פנחס יחזקאלי: השריפות בעוטף עזה – הפתעה והתאוששות…

[בתמונה: עפיפון תבערה, אפוף בעשן, ביער כיסופים; צילום: כבאות והצלה נגב]

[לקובץ המאמרים בנושא אש, פירומנים ומבעירי בערות, לסוגיהם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות תופעת התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן]

תסכול...

המצב הנוכחי - שבו שטחיו המוריקים של עוטף עזה, משנים ביסודיות את צבעם, מירוק לשחור - מעורר, מטבע הדברים, חוסר נחת גדול, בישראל כולה בכלל, ובעוטף עזה בפרט.

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

בעוד הכתבים הצבאיים שומרים בינתיים על לויאליות למקבלי ההחלטות בצה"ל ובמערכת הביטחון, אחרים כבר כותבים על כך ש:

  • אחרי ארבע שנים של ברבורים על הרתעה, ועל חומה סביב עזה, ועל תום עידן המנהרות; ועל סגירת אופציות הלחימה של חמאס, הסתבר לנו שהכנו את עצמנו למלחמה הקודמת. כמו גולית - החנוט בשריון כבד ומסורבל ומתקשה להסתגל לשינויים בשדה הקרב - אנו מתבוננים בתדהמה על דוד הפלסטיני - החמוש בעפיפונים ובבלונים - שמסרב לשחק את התפקיד שייעדנו לו, ומלמד אותנו לקח לא פשוט.
  • עוטף עזה נשטף באש בגלל עפיפונים, בעוד אנחנו שופכים מיליארדים על חומות ופיתוחים טכנולוגיים, מחפשים את רחפן הפלא שישבית עפיפונים, וסופרים סטטיסטיקות: העזתים העיפו 800 עפיפונים. יירטנו להם 600. הצלחה של 75% (כאילו שזה מנחם מישהו...).
  • דברי הרהב של הקברניטים - ש"במלחמה הבאה יגלה חמאס שהתוצאות יהיו שונות מאוד מאלה שהכיר במלחמה הקודמת" - התהפכו עלינו, והבדיחה על חשבוננו...

[בתמונה: עוטף עזה בלהבות. צילום: כבאות והצלה נגב]

אז האמת היא שהכל כמעט נכון, וגם מעצבן, אבל גם בהחלט צפוי, וגם זמני. בתסריט שלנו, בהיבט האסטרטגי, מצבו של גולית הישראלי - למרות הצבע השחור - לא רע בכלל, ובסוגיית העפיפונים, הזמן עובד לטובתנו. 

תהליך ההתאוששות מהפתעה של מערכות ביורוקרטיות-צבאיות

צריך להבין שמערכות ביורוקרטיות-צבאיות אינן בנויות להתמודדות עם תוצאות בלתי צפויות (תב"צים) / הפתעות, ממנהרות ועד עפיפוני תבערה ובלוני נפץ. ההפתעה גוררת אותן בשלבים הראשונים לבלבול, להלם ולשיתוק מערכתיים, כאשר מקבלי ההחלטות מבינים, שבפניהם תופעה חדשה ושאין להם בנהלים תרגולת להתמודדות עימה.

[להרחבה בסוגיית ה'התאוששות מהפתעה', לחצו כאן]

לכן, כאוס יופיע בדרך כלל בסמוך להפתעה. אבל, אם יש  זמן, מרחב וכסף (ויש...) יתהווה סדר חדש מתוך הכאוס (כאורדר), ויימצא פתרון לבעיה (שיוליד כמובן את הבעיה הבאה... אלה החיים!). בכל מקרה - ואת זה צריך להבין - תהליך ההתאוששות הוא ארוך יחסית ומגושם מאוד. זה טבען של מערכות כאלה...

[בתמונה משמאל:  כאורדר. יצירתו של Damian Muszkiet]

[להרחבת המושג 'כאוס', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'סדר', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'כאורדר', לחצו כאן]

המודל והתרשים שלמטה מתארים תהליך התאוששות כזה:

[להרחבת המושג 'התהוות', לחצו כאן] [להרחבה בנושא התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן] [להרחבת המושג 'ידע', לחצו כאן]

 ''

אדגיש שוב: ההתאוששות לא מתחילה לעולם בחדרי הקברניטים. היא מתחילה אצל עובדי השטח, שמגלים יוזמה ומיומנות ומגדילים לאט את השפעתם על האירועים, לא דרך הכוונה מלמעלה (Top Down), אלא בדרך של התארגנות עצמית.

[להרחבת המושג 'התארגנות עצמית', לחצו כאן]

דוד וגולית?

הדימוי הזה נכון בחציו:
  • מצד אחד של הגבול ניצבת חבורה צעירה, מוטיבציונית ומסורה מאוד למטרותיה, שאין לה מה להפסיד, מרבה לאלתר מתוך מצוקתה. היא חיה דרך קבע על סף הכאוס. לכן, נשקה הוא התעוזה, היצירתיות והיזמה. לכן, היא מצליחה להפתיע ללא הרף את הצד השני.
  • מן הצד האחר, מערכת עשירה, שבעה, ביורוקרטית, מגושמת וכבדה, שמעדיפה טכנולוגיה על סיכון, וטרודה בבעיות של מוסר, ואתיקה ומשפט בין לאומי...

אבל פה בא החצי השני: אורך הנשימה הוא שלנו. אין שום צורך בקרב הכרעה נוסח גוליית, אלא בהתשה ארוכת טווח. כסף וטכנולוגיה עושים בסוף את שלהם; כך שגם לתופעה זו יימצא פתרון...

ואז היא תתחלף בתופעה הבאה!

[לקובץ המאמרים בנושא אש, פירומנים ומבעירי בערות, לסוגיהם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות תופעת התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן]

מקורות והעשרה

.  

2 thoughts on “פנחס יחזקאלי: השריפות בעוטף עזה – הפתעה והתאוששות…

  1. זה שעפיפון טס יותר לאט, לא מפחית את מסוכנותו. הוא לא שונה ממרגמה והתגובה צריכה להיות מיידית וכמו ביחס למרגמה . לפוצץ לעזתים את החיים עד שילכו מפה לאירופה שעל כך דואגת להם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *