מורכבות בביטחון לאומי

הבעיות המעיקות יותר מכל על צה"ל הן בעיות חברתיות מול החברה הישראלית, ובעיות חברתיות בתוכו. אלה מטרידות, לטעמי, יותר מהחמאס, החזבאללה והפלסטינים ביהודה והשומרון. זה משקף גם את המחלוקות העמוקות בחברה הישראלית בכל התחומים ולאו דווקא בשאלת עתיד יהודה והשומרון. החברה הישראלית השתנתה מאוד וחלק מהשינויים מוקרנים אל צה"ל ולא לטובה. התבוננות במרחב שלנו – ואפילו בברית המועצות לשעבר, במזרח אירופה ובמי שהייתה יוגוסלביה – מראה שמדינות לא התמוטטו בגלל אויב חיצוני אלא קרסו אל תוך עצמן, משום שלא הצליחו לטפח ולשמור על אחדותן הפנימית והתפצלו לפרגמנטים דתיים, חברתיים, פוליטיים וכלכליים. אינני סבור שמדינת ישראל עומדת על סף תהום וגם לא צה"ל. אבל הכיוון לא מעודד.

מרחב הסְפַר – על קשייו ואתגריו – הוא מרחב פוטנציאלי להתהוות העולם החדש. כך לדוגמה, השכונות הערביות מחוץ לחומת ההפרדה בירושלים הן הזדמנות אסטרטגית למי שמוכן לשאת על כתפיו את נטל המאבק, ולזכות מתוך כך בשותפות אקטיבית לעיצוב המגמות המתהוות במרחב ומעצבות את עתידנו.

המשותף – לאיומים ביירוט מטוסים אמריקנים על ידי האיראנים ולנסיון הירוט של מטוסי חיל האוויר על ידי הסורים – הוא ההילה המוקרנת מעמוד השידרה של פטרונם, ולדימיר פוטין. בחסות הרוסים (ובין היתר, גם שורת ההסכמים בין ראש ממשלת ישראל לראש ממשלת רוסיה) האיראנים מרחיבים את מוטת השליטה שלהם בין טהרן לחופי לבנון, ובסופו של המהלך יתייצבו לאורך קו הגבול בין ישראל לסוריה בגולן. כדאי שמשמעותם של האירועים הללו תובן היטב בצד הישראלי. לרוסים יש שותפה אסטרטגית אחת במזרח התיכון, והיא איראן. כל השאר סטוצים! כדאי לזכור: כשהמאהבת מציגה את עצמה כאישה החוקית, זה נגמר בדמעות!

פעולות של מחאה נוסח – שרפות דגלים ואי עמידה בזמן ההימנון – אינן מבזות דמוקרטיה משוכללת, להפך. בקרב קהלים דמוקרטיים, פעולות אלה הם עדות לכך שאותה מדינה היא דמוקרטיה אמתית, המכבדת את האכפתיות של מיעוטים, לנקוט בפעולות המחאה הקיצוניות ביותר. בעניין זה ההימנון, הסמל והדגל הם רק אמצעים, ותו לא!

סטטוס קוו משמעו הקפאה של המצב הקיים, כפי שהוא. במשבר האחרון אודות העבודות בשבת של רכבת ישראל, ובכל חיכוך קואליציוני עם המפלגות הדתיות /חרדיות מוזכר המושג 'סטאטוס קוו' כמילת קסם. כל מחנה עשה בו שימוש כרצונו, והיה ניתן לחשוב שהמדובר בתקנות או בחוק מדינה ולא היא. הסטטוס קוו בסוגיות של דת ומדינה בישראל נוסח במכתב תשובה ששלח בן-גוריון בתשעה לעשר ליוני 1947, להסתדרות אגודת ישראל העולמית בירושלים, בעקבות איומה להתנגד לרעיון הקמת המדינה בפני וועדת האו"ם שהגיעה לבקר בא"י דאז…

בשנת 2013 התיישב הצוות של הגנרל אלן שמנה כ- 20 איש, במטרה למצוא את הפתרון האופטימלי למעטפת הביטחונית, הנדרשת לצורך הסדרה בינינו לבין הפלסטינים. אחד היועצים הלא רשמיים של הצוות היה האלוף גדי שמני אליו התוודע הגנרל כששמני היה הנספח בוושינגטון ומאז הם סוג של חברים. על כן, לא מפתיעה העובדה שהעקרונות להסדר שהגה האלוף שמני לפתרון עם הפלסטינים, מזכירים מאוד את רעיונות אלן. אחר כך הסתבר, שרעיונות אלן מבוססים על דוחות מודיעין, ששונו במתכוון!

השיח בסוגיית קליטת יוצאי אתיופיה פשוט איננו יכול להיות מקצועי, כיוון שהוא נגוע בבעיות של תקינות פוליטית (פוליטיקלי קורקט): האמת עטופה בהרבה ניירות עטיפה אטומים, וכל מי שחורג קצת מהדקלומים ה'רגילים' נכווה…

בפרשת אזריה, הצבא קבע את עמדתו והגיע למסקנה החד משמעית, שפעולתו הסובייקטיבית של אזריה איננה סבירה, בהתייחס לנסיבות ששררו בשטח ולפקודות הצה"ליות. מי קבע ? מי שבידיו הסמכות והאחריות. רק לאחר שקבע זאת, הועבר הנושא למצ"ח, על מנת לבדוק אם חצה החייל בהתנהלותו את הרף הפלילי בהתאם לפקודות הצה"ליות הקיימות. בניגוד לרינונים, איש גם לא פגע במוסד התחקיר המבצעי, מי שלא קרא את התחקיר איננו יודע מה כתוב בו, והתחקיר בכללותו לא נחשף לציבור. יש כאן צבא אחד… כדאי לשמור עליו!

אחת התופעות הבולטות בעשרים השנים האחרונות היא ההתמחות הערבית – בעיקר הפלסטינית – בהחדרת דיס אינפורמציה לשיח העוסק בסכסוך הישראלי פלסטיני, הן בישראל והן בעולם. איך מפתחים מיומנות כזו? מן הסתם צעד אחר צעד, בשיטה של "טעה ולמד". המאמר מציג את אחת ההתחלות בתחום זה, בדיר סניד שבנגב (יד מרדכי שלנו), בתקופת פלישת הצבא המצרי לארץ ישראל; כמו גם את השידורים בעברית של "קול הרע"ם מקהיר". היום המציאות אחרת לחלוטין, אבל, נעים להיזכר בטעם של פעם…

הסרט 'קול באפלה' של שולי אשל, מביא עדות ממקור ראשון אודות יחסו של הנשיא האמריקני, פרנקלין דלנו רוזוולט, כלפי היהודים לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. הסרט מציג הוכחות לכך שרוזוולט הקשה על מתן אשרות הגירה לארצות הברית לפליטים היהודים. בסרט נחשפת דמותו של הדיפלומט אמריקני, ג'יימס מקדונלד – לימים השגריר האמריקני הראשון בישראל – שכתב בזיכרונותיו אודות תפקידו של הנשיא רוזוולט בתחום זה. כתבים אלה התגלו בדרך מקרה בשנת 2003, עת בתו של מקדונלד ערכה סדר בחפציו.