מורכבות בביטחון לאומי

הטקס האלטרנטיבי הוא לא מקום שאני אגיע אליו. אולם עצם קיומו הוא מהותה של כל דמוקרטיה משוכללת, קל וחומר, הדמוקרטיה הישראלית. כל המנגחים את קיומו של יום הזיכרון האלטרנטיבי; כל ההופכים את עצמם למשמרי הלאומנות הישראלית, חוטאים לקרבן הקולקטיבי האדיר שהוקרב על מזבח שימור צורת החיים הישראלית. 

יום העצמאות הוא הזדמנות לעסוק מעט גם במלחמת שחרור קודמת שהייתה לעם ישראל – גיבוש והתייצבות ממלכת ישראל במחצית השנייה של המאה האחת עשרה לפני הספירה. לקחי הקרב בין דוד וגוליית הם פרק חובה באסטרטגיה צבאית, כי בקרב הזה ניצח דווקא החזק מבין השניים, והניצחון היה, בעצם, צפוי!

העובדה – שבשעה הגורלית שלא הייתה כמוה בחיי עם ישראל, מאז כישלון מרד בר כוכבא, עמדה לנו הנהגה בעלת שיעור קומה, בולט בכל קנה מידה היסטורי – אינה מובנת מאליה. התלכדות אקראית כזו בין שעה גורלית לבין מנהיגות הראויה לגודל השעה, היא תזמון מיוחד במינו. מה שחשוב לא פחות הוא העובדה, שאל הרגע הגורלי – למאבק הקמתה של מדינה מתוך סערת המלחמה – בן גוריון הגיע במוכנות אישית מבוססת היטב, לאחר עשרות שנות הנהגה.

השימוש ברחפנים – לשימושים אזרחיים וצבאיים – החל כטרנד שהולך ומתגבר בעולם, וגם בישראל, והיום הוא משנה את עולם המלחמה.. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות רחפנים לסוגיהם, ושימושיהם השונים, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!

חברי כנסת נכבדים אנא הסדירו את סכנת הרחפנים או הטיסנים…הם לא צעצועים! השימוש הפרטי והבלתי מוסדר בטיסנים אלה מעורר סוגיות משפטיות רבות וביניהן, החשש מתאונות ופגיעה בגוף או רכוש באוויר או בקרקע, חדירה לפרטיות, פגיעה בתשתיות ובמתקנים רגישים, פגיעה ביטחונית, שימוש למטרות טרור, שימושים פליליים ועוד שימושים אשר יתגלו בעתיד עם התפתחות הטכנולוגיה.

סיימתי כיתה ג', אבל לא הספקתי ללמוד בכיתה ד', משום שבאחד הימים של חודש ספטמבר (אינני זוכרת את התאריך המדויק), נכנסים הגרמנים לוולוצלאבק. אנו מבינים מיד שאין זו כניסה של ידידים. הם מתפרצים באכזריות והורסים כל דבר אשר עומד בדרכם…

עברנו כבר עשרים קילומטרים. לילה. אנחנו רק רוצים לנוח רגע. אך זה בלתי אפשרי. הולכים אחרינו גרמנים במקלות וכלבים נושכים ולא נותנים לנו לנוח. חלקנו נופלים, אך הגרמנים אינם מאפשרים לנו להרים אותם, הם דוחפים אותנו להמשיך ללכת אל תוך הלילה.

מנגלה נעמד לפנינו. תחילה לוקחים את הילדים והזקנים הצידה. את הצעירים והבריאים ואלה שנראים טוב מקבצים לחוד. אני עוברת עם אמי בשלום לצד של הבריאים. בלוויית אנשי אס-אס גרמנים אנחנו צועדות למקלחת. בדרך עוברות על פנינו דמויות צמוקות וצהובות וקשה לתאר שאלו היו פעם אנשים כמונו, לבושים ובעלי צלם אנוש…

סופרים אותנו פעם נוספת. מרחוק שומעים מוזיקה שמטרתה לטשטש את המציאות. הם מכריחים יהודים לנגן בתזמורת. אנו עוברים על פני צריפים ועוד צריפים. זו הדרך למשרפות. אני רוצה לברוח, אך מפחדת מפני הכלבים הגרמניים. כולנו יודעות לאן הולכים. כולנו בוכות. כל עוד אני צועדת – אני חיה. אני יודעת שברגע שאברח הכלבים הענקיים יאכלו אותי. אף אחד לא מעז לזוז.