת משען, להרחבת השפעתם האזורית.
המושג עובדות אלטרנטיביות (Alternative facts) משמעו, שקר מכוון ומוחצן בתקשורת, כאשר כולם יודעים שאתה משקר. זאת בשונה מדיס-אינפורמציה שהיא שקר המכוון להונות ולהטעות את השומע: "בניגוד לכם העיתונאים שמשקרים בהחבא, שאומרים דבר אחד ועושים אחר, אנחנו משקרים בפנים באופן כזה, שכולם יודעים שאנו משקרים…".
אחת המילים הפופולריות ביותר בז'רגון הישראלי היא המילה 'כשל'. זו המילה המובילה את השיח הציבורי והפוליטי בעשורים האחרונים, והיא טומנת בחובה שטחיות, חוסר הבנה והזנייה של השיח הביטחוני למטרות פוליטיות. למערבולת המיותרת הזו השליך עצמו מבקר המדינה בדוח – העקר לטעמי – על מבצע צוק איתן ו'מלחמת המנהרות', כאילו חסרנו מומחים ל'בדיעבד'…
לא שאני מבקש לפטור את הנהגת המדינה והצבא מן התביעה לעשות כל שביכולתה על מנת להתכונן כראוי ולהתנהל נכון בשעות מבחן הרות גורל. להיפך. אלא שנדרשת קודם כל חקירה עצמית תרבותית של עצמנו כחברה, על ציפיית היתר שאנו תולים בתהליכים ונהלים קבועים לניהול ענייני המדינה. מלחמה היא אירוע שמעצם הגדרתו בהתהוותו יכול לצאת משליטה. מי שמבקש חקירה על מנת להפוך מלחמה לאירוע מנוהל לפי תכנית סגורה מראשית עד אחרית, כאילו הייתה ניהול ותכנון פס ייצור, דומה לאדם שמבקש לקבוע מראש את אופיו של תינוק עוד בטרם הריון. גם בעידן המודרני, לא הכל בידי אדם!
בזכות קיומה של האוכלוסיה האזרחית בשטחי יהודה ושומרון, צה"ל פועל – בשני העשורים האחרונים – בסדר כוחות קטן יחסית. הוא נתמך בשליטתו במרחב, בקיומם של מאות אלפי יהודים הממלאים בנוכחותם ובתנועתם היום יומית במרחב את פונקציית המסה. גם בימים אלה צה"ל מפעיל ביהודה ושומרון לא יותר מ-18 גדודים. במספר הלוחמים מדובר בפחות מ- 10,000 לוחמים. לשם השוואה נזכיר כי לאבטחת משחקי היורו בצרפת בקיץ זה, הוצב לפעילות סדר כוחות של כ- 100,000 חיילים ושוטרים.
